מראיין: נראה שאתם מסתדרים טוב עם דני אולמו…
פדרי: ״ביורו צחקנו כששמענו שאומרים שלא נוכל לשחק יחד, אז נראה מי יתחיל בהרכב… בסוף ידענו שנוכל, חוץ מזה, אנחנו מסתדרים מצוין ומבינים אחד את השני במגרש״.
מראיין: אתה חושב שזה היה ויכוח אמיתי במידה מסוימת?
פדרי: ״אם ניסו לערער אותנו, זה לא הצליח. היינו צוחקים ואומרים אחד לשני ׳לא, אי אפשר לשחק יחד, אני מצטער׳. ידענו שאולי נתאחד אחרי הקיץ וזה היה מושלם״.
מראיין: דה לה פואנטה אמר שהנבחרת הזו אף פעם לא שבעה, האם חדר ההלבשה הזה באמת כך?
פדרי: ״כן, דיברנו על זה בימים האחרונים. זכינו ביורו, אבל זה נגמר ועכשיו אנחנו צריכים לזכות שוב בליגת האומות״.
מראיין: מאז המונדיאל ועד היורו בעצם לא היית עם הנבחרת, האם שמת לב לשינויים?
פדרי: ״בדרך כלל הכדורגל נשאר אותו הדבר, אם כי לכל מאמן יש את החוקים שלו. שמתי לב לשינוי קל בנבחרת״.
מראיין: מה הנבחרת הזו לא צריכה לאבד?
פדרי: ״קודם כל, את השמחה וההנאה, כי כשאתה מרגיש את זה מחוץ למגרש, זה מורגש גם על המגרש״.
מראיין: איך השתנתה האווירה עם הנסי פליק?
פדרי: ״עם צ’אבי הכל היה תחת ביקורת מתמדת והיה נראה שהכל משתבש כשדברים הלכו רע. ועכשיו הכל הרבה יותר רגוע. פליק לא מותקף הרבה בתקשורת והוא גם רציני ומחובר לשחקנים״.
מראיין: מה הכוונה ׳מחובר לשחקנים׳?
פדרי: ״אולי פליק נראה כמו רובוט אבל הוא מאוד רציני, יש לו לב והוא יודע איך להוביל את הקבוצה. הוא יודע לחבק את מי שצריך או לדבר איתו״.
מראיין: מוראטה דיבר על חוסר כבוד כלפי שחקני כדורגל, וראפיניה הודה שבכה הרבה. האם פדרי הרגיש יחס לא הוגן?
פדרי: ״הרבה פעמים נאמרים דברים לא נכונים שמשפיעים עליך, אבל בסופו של דבר, כשאתה שחקן כדורגל מקצועי, אתה יודע שאתה באור הזרקורים ושידברו עליך״.
מראיין: האם אפשר לשכוח מזה?
פדרי: ״במקרה שלי, אני אדם רגוע, אבל יש אנשים שעוברים תקופות קשות מאוד והם צריכים ללכת למומחים. אתה חייב לחזק את עצמך עם המשפחה ובדברים שמשמחים אותך כדי לשכוח ממה שאומרים״.
מראיין: בגיל 19 היו רק שבחים ופרסים, האם הבנת את המצב כשהגיעו הביקורות?
פדרי: ״המשפחה שלי כבר הזהירה אותי שזה יכול לקרות בכל רגע. אף אחד לא מוכן לביקורת, אבל התמודדתי עם זה טוב בזכות העצות של המשפחה שלי. נכון שיש דברים שלא אהבתי כי הם היו בבירור שקרים. לא אמרו את האמת וזה כאב לי, אבל אתה צריך לדעת איך להישאר רגוע״.
מראיין: אמרת לפני כמה שנים שאתה מתבייש להיות כוכב, האם איבדת את הבושה הזו עכשיו?
פדרי: ״כשמזהים אותי לפעמים ברחוב, אני עדיין מרגיש מעט בושה ולא יודע איך להתנהג. יום אחרי יום אני מתרגל לזה וזה עובר״.
האם זה מה שגורם לכך שאתה לפעמים נראה מרוחק במקצת?
פדרי: ״אני לא מרוחק, אבל לפעמים אני מסמיק כי אני קצת ביישן וזה ניכר״.
מראיין: עצה שאתה נותן לכל החברים הצעירים שלך שמצטרפים לברצלונה או לנבחרת הלאומית.
פדרי: ״אני אומר להם להיות הם עצמם במגרש, ולא להתרכז באף אחד״.
מראיין: שנים ביקשו ממך להגיע יותר לרחבה ועכשיו מגיע הנסי פליק ושם אותך בדאבל פיבוט.
פדרי: ״זה נכון שאני משחק עם פליק מאחור, אבל אני אוהב את התפקיד הזה. אני בקשר קבוע עם הכדור ובסופו של דבר, מה ששחקן רוצה זה לקבל את הכדור, וככל שיש יותר, זה טוב יותר. כל המאמנים מבקשים ממני להיכנס לרחבה, אבל פליק מבקש ממני גם לארגן״.
מראיין: איך אתה מסביר את השינוי הזה בתפקיד?
פדרי: ״פליק רוצה שאקבל את הכדורים וכשיש לנו אותם, שאתקדם ואכבוש שערים ואתן בישולים״.
מראיין: בכל התקופה שהיית מחוץ למגרשים, למה פנית?
פדרי: ״תמיד הייתי עם המשפחה שלי, אבל ניסיתי הרבה דברים כמו פילאטיס, מים קרים בבוקר ושינה מוקדמת… אני מכיר את הגוף שלי טוב יותר כי התחלתי בגיל מאוד צעיר, ועכשיו מצאתי מה מתאים לי״.
מראיין: ממה פדרי לא יכול להיפרד?
פדרי: ״כדורגל. זה הכל בחיים שלי וזה משעשע אותי יותר מכל דבר אחר״. זה שהים קרוב אליי זה דבר הכרחי בשבילי, כמו לכל הקנארים. זה נותן לי שלווה. בטנריף, הלכתי הרבה לחוף עם חברים כדי לשחק כדורגל וזה עזר לי להירגע ולהתרחק מהעולם״.
מראיין: האם אתה עדיין יכול לעשות את זה?
פדרי: ״תלוי בחוף [צוחק]. אני צריך לבחור אותו בקפידה. נכון שאני עושה את זה פחות מבעבר״.
מראיין: מתי אתה הכי מאושר?
פדרי: ״עם המשפחה שלי ועכשיו עם הכלב הקטן שלי, נילו. אמא שלי רצתה לקרוא לו תור, אבל חיפשתי שמות אחרים והיא הרשתה לי לבחור. ההורים שלי גרים איתי בברצלונה למרות שהם נוסעים הלוך ושוב לטנריף כדי לטפל בסבתא שלי״.
