המשחק עצמו היה קצת משונה. למרות שקשה לנצח את אותה יריבה פעמיים ברציפות בהפרש זמן קטן כ”כ, הפתיחה נראיתה טוב ואני מודה שזה היה נראה לי כמו משחק של תיאגו. הוא היה השחקן הכי טוב של בארסה בהתחלה ונראה שהוא ממשיך בכושר מהתקופה האחרונה. ואז הגיעה הטעות האיומה והשער של מלאגה, הרי זה חוק ברזל – קשר עם הגב לשער היריבה, בחיים לא מנסה לכדרר, במיוחד כשהוא לא מודע למה שמאחוריו.
אתה אף פעם לא רוצה לספוג, אבל זה נראה שהגול הזה, זו בדיוק הכאפה שבארסה הייתה צריכה כדי להתחיל להזיז עניינים ברצינות. ב-0:0 החזקנו בכדור וניסינו פה ושם, אפילו הגענו למצבים, אבל זה היה באיזי (מדי) על סף היהיר. כשהשחקנים היו בפיגור, נראה שנפל להם האסימון סוף סוף.
השער של ליאו – כמה שהוא ענק – הזכיר קצת כדורגל בשכונה, כשאתה משחק עם חברים, מתעצבן ומנסה לקחת כדור, לעבור את כולם ולהבקיע. רק שאצל ליאו הוא לא מנסה, הוא פשוט מבקיע. חבל רק שלא הצלחנו לנצל את הדקות הטובות (והיו כאלה מספיק כדי לגמור את זה כבר היום) בשביל להוציא יותר מ-2:2, במיוחד כשבסוף מרבית ההרכב החזק היה על הדשא.
בהגנה היו חורים פה ושם (בארסה או לא בארסה?), אבל אפשר לראות שיפור בתקופה האחרונה ביכולת של החפסיטו החולה נפש (אבל בקטע טוב). חלק גדול מזה, זו כמובן הכשירות של פויול והשיפור אצל פיקה. אפשר לציין לטובה גם את מונטויה, פויול (לא היה דבר צפוי יותר מזה שדווקא הוא יעצור מתפרצת אחרי קרן לבארסה, כשהוא דידה להגנה) ולפרקים גם סונג, שעשה פעולות טובות דווקא ברגעים שהוביל כדור ולא פיזר את המסירות לקישור ולהתקפה. כל זה, כמובן, עד המחצית השנייה הנוראית.
נ.ב.
יש יותר מצחיק מההדיפה של קאמני לבעיטה של מסי? כן, פויול רץ באטרף לגונן על פינטו שמרים את הכדור בנונשלנטיות ביד אחת אחרי ההצלה ההיא.