אצל גווארדיולה זה לא היה קורה, הקישור אצל הגאון הקטלוני, הוא אבן הבסיס לכל ולא מקום לנגרים שמתמחים בחילוץ הכדור. המדור חוזר עצבני וממוקד.
להיות אוהד ברצלונה אמיתי זה לא עניין פשוט. אוהדי ברצלונה הם אנשים לא מרוצים, ובצדק. ככה זה כשיש לקבוצה די.אנ.אי מובחן, לפחות מאז תחילת שנות השבעים, אז נחת בחור הולנדי צעיר בברצלונה ושינה אותה לנצח. אוהד אמיתי של ברצלונה, ולא טרמפיסט של העשור האחרון, רוצה לראות שחקני בית בהרכב, רוצה לראות כדורגל התקפי לפני הכל, רגיל לראות הגנות מזעזעות וחשוב מכל, רוצה לראות מרכז מגרש יצירתי. מועדון שבמרכז המגרש שלו שיחקו שחקנים כמו גווארדיולה, קרויף, לואיס אנריקה (שהיה בכל מקום), מראדונה, לאודרופ, צ׳אבי, אינייסטה ואפילו טיאגו אלקנטרה שבראש לפחות לא נופל מהחבר׳ה האלה, לא מוכן לקבל כדורגל של נגרים.
כשאתה מאמן, ואפילו מאמן טוב כמו וולוורדה, זו בעיה קשה. מה מאמן רוצה? לנצח. ואכן וולוורדה, ששיחק בברצלונה, אבל את הדי.אנ.איי שלו ספג בבילבאו, בסך הכל עושה כל מה שהוא יודע כדי לנצח. צריך שני נגרים במרכז המגרש. צ׳ק. צריך לעלות עם הרכב של 4 קשרים? צ׳ק. צריך לתת דקות לשחקן כמו גומש, שהוא הכל חוץ מיצירתי? צ׳ק. צריך לייבש כוכב כמו מלקום, מלא כשרון, בשביל ז׳לוב גנאי בן 31 עם שתי רגלי תותח? צ׳ק. והאמת?האיש מביא קבלות. תורידו את הפיאסקו מול רומא, האיש מנצח כל משחק גדול שהוא מתייצב אליו ועושה בית ספר למאמנים שמולו. לרוב. הבעיה היא שהוא מאמן בברצלונה. ובברצלונה אין כזה דבר נצחון שמקדש את המטרה. בברצלונה המטרה היא קודם כל לשחק כדורגל טוב, בעל עקרונות מובחנים של שליטה בכדור, יופי ושכל לפני גובה ומהירות ואינטליגנציית משחק לפני כל אלמנט אחר. לא סתם מייצגי הדור האחרון של בארסה, מסי, צ׳אבי ואינייסטה, הם חבורה של אנשים שנעצרים די קרוב לקרקע. מטר שבעים, מטר שבעים ואחת, זהו. עם נעליים. הכוח שלהם הוא לא בכוח, אלא במוח ולכן ברצלונה נראית כל כך טוב גם כשהיא מנצחת וגם כשהיא מפסידה. לא תמיד זה מכניס כדורים לשער, לא תמיד זה מונע מכדורים להיכנס לשער שלך, אבל כמעט תמיד זה נראה טוב. בברצלונה לא מכניסים שחקן להרוס משחק, בברצלונה יודעים לנצח כשמבקיעים שער אחד יותר מהיריב, רצוי גם שניים.
ולכן הגיע הזמן שמבוגר אחראי יגיד לוולורדה שאם הוא רוצה להישאר בברצלונה, הוא צריך להתחיל להבין היכן הוא נחת. יש לשחקנים כמו וידאל מקום בברצלונה, בהרכבים מסויימים. עובדה, רקיטיץ׳, שחקן די דומה, פורח בבארסה כבר שנים. רק פרט אחד קטן, רקיטיץ׳ החביב פורח כשלידו צ׳אבי, אינייסטה, או שניהם ביחד. שים אותו עם וידאל בהרכב, כשבוסקטס מאחורה, או חמור מזה בלי בוסקטס, ותקבלו חבורה של אנשים שסותמים את מרכז המגרש, אבל לא מסוגלים לייצר מסירת דרום צפון אחת סבירה. זאת האמת. כשאלוהים חילק את היכולת ליצור מצבים, וידאל עמד בתור לאתלטיות ורקיטיץ׳ עמד בתור ליופי, או לבעיטה, או לקשיחות מנטלית. אלה תורים חשובים וטוב שיש מי שעמד בהם, אבל בברצלונה אתה נמדד ביכולת שלך לשחק קדימה, לא להרוס את המשחק של היריב. וידאל יכול לשחק בברצלונה והוא שחקן חביב, אבל לצד סטארים שמפיקים ניצוצות מהרגליים, לא ליד שחקנים כמוהו שעשו קריירה על קשיחות ואתלטיות.
לוולורדה יש אפשרות להעמיד קבוצות התקפה מהטובות שנראו אי פעם. רק תחשבו על קישור שמונה את בוסקטס, את ארתור ואת מסי. כן מסי, בתור שחקן חופשי. כאשר מקדימה קוטיניו, סוארס ודמבלה. עם קבוצה כזו, וגווארדיולה שלא במקרה תמונתו מלווה את הטור יכול להסביר זאת היטב, לא צריך לעשות הגנה. הכדור כל הזמן ברגליים שלך, נקודה. תחשבו על קוטיניו בצד שמאל של הקישור, היכן שאינייסטה חי במשך שנים, ומסי בצד ימין של ההתקפה. תחשבו על מלקום באחד הצדדים כשמסי בצד השני וקוטיניו מאחור. נכון, אף אחד מהם לא מתקל כמו וידאל, אבל למען השם, כמה אתה צריך לתקל כשיש לך 6 שחקנים כאלה בקישור ובהתקפה?
*****
ישאר וולוורדה או לא ישאר, בעונה הבאה זה הולך להחמיר. פרנקי דה יונג מגיע לברצלונה והוא עשוי, כך מספרים, מהחומרים שהרכיבו את קרויף וצ׳אבי. לא בדיוק מאה שמונים סנטימטר של שרירים וקעקועים כמו וידאל, אלא יותר בכיוון 180 עדינים, של שכל, קסם ברגליים ויכולת לנווט את המשחק לכל מקום שירצה. נניח שארנסטו ישאר, מה יהיה גורלו של פרנקי? של ארתור שיתחיל עונה שנייה במועדון? האם השניים האלה יזכו לשחק לפני בוסקטס היכן שהיו משחקים צ׳אבי ואינייסטה, או האם יעלו מהספסל ל-10 דקות כדי לתת לאיזה בריון מנוחה?
יותר מכל, זה מה שיקבע את העתיד של ברצלונה. חבורה של שחקנים נהדרים ומאמן פחדן שרוצה לנצח משחקים בכל דרך שהיא. מנהל מקצועי כמו צ׳אבי שיקח את הקואץ׳ לשיחה קצרה, יכול לפתור את הבעיה, כי לוולורדה יש המון כדורגל. אם לא, יתכבד וולוורדה ויסע לצ׳לסי, לארסנל או למילאן. שם יקבלו אותו עם 4-4-2 עם 4-5-1 או אפילו עם 4-6-0 האהוב עליו. בברצלונה, וזה חד משמעי, משחקים 4-3-3 עם 3 קשרים בונים, מול ריאל, מול הסיטי ומול חטאפה. הכדור ברגליים של וולוורדה והלוואי שידע לשים אותו ברגליים של שחקנים שיודעים גם מה לעשות איתו.
