לציון 30 שנים למעברו לברצלונה חריסטו סטויצ’קוב שלח מכתב לאוהדים, תרגמנו לכם את המיטב. בונוס בתגובות: הכותרת ביום שלפני ואחרי החתימה ההיסטורית של הבולגרי חם המזג.
“היום בדיוק לפני 30 שנים חתמתי בברצלונה והפכתי למאושר באדם. שלושת השערים שכבשתי במדי צסק”א סופיה מול ברצלונה שנה לפני כן, במסגרת חצי גמר גביע המחזיקות, כנראה סימנו את המשך הקריירה שלי”.
(הערת מערכת 1: בארסה בכל זאת עלתה לגמר, 6-3 בשני המשחקים, וניצחה בגמר את סמפדוריה. 3 שנים אחרי זה היא ניצחה את סמפדוריה בגמר גביע אירופה ולקחה את אליפות היבשת הראשונה שלה).
“ג’וזפ מריה מינגייה היה מאחורי הבאתי לבארסה שהבשילה לאחר שקרויף נתן אור ירוק. מינגגייה גם סייע להתאקלמות המהירה שלי בברצלונה.”
(הערת מערכת 2: כזכור, מינגייה היה קריטי גם בהבאתו של מסי כששילם את ההוצאות הראשוניות על הטיפולים שלו)
“קיבלתי הרבה אהבה מאנשים שהעריכו את הדרך שלי, לא רק בקטאלוניה. גם בשאר חלקי ספרד. בגלל זה תמיד ניסיתי להחזיר אהבה. זה גרם לי לבקש 4 העתקים של כדור הזהב בו זכיתי ב 1994 שרציתי להעניק למועדון הכדורגל של בארסה (מוצג בארון הגביעים), צסק”א סופיה, לג׳ורדי פוז’ול -ראש הממשל האוטונומי בקטאלוניה, וז’ליו ז’לב – נשיא בולגריה.”
“אני חייב הרבה, אולי הכל, גם ליוהאן קרויף. הוא הימר עליי. כשהגעתי הוא אמר לי: “אני אעבוד איתך עד שתזכה בכדור הזהב.” הייתי ילד די אלמוני, ולשמוע כזה דבר מיוהאן קרויף נתן לי מוטיבציה עצומה. הוא היה מוטיבטור אדיר ולא אשכח את הדברים הרבים שעשה למעני ולמען משפחתי.”
“מבחינת כדורגל, לקח לי זמן להתאקלם, אבל ברגע שהבנתי את המרכיבים השונים בשיטת המשחק, הכל הסתדר והעסק התחיל לדפוק. גם לאווירה הטובה בחדר ההלבשה הייתה תרומה מכרעת. כשקרויף נותח בליבו ונבצר ממנו להגיע למשחק בבילבאו,יצאנו להילחם בשבילו. ניצחנו 0-6 בסאן מאמס בשבילו. וגם היום,עשרות שנים אחרי, אנחנו מברכים אחד את השני בימי הולדת ושומרים על חברות.”
“קרויף היה המנהיג שלנו, אבל בחדר ההלבשה היו אלה חוסה רמון אלסנקו, הקפטן הגדול, באקרו, קומאן וזוביזרטה הותיקים והמשפיעים, צ׳יקי בגיריסטיין הליצן, אוזביו המאחר הכרוני, סלינאס שהפסיד בכל התערבות ולאודרופ טועם היינות הרשמי, שתמיד סירב ליין הראשון וביקש מהמלצר יין אחר.”
“כל אלה, ולא רק הם, עזרו לי בברצלונה. אני זוכר שדרכתי על שופט בקלאסיקו. קרויף וצ׳ארלי רשאק אמרו לי להיות רגוע יותר. תמיד הייתי טיפוס עם אופי. זה משהו שצריך לעבוד עליו, אבל אני גאה באופי שלי. אופי זה לא משהו שקונים במכולת. או שיש לך את זה או שלא. אחרי התקרית הזו למדתי להיות רגוע יותר. אותו שופט אפילו נכח בהשקת האוטוביגרפיה שלי בבולגריה. גם הוא חלק מההיסטוריה שלי.”
״כשחגגנו בפלאסה סט׳ ז׳אומה את הגביע של 1997, הצלחתי לגרום לנשיא הג׳רנליטאט פוז׳ול ולנשיא בארסה נונייס לקפוץ איתנו בחגיגות. זאת הייתה תמונה איקונית שעד היום אנשים זוכרים״.
“אני רוצה להודות לאלו שציינתי ולעוד רבים אחרים. היו הרבה מצבים בטוחים לגול שפספסתי, ודקות אחרי זה כל הקאמפ נואו הריע לנו. זה לא היה אפשרי בלי הקהל שלנו.
״ממיאמי אני שולח לכם חיבוק חם, במיוחד בימים לא פשוטים כאלה״.
ויסקה בארסה! 100%!”
