אחרי הרבה הרבה זמן של שקט, הקפיטא’ פתח את הלב ודיבר על הכל.
“המועדון תמיד היה מעודכן בהכל. הכוונה שלי היא להיות מוכן לכשיתחילו המשחקים הרשמיים בעונה הבאה. המטרה שלי היא להמשיך כאן. יש לי עוד שלוש שנים לחוזה, ואם אוכל, אאריך אותו. תמיד אמרתי שארצה לשחק עד שאהיה בן ארבעים, אבל אם אמשיך לסבול מכאבים ואי נוחות, איאלץ לפרוש”.
“אם לא אהיה במצב טוב, לא אשלים את החוזה שלי. אקום, אודה לכולם ואלך. המטרה שלי היא להמשיך לעבוד באותה דרך אותה התוו הרופאים והפיזיותרפיסטים. העיקר הוא להיות מוכן לכשיתחילו המשחקים הרשמיים”.
“המטרה שלי היא להמשיך כאן, להמשיך בבארסה. תמיד אמרתי שאני רוצה לשחק עד גיל ארבעים, ואלחם כדי להשיג זאת”.
“כשאתה פצוע אתה רוצה להתמקד בשיקום, לכן לא דיברתי עם העיתונות. היה רגע בו רציתי לצאת ולדבר אבל זה היה השבוע בו חזר טיטו ואני חושב שהיה זה עדיף לדבר על הבשורה הטובה הזו של טיטו מאשר על הניתוח שלי. גם חשבתי שאוכל להחלים, אבל הדברים לא התקדמו כפי שרציתי”.
“כעיקרון, החלמתי מהפציעה. היא יכולה להישנות, בכדורגל, כידוע, יש הרבה מגע ואתה מקבל מכות, זה יכול לקרות. אם זה יקרה, אחזור להשתקם, אתם יודעים שאני אדם מאוד אופטימי”.
“לגבי עזיבה למילאן – לא, זו לא הייתה אפשרות. לגבי פרישה מכדורגל – כן, זו אכן הייתה אפשרות. כרגע, אם לא אוכל להמשיך בברצלונה אחפש אפשרויות אחרות, אבל עכשיו יש לי בראש רק את ברצלונה ואני רק מתכנן להמשיך לשחק ולפרוש כאן”.
“אני לא יודע אם אוכל לסבול עוד עונה שכזו. זה היה קשה מאוד. בגלל הניתוח והכאבים וכל משחק היה פציעה חדשה. נראה בשנה שתבוא האם אמשיך לשחק בנבחרת. אני מקווה להיות בריא, זה עדיף כמובן. אבל עכשיו זה לא הרגע לדבר על הנבחרת. נראה איך יתקדמו העניינים, אם אמשיך או לא או אם המאמן בכלל ירצה שאמשיך”.
“יש לי קשר מצוין עם דל בוסקה, הוא דאג לי מאוד ורק יכולתי לספר לו שהמצב שלי לא טוב, שבכלל לא הייתי על המגרש ושהוא לא יכול לסמוך עליי למשחקים של הנבחרת”.
“אני מצפה להיות 100% בעונה הבאה. אם הכאבים יימשכו ולא יאפשרו לי להתאמן בצורה רגילה, איאלץ לפרוש”.
“התקשרתי לסנדרו רוסיי כדי להודיע לו שאני מוותר על הארכת החוזה, ושהמועדון לא חייב להחתים אותי על חוזה חדש, למרות שהתחייב לעשות זאת. האמנתי שזה הכי הוגן עבור הקבוצה ועבור המוסד שהוא בארסה, אבל הנשיא לא הסכים לכך, אני מודה לו על האמון בי”.
“אתמול היה יום קשה מאוד, אמוציונאלי. עוזב אותנו אריק, שהוא מודל לחיקוי. אני רוצה להודות לו על כל מה שלימד אותנו. הכוח שלו, העובדה שלא הרים ידיים. צריך להילחם. הוא השיג הרבה דברים מדהימים והוא אדם שצריך להעריץ”.
“עכשיו אני מתחרט שלא דיברתי והזמתי את השמועות מוקדם יותר. סיפרתי לכם איך היו השבועות הראשונים אחרי הניתוח, לא יודע אם היו לי האנרגיות להמשיך. בסופו של דבר אנשים שיש להם ניסיון רב בתחום כמו אנחל מור אמרו לי ‘צא ותסביר להם, אתה תהיה יותר רגוע ככה’. קיוויתי לצאת ולדבר מוקדם יותר, חשבתי שאיעדר 4-5 שבועות. לגבי השמועות על עזיבתי – אני צריך להודות, אם הייתי יוצא לדבר מוקדם יותר, הייתי מונע התפתחות של כל כך הרבה שמועות”.
לגבי הפרידות, כל מסיבות העיתונאים של הימים האחרונים: “אני חושב שאלו הם החיים. יש שחקנים שמגיעים, אחרים שהולכים. ויקטור היה מאוד הגון היום ודיבר בצורה מאוד ברורה, והבשורה הכי טובה היא שהוא יוכל לשחק איתנו עוד שנה. אני חושב שהדור הנוכחי של הקבוצה הזו לא הסתיים, אבל צריך לחדש כדי להמשיך בטופ”.
“ויקטור הוא השוער הטוב ביותר בהיסטוריה של בארסה, והשוער הכי טוב בעולם. אתה יכול לסמוך עליו, תמיד הוא לוקח אחריות”.
“אלו היו רגעים קשים, אבל אתה חייב להמשיך, אסור לוותר, צריך להתגבר על המכשולים שיש בדרך, דיברנו כבר על אבידל – הנה לכם דוגמא לכך”.
פויול הסביר בפירוט על הפציעה שלו:
[אני חייבת לציין שמאוד קשה לשמוע את מה שהוא עבר]
“רציתי להסביר לכולם על הניתוח שלי, על למה ואיך ניתחו אותי: לפני שנה הייתי צריך לעבור ארתרוסקופיה בברך. הכל עבר בסדר ויכולתי להתחיל את העונה במצב מצוין, עד שהגעתי לפרה-טמפורדה. שיחקתי את המשחק הראשון והייתי בסדר. במשחק הבא בחנו כמה דקות יכולתי לשחק, יצא שיכולתי לשחק 60 דקות. בדקה ה-40 חשתי שיש בעיה בברך, שיחקתי רק עד הדקה ה-45. היו צריכים לקחת לי דם, נראה היה שהתאמצתי יותר מדי. אז הגיע המשחק הראשון של הליגה נגד ריאל סוסיאדד. החזקתי מעמד רק 45 דקות, אח”כ הגיע המשחק נגד מדריד…
היה לי השבר בלחי בליסבון, נפצעתי לפני בנפיקה… פציעות הן אף פעם לא דבר חיובי, אבל האמנתי שהזמן של ההחלמה מהפציעות האלו יעזור לי לשקם את הברך, בה עדיין היו לי כאבים. כך היה עד סוף השנה. המשכתי לחוש כאבים במשחק נגד בטיס… המשחק נגד אתלטיקו מדריד היה מהיחידים בהם לא חשתי כאבים.
אז המועדון יצר איתי קשר לגבי חידוש החוזה, הנשיא הודיע על כך ב-22 לחודש [דצמבר]. אח”כ הגיעה חופשת חג המולד [פגרת החורף]. בינואר הכאבים המשיכו, והרגשתי שיש איזשהו עצם שנע בחופשיות בתוך הברך שלי. יכולתי לחוש בו, לראות אותו. לצערי הרב, אני יודע מה המשמעות של זה. כבר חוויתי את זה בעבר, הייתי צריך לעבור ניתוח ושיחקתי מעט מאוד באותה תקופה.
דיברנו עם הרופאים והחלטנו על דרך הפעולה. אני מצדי רציתי לחכות עד סוף העונה. מאז המשכתי להתאמן, אבל יום אחד כבר לא יכולתי אפילו לסיים את האימון. אתה לא יכול לשלוט במיקום של גוש בגודל סנטימטר שמסתובב לך בברך. נפגשתי עם הרופאים ואמרתי להם שאני לא יכול להמשיך, שהם צריכים לנתח אותי ושאודיע למועדון שאני מוותר על חידוש החוזה. ארגיש יותר רגוע אם לא אחדש. אשתקם, וכשאחלים כבר אחתום.
הנשיא הרגיע אותי, אמר לי שככה זה בכדורגל. אני מודה לו מאוד על המחווה. מאוחר יותר חתמנו, אבל הנשיא אמר שאם לא ארגיש טוב, לא אהיה מחויב לסיים את החוזה. ביום שלאחר מכן נפגשתי עם פרונה [הרופא] ובראו [הפיזיותרפיסט]. זה היה רגע קשה עבור הקבוצה. אמרתי להם שעליי לנסות עד כמה שניתן להישאר עם הקבוצה, והחלטתי להמשיך לסחוב עד כמה שהברך תרשה לי. הכאבים הלכו והחמירו. ישנם רגעים בהם אתה יכול ורגעים בהם אתה לא יכול, אבל תמיד יש כאבים. התאמנתי רע. הכושר הגופני שלי הלך וירד בגלל הכאבים הללו.
ביום של המשחק נגד מילאן ג’ורדי ראורה אמר לי שלא אשחק, ולא רק שהבנתי אותו אלא הסכמתי איתו. אני מבין שמי שצריכים לשחק הם אלו שנמצאים בכושר הטוב ביותר. עברנו את ההתמודדות, שיחקתי כמה דקות ושיחקתי מיני משחק נגד בארסה ב’ באימון, וסיימתי עם עומס רב על הברך. ביום שלאחר מכן כבר לא יכולתי להתאמן, היו לי הרבה נוזלים בברך. כשהציסטה בברך התמלאה נוזלים כבר לא יכולתי ליישר את הרגל. עשו לי אולטרא-סאונד, שמו לי קרח על הברך ואמרו לי שאחכה. הציסטה נותרה כשהייתה. החלטתי שאני יכול להתאמן, אבל בסופו של דבר לא הצלחתי, באמצע האימון עזבתי את המגרש. הרופאים לקחו אותי לקוגאט [הרופא המנתח] והוא אמר שלא אוכל להמשיך לשחק ושאיעדר לתקופה של כחודש. אמרתי לו שינתח אותי.
הניתוח אמור היה לארוך כחצי שעה, אך בסוף ארך שעתיים וחצי. במהלך הניתוח מצאו עוד דברים בתוך הברך. הרופא אמר לי שכעיקרון אני אמור להיעדר כארבעה שבועות, אבל זה לא היה כך. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לשחקן הוא להיות פצוע. אחרי שישה שבועות עדיין לא יכולתי ללכת.
היום אני כבר במצב יותר טוב. תמיד כשאני מבקר את קוגאט אני מלווה ע”י הרופאים של בארסה. עכשיו אני בסדר, ואני מקווה להתחיל את העונה הבאה ברגל ימין”.
