אקס בארסה והמאמן העתידי של באיירן מינכן מדבר על האקטואליה הנוכחית.
פפ, זה כבר נהיה הרגל לראות אותך בטקס הגאלה של כדור הזהב. אפילו השנה, שחצי ממנה בילית מחוץ למקצוע. כבר התרגלת למעמדים אלה?
טוב, בן אדם לא נהיה מאמן כדי להגיע לאירועים האלה. זה בהחלט כבוד וגאווה להיות כאן בפעם השלישית ברציפות, אבל אני בטח שלא חושב שאני ראוי יותר או טוב יותר מכל אחד אחר. בסך הכל היה לי המזל להוביל קבוצה טובה מאוד וזה מה שנתן לי את ההזדמנות להיות פה.
כשהלכת מברצלונה אמרת שאתה מרגיש מרוקן. איך אתה מרגיש עכשיו?
אני בסדר. מגיע הרגע בו הבן אדם מחליט ש-די. גם למשפחה הגיע הרבה יותר ממה שנתתי בשנים האחרונות. אבל זה כן נכון שמבחינה חברתית ותרבותית ארה”ב היא לא מדינת כדורגל. יש שם ענפי ספורט אחרים שמוטמעים יותר בעיר. חיים שם 14 מיליון תושבים וכל אחד בשלו. טוב- ואנחנו בשלנו (מחייך): לחיות, להכיר את סגנון החיים הזה וליהנות ממיליוני הדברים שיש לעיר הזאת להציע.
אז גוארדיולה יכול ללכת בחופשיות שם?
גם בברצלונה! אני תמיד הולך בחופשיות, אם כי זה נכון ששם אני לגמרי לא מוכר.
לאילו דברים התגעגעת מהכדורגל בתקופה הזו?
למשחק עצמו. פחות למה שסובב את הכדורגל. לאיך שקבוצה משחקת, לאיך שאפשר לנצח את היריב, לפרטים הכל כך מדוייקים בהחלטה של איזה שחקן עומד לרשותך ובמי ברצונך להשתמש כדי לנצח משחק. זו הסיבה היחידה בגללה אני נמצא בדבר הזה. לולא זה… (חושב) כל השאר (דברים שמסביב לכדורגל), אלה לא דברים שאתה לא באמת צריך. אני יכול לחיות נפלא גם בלעדיהם, ויותר מזה: חיים הרבה יותר טוב בלעדיהם. אבל המשחק עצמו- הוא מעורר תיאבון.
מה צריך להיות בפרויקט חדש שיפתה אותך?
כמו כל המאמנים, שמישהו ירצה בך. זה עד כדי כך פשוט. הציפיות, גבוהות ככל שיהיו, לא משתנות. להרגיש אהוב זה הדבר הכי חשוב בחיים שלנו. להרגיש אהוב על ידי האנשים שלנו ועל ידי מועדון זה היינו הך. שיראו לך שרוצים אותך ולהאמין שאתה יכול ליהנות מזה. כמו שאמרתי כשהגעתי לברצלונה: אני לא הולך לשם וחושב על הניצחונות והתארים של חודש מאי, אלא על ליהנות ושהשחקנים ישתדלו לעשות את מה שאתה מאמין שהוא הכי טוב כדי לנצח במשחקים. הרעיון הוא ליהנות מהמשחק.
במהרה, ההצלחות הרבות כל כך הציבו רף גבוה להמשך. זה לחץ נוסף?
לא הייתי מחליף אותו! אני מעדיף להמשיך כך, עם כל מה שהשגתי מאשר להפך, מאשר להתחיל מהתחלה. זה קצת שונה: כשהתחלתי בבית שלי ב86 או 87 אחוזים לא רצו אותי. עכשיו, אחרי שהכל הלך כל כך טוב, עכשיו תהיה קבוצה שתרצה בי יותר. בחיים אין לך שליטה על דברים כאלה: עשינו מה שעשינו, המון אנשים שותפים לזה, ואני לוקח איתי את הזיכרונות של כל מה שחוויתי בשנים האלה. יגידו מה שיגידו, מה שאני חוויתי שייך לי ואף אחד לא יכול לקחת לי את זה.
במהלך החודשים הללו היו המון שמועות על חזרה: המון מועדונים, הנבחרות של ברזיל וארגנטינה. האם השמועות הגיעו עד ניו-יורק?
לפני כמה שנים זה היה בלתי אפשרי, אבל היום יש מכונה שנקראת מחשב, יש אינטרנט, אתה תמיד מחובר. מספיק לדבר עם האנשים שלך בשביל לדעת מה קורה. ואני לא מדבר על להתעניין במה אומרים על מישהו, אלא על להתעניין במה קורה בעולם… המידע מגיע.
ומה זה גרם לך להרגיש בהיותך רחוק מזה?
היה לי נוח מהמאמנים שעדיין עובדים במקומות הללו. אני לא הייתי נהנה לאמן קבוצה, ושאותו מועדון יפיץ ידיעות כשאני עוד שם. אבל אני הייתי מרוחק מכל זה ועודני מרוחק ואהיה מרוחק מתוך כבוד לאנשים שעושים את עבודתם. ולאחר שאמרתי את זה, מתקבלת התחושה שאתה מקבל את ההצעות האלה לא בגלל כמה שאתה טוב, אלא בגלל התארים בהם זכית. אנחנו זכינו בהרבה ולכן רוצים אותי עכשיו קצת יותר מאשר בהתחלה, כשרק שלושה או ארבעה אנשים בברצלונה האמינו בי. השאר לא חשבו כך.
ולגבי הנבחרות? היית מאמן אחת מהן?
אני חושב שאת הנבחרת צריך לאמן מישהו מהמדינה של הנבחרת. אני לא חושב שאני יכול לתרום משהו שמישהו משם לא יכול. מבחינה תקשורתית, התקשורת יותר פתוחה. העבודה בנבחרת נעשית בפרק זמן הרבה יותר קצר וזה מאוד חשוב שהיחסים בין המאמן לכלי התקשורת יהיו ביחסים כלליים של שלום. נבחרת היא משהו שמאוד מזוהה עם המדינה, משהו שהאנשים נושאים בדמם, ולכן חייבים למנוע כל קושי מיותר. עדיפים בהרבה המאמנים שאוהבים את מדינתם שלהם, שמכירים את התכונות המיוחדות… זה תמיד עדיף.
בריאיון קודם אמרת לנו ש “הטאקטיקה היא השחקנים”. אם אתה לוקח בחשבון את העיקרון הזה, אפשר לתרגם את הכדורגל של בארסה לקבוצה אחרת?
העניין הוא שהעיקרון של בארסה היה מאוד פשוט: לשחק עם הכדור. לעשות הכל עם הכדור. כל הכדורגלנים שיש בעולם התאהבו יום אחד בכדורגל בגלל שלא משנה איפה, בכפר הקטן או בעיר הגדולה, בעטו איזו בעיטה והם אהבו את ההרגשה. השיטה של בארסה, גם אם אנשים יאמרו שהיא מאוד מסובכת, היא עד כדי כך פשוטה: הכדור אצלנו ונראה אותם חוטפים לנו אותו; נתמסר כמה שאפשר והראה- אולי נבקיע את השער. זה מה שאני למדתי ממוריי ומה שניסיתי להעביר כמאמן. מה עושים שם עכשיו אני לא יודע אבל אני מניח שעושים אותו דבר לפי איך שהם משחקים. מה שבטוח זה שכשמישהו הולך לאמן איפה שלא יהיה הוא צריך להעביר את מה שהוא מרגיש. מה שאנסה לעשות בעתיד זה מה שעשיתי כששיחקתי, מה שהרגשתי, או כמו לפני 5 שנים כשאימנתי: להתקיף הכי טוב שאפשר, להרוויח את הכדור ושהוא יעבור בין שחקנים שלובשים את אותה החולצה.
ובעניין זה, אנחנו מניחים שאתה חש גאווה והנאה כשאתה רואה את ברצלונה של טיטו וילאנובה…
ברור. זו המתנה הכי גדולה, הפרס הכי חשוב שבן אדם יכול לקבל: שהכל ימשיך ללכת טוב. כשאתה עושה את הדברים נכון הם יכולים להימשך וזה כבוד גדול עבורי. שבנוסף לכל מה שזכיתי, זכיתי גם לכך שהדברים ימשיכו לעבוד כל כך טוב גם בלעדיי. זה הפרס הכי גדול.
ואם כבר מדברים על טיטו וילאנובה, איך השפיע עליך מבחינה אישית המחלה שלו?
מאוד. אבל אני יודע שהוא יהיה חזק ושהוא בידיים טובות מבחינה רפואית, ומבחינת מועדון ששומר עליו ומעל הכל, עם משפחה שנמצאת לצידו, ושתעשה הכל כדי לעזור לו לצאת מזה קדימה.
נגמר הסיבוב הראשון של הליגה וברצלונה פתחה פער גדול על ריאל מדריד. הליגה גמורה כבר?
יצטרכו לקרות המון, אבל המון דברים כדי שברצלונה תאבד את האליפות הזאת. קשה לי להאמין, הפער הוא כמעט בלתי עביר. לא בגלל שמדריד לא יכולה לנצח את כל המשחקים, אלא כי אני לא מאמין שבארסה יכולה להפסיד כל כך הרבה משחקים. זה יותר מידיי. השחקנים האלה רגילים לנצח ויש להם המון מעלות. נראה לי שהליגה כמעט סגורה.
ואם כבר מדברים על הליגה, ידוע לנו שאתה מעריץ גדול של מרסלו ביילסה, אותו הגדרת פעם כ”טוב בפלנטה”. מה אתה יכול להגיד עליו היום, כשאתלטיק בתחתית?
זה קשה לנתח כשאתה לא שם, אבל אני מאמין שהמורשת שהוא ישאיר אחריו תהיה מאוד, אבל מאוד גדולה. מה שהם עשו בשנה שעברה היה אדיר, המשחק שהיה לנו מולם היה מהטובים שהיו לנו. הם איבדו שחקנים מאוד חשובים, וזה מועדון שקשה בו לקנות שחקנים, כי השוק שלו מאוד מצומצם. אם אתם שואלים על דעתי האישית עליו, היא השתנתה: לטובה. ההערכה שלי אליו שלמה יותר. הצורה בה הוא מתמודד עם הקשיים: אני מעריץ את האומץ שלו ואת איך שהוא שם את עצמו בחזית כשלא הולך. הדרך בה הוא מחפש פתרונות בהתאם למתודולוגיה ולסגנון העבודה שלו. אני משתדל ללמוד הרבה, כי אני יודע שספורטאיות זה לא תמיד להיות ברגעים הגדולים. ואני מעריץ את הכוח והעצמה שיש לו כשדברים לא באים בקלות. אני חושב שזו מתנה עבור הכדורגל הספרדי ובכלל שמרסלו ממשיך באנרגיות האלה.
