עוד אחד

זאת טעות להתייחס למשחק הזה כ”עוד משחק” ולהתחיל לקטלג אותו כטוב או רע מבלי להתייחס לקונטקסט שבו הוא התקיים. הסיפור של אבידאל מסביב הוא וואחד קונטקסט, וגווארדיולה דאג לשבח את האחדות והחוזק של חדר ההלבשה בראיון לאחר המשחק.

תדמיינו את עצמכם בסיטואציה דומה עם חבר או קרוב משפחה, מנסים לתפקד עם הידיעה הזאת מתרוצצת בראש, ותבינו את גודל ההישג. לא מדובר קרע בשריר, ולא קרע ברצועה, אלא ממש איום על החיים.

האחדות והתשוקה שיש לקבוצה הזאת ממשיכים לגרום לי להאמין, וכל עוד הם ימשיכו, אין סיבה שלא להאמין. מחצית ראשונה יוצאת מגדר הרגיל, חתכנו בבשר החי של הקישור האנדלוסי פעם אחר פעם ורב המערכים (פיקה ) דפקו כמו פדרר את נדאל. יום יותר חד של ססק, פדרו, צ’אבי ואנדרס ואנחנו תופרים להם חמישיה במחצית.

פפ דיבר בסיום המשחק גם על הצורך לסגור את המשחק, והלחץ המיותר במחצית השנייה (הגול של סביליה היה באויר) היה צריך להימנע קודם לכן עם שער שלישי. יכולת טובה של ואלדס ומסצ’ראנו מנעה את הקאמבק המתבקש כפי שידענו לאורך ההיסטוריה הלוזרית שלנו.

זה ניצחון חשוב בגלל שהוא מסמן המשכיות ומומנטום טוב. לא בהכרח ישנה משהו לליגה, בטח כשפפ דאג להדגיש אמש – “תשכחו מהליגה, לא נזכה בה”, ועוד בטון קטלאני תקיף. אבל לקראת מילאן, אין סיבה שלא נאמין.

נקודתית אגב לגבי אדריאנו – אני מת עליו, אבל הוא טלאי. וכשהתותחים הכבדים יגיעו, רק פויול, וראינו את ההכנה כבר אמש.

 

לפני אחרון – אני מרגיש סיפוק גדול בלנצח את מיצ’ל. מגה מנדריל פר אקסלנס לאן שלא ילך, ולראות את פרצופו הבוכה אחרי שבוע של הצהרות מנדריליות ארסיות, זה פרייסלס.

אה, ומסי. אני חושב שזה כבר מצריך MEME משל עצמו:

 

 

הטוב: מחצית ראשונה מעולה.

 

הרע: כריסטיאנו פסל למסי את השער השלישי.

 

המכוער: שוב צמד הליצנים מחליטים בדקה ה-43 ש”זאת לא בארסה שאנחנו מכירים”.

 

ההרכב:

ואלדס (7).

דני אלבס (8), פיקה (5), מסצ’ראנו (8), אדריאנו (6).

צ’אבי (7), בוסקטס (7), ססק (5).

פדרו (7), מסי (8), אינייסטה (8).

 

סטטיסטיקה:

בעיטות לשער: בארסה 17, סביליה 10.

למסגרת: בארסה 9, סביליה 3.

קרנות: בארסה 4, סביליה 8.

החזקת כדור: בארסה 58%, סביליה 42%.

 

 

סשה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו