11.4.01 – היכל הכנסים בפלאו סנט’ ג’ורדי, ברצלונה
יום רביעי, ה 11/4/01 יזכר לרב אוהדי בארסה כדיראון עולם. הסמל הגדול ביותר שלהם בשנות ה- 90 מודיע על עזיבת הקבוצה. כל נפש בברצלונה דממה ביום זה, התקשורת הספרדית כולה בחרה מרצון להתעלם מהצרות במזרח התיכון, המשבר בין סין וארה”ב ועוד. מאות עיתונאים נדחסו אחד אחד למסיבת העיתונאים, שהתעכבה ביותר מ 50 דקות, בסיומן נכנס גווארדיולה לאולם, מחויט בחליפה מיוחדת, פנים לא מגולחות כרגיל, וארשת שמראה תהפוכות נפש.
“נוכחתי בהרבה מסיבות עיתונאים בחיי, אך זוהי הראשונה והאחרונה שאני מכנס ביוזמתי. אמש נפגשתי עם הנשיא (גספארט) לפגישה לילית בת שעתיים. הנשיא ביקש להיות נוכח כאן אך לא יכל מפאת פגישה עסקית, ההנהלה תפרסם את תגובתה למה שאגיד בקרוב ביום חמישי.
באתי לברצלונה כילד ואני מסיים את תקופתי כאן כאיש משפחה מן המניין. מאוד שמחתי לגדול ולהתפתח כאן. אך עברו כמעט 30 שנה, ויש לי כמה כיוונים לבחור: להשאר כאן או להכיר עולמות חדשים, תרבויות, חברים ויריבים. ושאני שם הכל על כף המאזניים, אני בוחר באפשרות השנייה. לשחק בחו”ל. איני יודע איפה כי עדיין לא הקשבתי להצעות.
ההחלטה לעזוב לא באה בעקבות אירוע רע או טוב. זה משהו שהתבשל בי וחשבתי עליו די הרבה זמן. אני רוצה ללמד אחרים את היסודות שלמדתי כאן.
אני יודע שברצלונה הציעה חוזה משופר, אך איני רוצה זאת. אני מסופק מאוד מההחלטה שלי לשחק בחו”ל. אני יודע שזה זמן לא נוח לבשר על ההחלטה, אך במועדון גדול שכזה, אין מספיק זמן כדי להספיק כלום, אני רוצה לשתף אתכם בעתיד שלי.
הנשיא גספארט ידע ראשון על ההחלטה ורצה לפרסמה כמה שיותר מהר. הוא אמנם ניסה לדחוף בי לשקול זאת שנית ואמר כי דלתות המועדון תמיד יהיו פתוחות עבורי, אבל גיבשתי את החלטתי והיא סופית. חבריי הקרובים מבינים את החלטתי ותומכים בי, אנסה להמשיך ולתרום למועדון בהמשך העונה, כפי שעשיתי ב 17 השנים האחרונות”.
ואכן עשה. יומיים לאחר הודעות העזיבה, בישל פפ שלושה שערים לקלויברט ולוצ’ו בתיקו 4-4 של בארסה ב”מדריגל” אצל וויאריאל, עד סיום העונה הוא הוסיף עוד 6 בישולים לאוסף וקינח בשער מול וויאדוליד. במשחק הבית האחרון מול סלטה וויגו (גומלין בחצי גמר גביע המלך) הוא נפרד מהקהל הביתי שצעק “פפ” דקות ארוכות במהלך המשחק. בסיומו, הרימו אותו השחקנים כדי שינופף לקהל. אך פפ לא הסתפק בזאת, הוא הילך לאורך כל היציעים בקאמפ נואו לאט ובשקט, מודה לכל האלפים.
כמה שעות לאחר המשחק, כשהאורות באיצטדיון כבר מכובים, הוא חזר שוב לכר הדשא עם משפחתו, הביט בדשא, ביציעים של האיצטדיון היפה בעולם, בקריירת שחקן מפוארת מאין כמוה, שזה עתה נגמרה.
בחזרה למקורות:
פפ גווארדיולה היה נחשב לעילוי, וכבר ב 1985 ערך עליו ׳אל מונדו דפורטיבו׳ כתבת וידאו, ובסרטים היחצ״נים שפרסם המועדון, הוא דאג להבליט היטב את הילד מסנטפדור.
ה 16/12/90, היה לא רק תאריך חשוב לגווארדיולה, כי אם לבארסה ועתידה. עם הספרה ’10’, גווארדיולה עלה כשחששות וציפייה מכלות את רגשותיו, בסוף זה לא פגם בבארסה, בארסה ניצחה 0-2 את קאדיז, עיתוני הבוקר למחרת שיבחו את התעוזה וההקרבה של הילד בן ה 19. מכאן ועוד סוף הקריירה שלו, פפ לא ירד מההרכב הראשון של בארסה.
מוריניו מיודענו, שהיה עוזר המאמן והמתרוגמן של בובי רובסון ב 96/97 אמר עליו: “בברצלונה, הוא הקשר הדפנסיבי הטוב בעולם. אין דמים לשחקן שכזה, אני לא יודע כיצד בארסה הייתה נראית בלעדיו”.
אכן, גווארדיולה היה הבורג האחרון במכונת ה”דרים טים” של יוהאן קרויף. השחקן שכל הקבוצה סבבה סביבו וזרמה דרכו. לפפ הייתה יכולת לחלק את המגרש ל 11 חלקים שווים, כשבהחלטה של רגע, הוא מסוגל לשגר כדור מדויק אל כל שחקן בו יחפוץ. חואן אנטוניו פיצ’י אמר בזמנו: “אני לא צריך לדאוג למיקום מיוחד בהתקפה, אני רק צריך להרים את ידי מעלה והכדור כבר יגיע במדויק ועם חותמת של גווארדיולה”.
קשה היה בזמנו למצוא עוד שחקנים בעולם עם קריאת המשחק של פפ, תכונה שניצל כדי לפרק התקפות יריב באיבן (בתאקלים נקיים ונפלאים), לשבור מלכודות נבדל ולעיתים גם להגיע איכשהו למפתן השער ולהציל כיבוש בטוח.
חתך השנים של פפ (פרט לעונת 97/98 עם הפציעה הקשה) יעידו כמה הוא בורג מרכזי בקבוצה, עם למעלה מ 160 בישולים לחברי קבוצתו, מקום שלישי במועדון אחרי מסי וצ׳אבי.
מעל היכולת על המגרש, כיכבה האהבה הבלתי נתפסת לברצלונה. גווארדיולה חי את בארסה, הוא הגן על קטאלוניה ולעיתים שיגר משפטים ספרטניסטים שלא אהבו כל כך בבירה. חזרתו כמאמן ב 2007 (בתחילה כמאמן בארסה ב׳ ואחר כך ההיסטוריה כמאמן הראשי) הייתה הדבר הכי טבעי בעולם. ״הדקו את החגורות״ ביקש במשחק הבכורה של הקבוצה בגביע גאמפר נגד בוקה ג׳וניורס. ביקש, וקיבל.
