בעונת 07/08 ליאו מסי החמיץ 18 משחקים. עוד עונה, עוד קרע בשריר. בגיל 20 הוא לא הצליח לסיים עונה ללא פציעה משמעותית.
נגד סלטיק הוא ספג את הפציעה הקשה ביותר שלו, לא בגלל חומרתה, אלא בגלל האפקט הפסיכולוגי שלה – קרע נוסף בשריר מעלה ספקות לא רק לאוהדים ולשחקנים מסביב, אלא גם לשחקן עצמו. מסי בכה על המגרש, בכה כשהוא יורד לחדר ההלבשה, בכה בבדיקות הרפואיות למחרת, בכה בלי הפסקה.
התקשורת והאוהדים? תליינים כהרגלם בקודש. ״אי אפשר לבנות את העתיד של בארסה על הרגליים השבירות שלו״, ״לפחות רונאלדו המקורי נתן עונות מלאות לפני שהגוף שלו קרס״, ״מסי החרסינה״ וכו׳ וכו׳.
בקיץ 2008 הגיע פפ גווארדיולה. מעבר לתכנית האימונים החדשה עם אמילי ריקארט ששמעתם עליה מספיק, מעבר לדיאטה החדשה שגם עליה שמעתם, פפ גווארדיולה הצמיד למסי את הפיזיותרפיסט חואנחו בראו.
בראו, שהצטרף לקבוצה הראשונה של בארסה עם רייקארד בעונת 03/04, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לפציעות שריריות, אבל לא פחות חשוב מכך, הוא נתן תמיכה פסיכולוגית למסי.
הם עשו סשנים של אחד על אחד שעה לפני כל אימון, חצי שעה אחרי. הוא עשה איתו אימונים בחוף ליד הבית ונסע איתו לארגנטינה. השניים התחברו מאוד.
ההיבט הפסיכולוגי הוא עצום, במיוחד כשאתה בן 21 ומאות מיליוני אוהדים בעולם תולים בך תקווה ונשבעים שאתה המושיע, המשיח הבלתי מעורער.
השאר היסטוריה, אבל דמיינו סיטואציה בה גווארדיולה לא מגיע לבארסה ובראו לא מלווה את מסי בהיבט המנטלי. פציעה אחת נוספת והקריירה ההיסטורית של ליאו הייתה מקבלת תפנית אחרת.
וזה מתקשר להווה עם הפציעה של דמבלה. דיברתי על כך בפודקאסט של ״בכל יום נתון״. הפציעה של דמבלה טומנת בחובה גם היבט פסיכולוגי, יש עליו לחץ לא הגיוני. שכר של כוכב על (14 מיליון יורו), טייטל ההעברה השלישית בגובהה בהיסטוריה של הכדורגל, ותליינים שמכנים אותו ״דמבייל״.
החזרה של דמבלה לאימונים בשבוע הבא תצטרך להיות זהירה, לא רק פיזית, אלא גם פסיכולוגית. חואנחו בראו עדיין פה, בקבוצה הראשונה של בארסה. צריך לקוות שארנסטו ואלוורדה יוכל להצמיד את בראו אליו, חרף הבדלי השפה והעובדה שהספרדית של דמבלה עדיין בסיסית.
בארסה צריכה את זה, דמבלה צריך את זה.
