נולד בקורטיבה, האירופאית ביותר שבערי בברזיל, נחשב לכישרון מגיל צעיר (אך לא עילוי), היה בהרכב של נבחרת ברזיל שזכתה באליפות העולם עד גיל 20 ב 2003, אחרי ניצחון 0-1 על…ספרד של אינייסטה (הטופסקורר של הסלקסיון באותו טורניר, אשרי המאמין).

לאחר ההופעות האלה ואחרי הבלחות בקופה אמריקה 2004, הוא נרכש על ידי דל נידו וסביליה לשנה וחצי. הופעת הבכורה שלו הייתה…ב 0-4 של בארסה על סביליה בעונת 04/05 (גוליאדה שקרית לחלוטין).

בדומה לדני אלבס, חברו הטוב ביותר בסביליה, הוא נהנה ותרם להצלחות של המועדון האנדלוסי באמצע העשור הזה, עם גביע אוופ”א (פעמיים), הסופר-קאפ האירופאי (תבקשו מנדב יעקבי שיזכיר לכם), גביע המלך (פעמיים, כולל האחרון), והסופרקופה הספרדי. ב-219 הופעות במדי סביליה הוא רשם 21 שערים ו-24 בישולים.

בבארסה, אדריאנו התחיל כמגן שמאלי אבל שימש גם ככלבויניק עם כמה משחקים כקיצוני בהתקפה, מגן ימני ואף בלם. לא מצטיין בהתקפה ולא מצטיין בהגנה. את החורים שהוא יוצר בדרך כלל סותמים הבלמים והתרומה ההתקפית שלו סבירה לעמדת המוצא שלו – במיוחד הבעיטות מרחוק שהביאו בלעדית כמה ניצחונות לבארסה. החיסרון הגדול ביותר הן רגלי החרסינה שלו, שהשביתו אותו יותר מידי פעמים במהלך הקדנציה שלו בקבוצה.