עשור לזכייה בששת התארים, ראיון נפלא עם קרלס פויול, אנדרס אינייסטה וצ׳אבי הרננדס

לרגל עשור לציון הזכייה בסקסטופל – 6 תארים בשנה אחת, ראיינו בברצלונה את קרלס פויול, צ׳אבי הרננדס ואנדרס אינייסטה.


// קרלס פויול //


פויול: ״מעט מאוד פעמים יצא לי לדרוך על הדשא הזה בקאמפ נואו מאז שפרשתי, להיות פה עם המשפחה שלי והגביעים האלה עושים אותי מאוד שמח. יש לי רצון לחזור לשחק (צוחק), אבל זה כבר לא יקרה״.


״לפני שמסתכלים על ששת הגביעים האלה, צריך לחזור לגיהנום ומאיפה שטיפסנו. ה 4-1 שקיבלנו בברנבאו, אחרי הפאסיו שעשינו להם. השער של אנרי היה יותר חשוב ממה שנדמה לאחרים כי הקהל בברנבאו רצה את המאניטה מאוד״.


ואז הגיע פפ, ופויול נזכר שהגרעין הקשה בחדר ההלבשה התאבד על סמואל אטו: ״צ׳אבי, ואלדס ואני ביקשנו מפפ שאטו ישאר״.


ופפ אמר לאטו: ״אם אתה לא תפגין את הרמה הגבוהה ביותר שיש, אתה לא תאכזב אותי, אתה תאכזב אותם (הצביע על הקפטנים), הם אלה שניצבו לצידך״.


פויול נזכר: ״ההתחלה הייתה קשה. הפסד בסוריה ותיקו בקאמפ נואו מול ראסינג סנטאנדר. אמרתי (כמו אינייסטה) לפפ שלא ידאג, שאנחנו איתו והוא התעצבן: כן, כן, אבל אם לא ננצח את המשחק הבא יזרקו אותי לרחוב. ניצחנו 1-6 בחיחון ולא הפסקנו לנצח מאז״.


״בינואר עברנו להתאמן בעיר הספורטיבית, הפכנו למועדון עילית והתחלנו לעבוד בצורה הכי מקצועית שיש, כמו שתמיד חלמתי״.

// צ׳אבי הרננדס //


״נהנתי כמו ילד בתקופה הזאת, הזמן חלף מהר. היום כמאמן, אני מבין את הקושי העצום במה שהשגנו. הקבוצה ההיא, כל הכוכבים התיישרו בול, זה היה מרשים. ככל שהזמן יעבור יעריכו את זה עוד יותר, זה היה נראה קל, אבל זה רחוק מזה״.


״אני חוגג את ההישג הזה כל יום, מספר סיפורים לשחקנים, לצוות שלי, אני מרגיש בר מזל, בעיקר שאיך ששיחקנו. הקבוצה הזאת נכנסה להיסטוריה כאחת הקבוצות הכי טובות אי פעם, כולם מזהים אותה, ואני מאוד נרגש להיות חלק ממנה״.


״מעבר לתארים שהם הבסיס של הכל, נהנתי במגרש, העליונות על היריבות בין אם זה מדריד או קבוצות בכירות באירופה. שלטנו במשחק באופן אבסולוטי, ייצרנו מצבים, זה היה חלום. הזרעים שקרויף שתל בלה מאסיה לפני 30 שנים, אלה שלמדתי עליהם בבית, גדלו לשלוט בכדורגל האירופאי. זכיתי לגעת בכדור 100 פעמים במשחק, זה לוקסוס. הייתי רק בורג במכונה מוקף בחברים הכי טובים שיש״.


״ה 2-6 היה ספקטקולרי, עזבו את התוצאה, זאת תחושת העליונות בברנבאו, משהו שלא חוויתי בחיים. לפני זה אם גירדנו שם נקודה אמרנו שזאת תוצאה טובה, ב 2009 היינו צריכים לנצח שם כדי להבהיר עמדה, זה היה עצום״.


צ׳אבי זוכר הכל: ״ליאו 9 מזויף, אטו ואנרי באגפים יוצרים חללים כל הזמן. חואנדה ראמוס שמר אישית גם גאגו ודיארה, ליאו כל הזמן הלך אחורה וקנבארו ומצלדר לא ידעו מה לעשות. תמיד היינו בעליונות בכל מקום בחלק המגרש שלהם״.


״בלתי אפשרי לשחזר את זה. לכל הקבוצות ההיסטוריות יש זיכרון שישאר בראש של כולם. אבל בטוח תהיה קבוצה נוספת שתשחק ממש טוב, זה מה שקרה עד כה. דורות מתחלפים. תראה את הדרים טים של קרויף, חשבו שאף אחד לא יתעלה עליהם. שלנו הייתה ייחודית, עם שחקני בית ושחקני על מבחוץ, עם השחקן הכי טוב בהיסטוריה, עם אטו, אנרי ואלבס, זה היה המיטב״.


״גם אחרי הפתיחה הלא טובה, הרגשתי שאנחנו עומדים בפני משהו גדול. נהננו ממש באימונים, עשינו לחץ כמו שלא עשינו מעולם, אמרתי לחברים שלי שזה יגמר בסוף טוב״.


״ב 2009 אמרתי שמסי הוא הטוב ביותר בכל הזמנים. עשר שנים אחר כך, הוא עוד יותר טוב. הוא פלה, מארדונה, קרויף ודי סטפאנו ביחד. הוא ווינר מטורף, חיה תחרותית, לא מסוגל להפסיד בכלום, הוא מנהיג שלא יודע שובע, יש לו גוף מושלם לכדורגלן ויש לו מנטאליות של ברזל. לשחקני כדורגל יש או יכולת טכנית או יכולת מנטלית, לליאו יש את שניהן ברמה הכי גבוהה״.


״אני עדיין בקשר טוב עם פויול, אנדרס, ויקטור, בוסקטס, ליאו, סמואל (שנמצא איתי בדוחא), עם ווטסאפ הכל יותר קל. אני טיפוס חברתי ואוהב להיות חבר של כולם, אנחנו כמו משפחה״.

// אנדרס אינייסטה //

״כל התארים היו יפים, אבל אולי ליגת האלופות הייתה הכי יפה, היא הבטיחה את הטריפלט״.

״היום הכל נראה נפלא, אבל אם היינו מפסידים אז בברנבאו הם היו נקודה מאחורינו והיה לנו את צ׳לסי על הראש. מה שאני רוצה להגיד הוא שלצד ההצלחה, המרווח מכישלון מאוד קצר״.

״ברמה המקצועית ברור שהשער בסטמפורד ברידג׳ שינה הכל, זה היה משהו ייחודי, אני מרגיש בר מזל להיות אחראי לזה ויודע מה המשמעות של השער למועדון״.

״הקבוצה הכי טובה? לא הייתי מקטלג את זה ככה. צריך לשים כל דבר בקונטקסט, היו לנו עוד קבוצות טובות עם שחקנים מעולים אני כן יכול להגיד שזה היה השלב בקריירה שלי שנהנתי הכי הרבה מהכדורגל״.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו