נדב זילברשטיין על 100 הימים הראשונים של צ׳אבי

זוכרים את הסרטון האוטופי הזה שמציג בצורה מאוד נקייה ורהוטה את השאיפות של צ’אבי מהקבוצות שלו? אני מניח שכן. יותר מזה, אני מניח שחלקכם אפילו חושבים “איפה מה שהוא אומר ואיפה אנחנו?”.

אחרי 100 ימים, בוא נרחיב על מה הוא השיג, מה הוא כרגע לא בדיוק יכול להשיג וגם באילו רגעים הוא פעל לגמרי הפוך ממה שציפינו.

“רצינו שיעלה נוער ויעיף את המבוגרים.

יש כמה פרמטרים שעל פניו לא הכרנו ששינו מאוד התמונה האידיאליסטית על הקבוצה אותה צ’אבי יעלה: אפשר להשתמש רק ב-3 שחקני נוער על המגרש בו-זמנית. מי השחקנים כרגע אותם זה כולל?

  1. גאבי
  2. ניקו
  3. באלדה
  4. אבדה
  5. אחומאש
  6. ז’וטגלה
    הואיל וכן יש חיסורים משמעותיים ברמת הפציעות (בערך כל שחקני ההתקפה שלנו), ויש בסיס מסויים בקישור איתו הוא רץ (גאבי וניקו), יש גבול לעד כמה צ’אבי יכול, לדוגמא, לספסל שחקן כמו אלבה ע”י עלייה של שחקן כמו באלדה.

    כרגע במצב הסגל הקיים יש הגבלה אמיתית לתת לבאלדה צ’אנס על המגרש, ועד שלא בונים חוזים בקבוצה הראשונה לשחקנים המרכזיים שעלו מהנוער לקבוצה הבוגרת צ’אבי פשוט לא יוכל לתת להם את ההזדמנות הזאת.

    “רוצים לחזור ל-4-3-3”
    צ’אבי מראש הגיע עם סגנון קצת אחר שמאוד מושתת מעבר להנעת כדור ליצירת יתרון מספרי עקבי. הוא לא רוצה להניע כדור רק במטרה להניע אותו, אלא הוא רוצה כל הזמן למצוא את הדרך שהקבוצה תיקח את הכדור קדימה, לשחק מהר מאוד בחצי המגרש של היריבה ומשם לייצר את היתרון המספרי.

    היה לו קל יותר לייצר את היתרון הזה באל סעד עם מערך של 3-4-3, אבל בברצלונה המאוד מוגבלת התקפית, אשר מתקשה לייצר פעולות לעומק, הוא בהדרגה התחיל לקבל את זה שהוא חייב לשחק עם שני קיצוניים ולא חלטור כזה או אחר של גאבי בתור ווינגר, או דסט או קוטיניו, כמובן יחד עם החזרה של דמבלה מפציעה ששינתה לחלוטין את המשחק, עם הרכב ומערך שהתחילו להתייצב בשני המשחקים האחרונים.

    “חשבנו שהוא יחזיר את הקישור לקדמותו”
    זו בהחלט נקודה קצת קשה שמורכבת מכמה גורמים. צ’אבי דיבר על היעדר היסודות בחבר’ה הצעירים. כולם מנסים לרוץ קדימה ולייצר את היתרון המספרי אליו הוא שואף, אבל הם עוד לא יודעים להיות הבן אדם הפנוי למסירה כדי לבנות את ה- Build up ביציאה קדימה בצורה מסודרת. אומנם חזינו בכשלים של ברצלונה החולפת בעיקר בקבוצה הראשונה, אבל אנחנו לא חשופים מספיק לאובדן הסגנון בקבוצות הנמוכות, שגם שם ממעט הדברים שראיתי יש הסתמכות מאוד גבוהה על היכולת האישית של השחקנים לקחת את הכדור קדימה.

    צ’אבי בתפקיד כרגע הוא לא רק מאמן הקבוצה הראשונה, הוא צריך להיות האחראי על המתודולוגיה ומאמן של קבוצות הנוער. היה פה ויכוח לגבי הצורך של צ’אבי לעבור במחלקות הנוער של בארסה לפני שהוא עולה לקבוצה הראשונה, מנגד אף אחד מאיתנו לא דיבר על הצורך של ברצלונה בכך שהוא יעבור בכל המחלקות.

    אפשר להתווכח על האם ריקי פוץ’ צריך לשחק יותר, או שבוסקטס צריך לראות ספסל ולתת לפרנקי את המושכות מאחורה, מצד שני מסתמן שהבעייתיות בסגנון עמוקה יותר מזה.

    “רצינו שהם ילחמו”
    פה לדעתי קיבלנו את מה שאנחנו רוצים. אמנם קשה לי להביא נתונים חד משמעיים לגבי משחק הלחץ של ברצלונה (אולי שילוב מרחקי ריצה יחד עם פעולות הגנתיות ועדיין זה לא יהיה שלם מספיק), אבל ברצלונה תחת צ’אבי לוחצת יותר את היריבה שלה, ומגשימה בצורה מצויינת את השאיפה ממנה באספקט הזה. אומנם ההגנה עדיין לא עומדת טוב, ורוב השערים מגיעים מטעויות ברמה הפרסונלית (כיסוי לא טוב, הפסד באחד על אחד וכ’ו), אבל לפחות משחק הלחץ קיים.

    “איפה הרוטציות והחילופים המנצחים”
    אמנם זו לחלוטין טענה לגיטימית לגבי צ’אבי, שבכל זאת מאמן צעיר, והוא עוד טיפה “קופא” לפני שהוא מוצא חילוף שיעבוד עבורו. לפעמים הוא אפילו עושה טעויות ומביא לכך שאנחנו הולכים אחורה, אבל אני תמיד חושב על האופציות שלו בהינתן מה שיש לקבוצה להציע בהקשר למגבלות שציינתי קודם.

    הייתי מאוד רוצה שהוא יוכל להעלות יותר שחקני התקפה ולדחוף קדימה כשאנחנו בפיגור, או להביא למצב שאנחנו “גומרים משחק”, אבל הפתרונות המוצעים ברמת הסגל הם בכנות לא טובים מספיק.

    אנחנו באמת רוצים לראות אותו מנסה לדחוף את לוק דה יונג בכל מצב של פיגור רק כי הוא מוגדר כ”חלוץ”? האם זה שהוא בכלל לא זוכר איך ההרגשה לשים כדור ברשת הופכת אותו לפתרון טוב?אותו דבר לגבי קוטיניו ואשליית “מייצר המצבים”? הסגל מורכב או משחקני נוער (אפשר להשתמש רק בשלושה מהם בו”ז), או משחקנים מבוגרים בינוניים ומעט שחקנים שבאמת יכולים לתרום וגם חלק לא קטן מהם פצועים. קשה ליישם את כל הרעיונות שאתה רוצה בסיטואציה כזאת ובפרק הזמן בו צ’אבי נכנס לקבוצה.

    “חשבנו שהוא ישאף להיות יותר כמו פפ גווארדיולה”
    בכנות, גם אני. עם כל מה שהוא אמר מההתחלה על זה שהוא אובססיבי בנוגע להחזקת הכדור, נראה שזה היה עשוי להיות הכיוון, מנגד, הוא לא מפסיק לדבר על שימוש בהחזקת הכדור כדי לממש מטרה אחרת עבורו בזמן המשחק- לייצר יתרון מספרי. זה לא בדיוק מה שאני שומע מהראיונות של פפ כשהוא מדבר על השאיפות שלו במשחק, אבל אם אני הייתי יכול להצביע על מודל דומה יותר למה שצ’אבי שואף אליו, הייתי דווקא בוחר את לואיס אנריקה, שבברצלונה כמו בנבחרת בספרד — מחפשים בעיקר לייצר את היתרון המספרי ביציאה שלו קדימה. הכדורגל עדיין התקפי, אבל הסמנטיקה היא אחרת.

    “אז הוא טוב או לא?”
    אני מניח שזה נוגע לא מעט לרף הציפיות. חלקנו דיבר לא מעט על התזמון הלא אידאלי בהגעה שלו, ולמה היה אולי כדאי לחכות עוד קצת לינואר, או לבנות את ההגעה שלו בצורה קצת אחרת, כי במצב בו ברצלונה נמצאת ברמה הפיננסית והיכולת הנוכחית של הסגל, קשה מאוד להוציא מזה משהו תחרותי בשאיפה לקחת את כל הנקודות כל משחק, או לייצר בצורה מאוד מהירה את הכדורגל אליו אנחנו שואפים. תיאום וסגנון לא נבנים רק כי “המאמן ביקש”.

    זו עבודה ארוכה שלא תמיד אפשר להשיג אותה בשנה הראשונה, ובטח שלא בפרק זמן של קצת יותר מחודש תוך לחץ של משחקים ומטרה ברורה לעלות לשמינית גמר ליגת האלופות. הציפייה להשיג את כל זה בפרק הזמן הזה היא לא ריאלית כמעט מאף מאמן.

    יש כרגע הרבה דברים לעבוד עליהם, הן ברמה המערכתית והן ברמה הפרסונלית. אנחנו אחת הקבוצות עם אחוז ניצול מצבים הכי גרוע בליגה (פערי XG במקום השלישי אחרי בילבאו ו-ויאריאל), ואנחנו אחת הקבוצות שסופגות הכי הרבה שערים גם ממצבים לא בהכרח טובים או קלים (XGA השלישי הכי גרוע אחרי לבאנטה ואתלטיקו מדריד). כל מה שצ’אבי באמת צריך כרגע זה לחזק את הסגל, למצוא דרך לשלב עוד שחקנים מהנוער (חוזים חדשים מול שחקני בארסה ב’ בהם הוא משתמש באופן קבוע) ומעל הכל זמן להנחיל את השיטה שלו.

    אני חיובי לגבי צ’אבי ואני מאמין במה שהוא עושה. לצערי, אני חושש שהיחס לעבודה שלו אחרי שהוא נכנס לתוך הסערה של ברצלונה כרגע רק פוגע בו. אני מקווה שהקבוצה תשתפר יחד איתו בחצי השני של העונה.

נדב זילברשטיין

מה אוהדי בארסה אומרים

חולצות ברצלונה שוות במיוחד ב 45-60 ש״ח

מוצרי ברצלונה מקוריים עם משלוח לישראל

הסקר!

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום