נעצרו בצהוב

מה היה למיסטר להגיד אחרי המשחק? “עשינו הכל ועוד יותר מזה כדי לנצח את המשחק הזה. אין לי שום תלונות לשחקנים שלי”.

 

על מסי והעידוד המדהים של הקהל אחרי החמצת הפנדל: “הילד הזה נתן הרבה אושר לקהל הזה, והקהל הזה לא שוכח ולא ישכח. ליאו חזק. הוא יתגבר על זה”.

 

“הפנים כבר ליום רביעי”.

 

———————–

 

המשחק אמש לא היה משחק על של בארסה, אבל היה משחק טוב, ואל תתנו לשמשון ויובב בערוץ הספורט לספר לכם אחרת. משחקים מהסוג האלה, בהם היריבה מחנה את האוטובוס נגמרים ב-2 פינאלות: הצלחה של המגה-בונקר (אינטר) או שער (בדרך כלל מוקדם) שממוטט את תוכנית המשחק של היריבה (כל גוליאדה מהזמן האחרון). שער של בארסה היה סולל את הדרך לניצחון, במיוחד נוכח הכלים ההתקפיים המגובלים של סביליה אמש.

 

 

במשחקים שכאלה בהם הצפיפות סמוך לרחבה כל כך גבוהה, אפשר להבין (וגם להעריך) עד כמה קשה לשחקנים לייצר פעולות שנראות לכאורה פשוטות, בטח בהשוואה למרחבי שטח יותר פתוחים כאשר היריבה כבר בפיגור.

 

כמובן, בארסה לא שיחקה אתמול כמלאכית ללא דופי, ויש מקום לבוא בטענות לגווארדיולה על התיפקוד המוזר של אדריאנו (חצי מגן ימני, שמאלי, וקשר אמש), התקיעה של וייה המסכן והאנמי בתוך הג’ונגל הלבן, וכמובן סיידו קייטע כקשר אחורי שבקושי הניע כדור. הדבילים שהגנו עליו יכולים בנקל לראות עד כמה בוסקטס (הכשיר!) יכל לתרום במקומו. בכל משחק חסר ניצחון בתקופה האחרונה, הקישוע פתח. העובדות מדברות בעד עצמן.

 

יש הרבה בארסה הקלאסית בעונה הזאת, אמש היה הסינדרום המוכר והידוע של שוער אורח שתופס יום. כמובן שהוא יפגוש את רעל מדריד הוא ידאג להשמיט כדור או שתיים, חוק מרפי ידוע.

 

בשורה התחתונה, איבוד הנקודות היה מיותר וכואב, אבל הוא מזניק את רעל מדריד רק נקודה מעלינו, ועדיין מאפשר מרווח תיקון.

 

הטוב: רק נקודה מתחת לרעל מדריד.

 

הרע: נקודה מתחת לרעל מדריד.

 

המכוער: רעל מדריד.

 

ההרכב:

ואלדס (6).

דני אלבס (5), מסצ’ראנו (6), אבידאל (6).

אדריאנו (5), צ’אבי (6), תיאגו (6), קייטע (4), אינייסטה (7).

וייה (4), מסי (5).

 

שפט: איטורלדה גונזאלס (7). צהובים: מסצ’ראנו ואינייסטה.

 

82,743 צופים בקאמפ נואו.

סשה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו