פרדיגמת גווארדיולה

לפני מספר שבועות התברר כי המאמן המבוקש ביותר באירופה, פפ גווארדיולה, יאמן את מנצ’סטר סיטי בעונה הבאה. לפפ יש את האוהדים שלו, כמו גם את המבקרים. ישנם הסבורים כי הוא המאמן הטוב בעולם, אחרים טוענים כי עם סגל כמו שהיה לו בבארסה ובבאיירן מינכן, זו לא חכמה להצליח.
במהלך 4 שנותיו כמאמן ראשי בבארסה פפ זכה ב14 תארים. יש הטוענים כי פפ לא נדרש מעולם להחלטות קשות, מעולם לא אותגר. “זה לא קשה לזכות בתארים כשיש לך את הקבוצה הטובה בעולם”, טוענים המבקרים.

אם כך, מה תאמרו על מאמן של קבוצה מהליגה הרביעית, בעלת צוות חסר, ללא עתיד וללא נשמה? זה היה המצב של בארסה ב’ בשנת 2007, כאשר פפ מונה למאמן הקבוצה.

“מה שעשה פפ בברצלונה ב’, גדול יותר מכל מה שהוא עשה לאחר מכן עם הקבוצה הראשונה, אומר חואנמה לייו , המאמן הקודם ומי שנחשב כמורו של פפ.

לייו אומר את האמת, אבל לא הרבה אנשים יודעים מה עשה פפ בשנתו הראשונה כמאמן, כשקיבל לידיו קבוצת ליגה רביעית. כי למרות שפפ זכה בארבעה עשר תארים עם הקבוצה הראשונה, ולמרות שהוא המאמן המבוקש ביותר באירופה, הסיפור הזה הוא הסיפור שמוכיח את כשרון האימון שלו.
ניקח אתכם למסע בן ארבעה חלקים המספר את הסיפור הזה.

חלק ראשון: מתחנן לפצצת זמן מתקתקת.

מדובר היה בג’וב שאיש לא רצה בו. ג’וב שהיה נחשק כמו ביקור בגיהנום. אמרו עליו שזו הטעות הגדולה ביותר שמאמן יכול לעשות. הג’וב שיקבור את קריירת האימון שלך לפני שהתחילה. אבל פפ גווארדיולה בחר דווקא בו. להיות המאמן של ברצלונה ב’.

אלא שכדי לקבל את הג’וב הבלתי נחשק, פפ היה צריך לעבוד קשה.

לאחר שגדל בלה מאסיה, היה שחקן מפתח בדרים טים של קרויף והואשם בשימוש בסמים באיטליה, החליט פפ לכייף מעט לקראת סוף הקריירה שלו בקטאר.בינתיים הוא הוציא תעודת מאמן במקסיקו, בעודו משחק תחת לילו בדוראדוס דה סינאולה. פפ תלה את נעליו ב2006, ולאחר שבעה חודשים מונה למאמן ברצלונה ב’.

הראשון לשמוע את החדשות היה מנואל אסטיארטה, חברו הטוב של פפ והמסי של עולם הכדורמים באותם ימים. פפ סיפר לו את החדשות בזמן שהיו בחופשה עם המשפחות שלהם בעיר החוף פסקרה באיטליה. אלא שהג’וב שהוצע לפפ לא היה זה שעליו הוא חלם.

“קיבלתי הצעת עבודה במועדון שבו גדלתי”, אמר פפ למנואל.

“וואו, ברצלונה!” ענה מנואל, קצת בהלם מהחדשות הגדולות.

פפ המשיך לתאר את העבודה שהוצעה לו, המנהל הטכני של מחלקות הנוער. מנואל ידע שפפ הוא בעל כושר ארגוני נהדר, ויודע לעבוד היטב עם ילדים, דווקא משום כך הוא הופתע לשמוע את מילותיו הבאות של פפ:

“אני לא יודע”, אמר פפ, “לא יודע. החלום שלי הוא לעבוד עם קבוצה. להיות מאמן של הקבוצה השניה. אני רואה את עצמי מאמן אותם. משם אני רוצה להתחיל”.

מנואל הגיב כפי שיגיבו רבים אחריו שישמעו על רצונו של פפ לאמן בבארסה ב’: “בארסה ב’? הם בליגה הרביעית, ובכלל רק עכשיו הם קיבלו רישיון (לבארסה אתלטיק).

מנואל ידע שמרגע שפפ החליט משהו, שום דבר לא יזיז אותו ממנו. גם לא העובדה שחברו הטוב ביותר בטוח שהוא עומד לבצע טעות גדולה.
בקיץ 2007 נפגשו פפ וציקי בגריסטיין על מנת לדון בעתידו של פפ בברצלונה. ציקי רצה שקפטן העבר יהיה מנהל מחלקות הנוער של המועדון. פפ הודה לו בעדינות אך ביקש לאמן.

“לאמן?” שאל ציקי, “איפה? אין לך מקום על הספסל, גם לא כעוזר של רייקארד”.
“תן לי את הקבוצה השנייה”, ביקש פפ.

“השתגעת?” שאל ציקי, “זו סיטואציה שאי אפשר לצאת ממנה טוב. קל יותר לזכות באליפות עם הקבוצה הראשונה מאשר לעשות משהו עם השניה”.
ציקי המשיך לנסות לשכנע את פפ שהתפקיד במחלקות הנוער עדיף בהרבה. מבחינת היוקרה והמשכורת. הוא גם ניסה שוב ושוב להעיר את תשומת ליבו של פפ שהקבוצה נמצאת בליגה הרביעית.

קשה לזכור את זה, אבל באותה תקופה בארסה ב’ לא הייתה מכרה היהלומים שהיא היום. זו הייתה קבוצה בכאוס, שלראשונה מזה 34 שנים ירדה לליגה הרביעית. אבל פפ ידע מה הוא רוצה. הוא רצה לאמן. “אם לא בברצלונה ב’, אז בכל קבוצה אחרת, בכל רמה שהיא. תנו לי נוער, נערים או כל דבר אחר. מצדי תנו לי קבוצת ילדים בשדה תפוחי אדמה”, הוא אמר לציקי.

אבל ציקי סירב להשתכנע. הוא ראה בקבוצה השניה פצצת זמן מתקתקת, והוא ידע שהוא לא יכול לתת אותה לפפ גווארדיולה, הסמל והאגדה.
“האצבעות שלך יישרפו אם תגע בקבוצה המפוררת הזו”, הוא הזהיר את פפ, “ובכלל, איך זה יראה אם נשים את פפ גווארדיולה, האייקון שלנו, בליגה הרביעית? צר לי, יקירי, אתה לא מדבר בהיגיון”.

השחקנים ששיחקו תחת פפ נוהגים לציין את העובדה שלפפ יש את הכח לשכנע אותך במה שהוא מאמין בו. “אם אני חושב שמשהו הוא שחור, אבל פפ חושב שהוא לבן”, אומר צ’אבי, “הוא יגרום לי להאמין שזה לבן”. דני אלבס מתאר את זה באופן מעט יותר ציורי: “אם פפ יגיד לי לקפוץ למטה מהטבעת השלישית בקאמפ נואו, אני אהיה די בטוח שיש משהו ממש טוב שם למטה”.

כך גם עם ציקי, פפ הצליח לשכנע אותו שזה מה שהוא רוצה. הפגישה הסתיימה והצוות המקצועי החל לבדוק האם פפ באמת מוכן לאמן כפי שהוא מציג את עצמו. כל המורים שלו היו בדעה אחת: פפ הוא הסטודנט המבריק ביותר שהיה להם אי פעם. ההחלטה התקבלה, ופפ הפך להיות מאמן ראשי של קבוצת ברצלונה ב’.

כיום, לאחר ארבע שנים בפסגת הכדורגל הספרדי, ובתור המאמן הבא של באיירן, המבקרים של פפ טוענים כנגדו כי הוא פחדן, שתמיד בחר בדרך הקלה, אחד שאימן קבוצת כוכבים שלא באמת הייתה זקוקה לעזרתו, שתמיד היה עטוף בחיבוקה החמים של התקשורת הקטלאני. המבקרים הללו לא יודעים דבר וחצי דבר על השנה ההיא, בליגה הרביעית.

כמה שחקני עבר גדולים כאלה יש, שיתחננו לקבל קבוצה בליגה הרביעית? שילכו כנגד כל החברים להם, שאומרים להם שזו טעות, שזה בית קברות למאמנים, שלא יהיה לו מה לעשות עם כל הכדורגל שהוא יודע? החברים שאלו אותו אם הוא יודע על איזו דרך משובשת הוא מעלה את עצמו.
לפפ תמיד הייתה תשובה אחת בלבד: “כל מה שאני רוצה זה לאמן”.

חלק שני: מתחילים לצעוד ובונים קבוצה.

פפ גווארדיולה הוצג כמאמן ראשי של בארסה ב’ בקאמפ נואו, ב21 ביוני 2007.

“עוד לא עשיתי כלום כמאמן, וזו הסיבה שאני ניגש לאתגר הזה בכזו התלהבות בלתי נשלטת. אני מוכן לעזור בכל מה שידרש, המועדון ואני נמצאים כאן כדי לעזור לשחקנים הללו לגדול על פי פילוסופיית הכדורגל שלנו. למעשה, הדרך הטובה ביותר להצמיח שחקנים היא לגרום להם להאמין שהם יכולים לנצח. אני מקווה שכל אחד בקבוצה הזו שותף לתחושת הזכות שאני מרגיש, להיות כאן”, כך אמר המיסטר בפני חדר מלא עיתונאים בקאמפ נואו באותו יום.

הוא ידע שהוא לא לקח על עצמו משימה קלה, וכולם סביבו הזכירו לו כל הזמן מה היא הליגה הרביעית: גיהנום. תוך זמן קצר הגיע האתגר הראשון שלו כמאמן. מכיוון שהקבוצה השניה נרשמה בליגה הרביעית, נאלצה ברצלונה לבטל את הקבוצה השלישית (שתי קבוצות מאותו מועדון לא יכולות לשחק באותה ליגה – צ.ב.). פפ נאלץ למזג שתי קבוצות לאחת.

בשתי הקבוצות יחד היו 43 שחקנים, ופפ היה צריך ליצור קבוצה בת 24 שחקנים בלבד. פפ לקח ששה שחקנים מהקבוצה השלישית ושחרר 17 אחרים. מהקבוצה השניה הוא לקח גם ששה שחקנים ושחרר חמשה עשר. שני שחקנים בלבד, בויאן קרקיץ’ וג’ובאני דוס סנטוס, קודמו לקבוצה הראשונה. בנוסף לשנים עשר השחקנים האלה צירף פפ ארבעה שחקנים מקבוצת נערים א’ ((Juvenil A, ביניהם בחור צעיר בשם סרג’יו בוסקטס.

השמונה הנוספים יגיעו ממועדונים אחרים. מאוחר יותר בעונה יקדם פפ שחקן של קאדטים א’, בחור בשם גיא אסולין. הצירוף של שחקנים מעל גיל 21, שיכולים לשחק בקבוצה שנתיים לכל היותר, היה צעד מהפכני. הוא שבר את המסורת הישנה בתקוה שהקבוצה תהפוך להיות תחרותית יותר. השחקנים האלה, שכונו “עמודי התווך”, הפכו להיות חלק חשוב בקבוצה השניה. הם הפכו להיות חלק מהמערכת, ולמען האמת זה נשאר כך עד היום. אבל בואו ונביט יותר מקרוב על הקבוצה.

כשלקח את בארסה ב’, לא הייתה לפפ ברירה אלא לשחרר מספר שחקנים. זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שלו כמאמן, את מי להשאיר ולמי לרסק את החלום. בגילאים הצעירים זה אפילו קשה יותר, כי אין לדעת מי יממש את הפוטנציאל שלו ומי לא. פדרו, למשל, כמעט שוחרר מהמועדון אלא שפפ החליט להשאיר אותו. חמש שנים מאוחר יותר, פדרו זכה בכל תואר כדורגל אפשרי עם בארסה. קשה לדעת מי מאותם שחקנים ששוחררו היה מפתח עתיד דומה. אך המשימה הייתה צריכה להתבצע, ופפ היה האיש שהיה צריך לעשות אותה. זה הופך להיות פחות הגיוני כשחושבים על כך שהוא היה צריך לעשות את זה אחרי ששה אימונים בלבד.

בסופו של דבר, 32 שחקנים נאלצו לעזוב את המועדון. אלו היו 32 חלומות מנופצים של 32 ילדים. קשה, אבל מיומו הראשון בתפקיד לא היסס פפ לקחת החלטות קשות. מה שכן, פפ עשה ככל שביכולתו כדי לעזור לחבר’ה שנאלצו לעזוב. מספר דייויד טרואבה באל פאיס:

“פפ חיפש קבוצות לשחקנים שנאלצו לעזוב. הוא נפגש עם ההורים שלהם, כשדמעות בעיניו, ושמע על חלומות ילדות שהתמוססו, חלומות של ילדים שחשבו שכדורגל חשוב יותר מהחיים עצמם. כאלה שהזניחו את הלימודים, כי הכדורגל קרא להם. בניית הקבוצה הייתה עבודה של “לבנים ומלט”, מלאכה קשה, מתסכלת וכפיית טובה. אתה צריך להחליט האם אתה משחרר ילדון בשם פדריטו, ונותן ללכת לגאבה, או שאתה משאיר אותו אצלך”.

במאי 2007, בארסה ב’ צעדה אל תוך הגיהנום של הליגה הרביעית. קבוצה ללא נשמה, ללא עתיד וללא יעדים קונקרטיים וברי השגה. זו הייתה קבוצה שסבלה מכך שהמועדון התעניין אך ורק בהצלחת הקבוצה הבוגרת לטווח הקצר. מי ששילם את המחיר ונזרק לסלעים היו ילדי הקבוצה השניה. המרחק בין הקבוצה השניה לראשונה מעולם לא היה גדול יותר.

לקבוצה הצעירה לא הייתה תוכנית. פפ גווארדיולה הגיע עם אחת כזו, והפך את הקבוצה הצעירה למכרה יהלומים. לא אכנס לפרטי התוכנית כרגע,את התוכנית המלאה ניתן למצוא כאן.

לעצלנים מביניכם, הנה עיקרי התכנית בקצרה.

פפ חילק את הקבוצה לשתי קטגוריות: “פנינים” ו”עמודי תווך”.

“עמודי התווך” היו השחקנים שהוחתמו מקבוצות אחרות. הם אלו שנועדו להשאיר את הקבוצה תחרותית. על פי רוב הם היו מעט יותר בוגרים, מנוסים, ומטרתם הייתה לתחזק את הקבוצה ברמות הגבוהות, ולשמש מצע שעל גביו יפרחו ה”פנינים”. על מנת להגיד שחקן כ”עמוד תווך” יש צורך לקחת בחשבון את גילו, אופיו ועמידותו. הוא צריך להיות בין הגילאים 21-26, להיות מתואם עם קו הנבדל הקבוצתי, לתמוך בהתפתחות של השחקנים הצעירים, והוא אמור להישאר בבארסה ב’ למשך לא יותר משנתיים כדי לא להיתקע שם. השחקן מגיע לבארסה ב’, כדי לנצוץ מאבק הכוכבים של המותג הברסאי ולהשיג חוזה טוביותר בהמשך במקום אחר. דוגמאות לעמודי תווך כאלה הן: קרוקולס, צ’יקו, דימאס, אברהם, אספאסאנדין, צ’אבי טורס ו-ויקטור ואסקז.

הפנינים הם הילדודס שבאים ממחלקות הנוער של המועדון. הם חולקו לשתי חטיבות: צעירים “עשויים” לחלוטין (כאהל שצריכים לבצע בתוך שנה שנתיים את הקפיצה לקבוצה הבוגרת), ןצעירים בשנתם האחרונה (שעדיין משחקים בקבוצת הנוער), שצריכים שנה וחצי עד שנתיים וחצי כדי להוכיח את עצמם. “הפנינים” צריכים לעבור שלושה שלבים לפני שיגיעו לקבוצה הראשונה המיוחלת.

שלב ראשון: החובה היחידה בשלב זה היא להתחרות. לא מצפים ממך לכלום, ואתה לא נענש על טעויות. אבל אתה צריך לדעת את המתודות המקצועיות ולהרוויח דקות.

שלב שני: כעת השחקן כבר חלק מהקבוצה, והוא אחראי על מצבו באופן כללי.

שלב שלישי ואחרון: זה השלב שיקבע את עתיד הפנינה. האם הוא יזכה להיכנס למועדון המצומצם של האנשים שזכו ללבוש את חולצת הקבוצה הראשונה. בשלב הזה מצופה מהשחקן להוביל את הקבוצה, והוא אחראי באופן ישיר על ההתפחות שלה. זה השלב שקובע את עתידו של השחקן.
כל שלב לוקח בין ששה לתשעה חודשים. שחקן שמגיע לבארסה ב’, הוא שחקן שסיים את המסלול בקבוות הנוער, ויש לו שנתיים להראות מה הוא שווה בבארסה ב’. הצליח? נהדר. לא הצליח? לא נורא, יש לו המון ידע וכישורים שיסייעו לו לפתח קריירה במועדון אחר.

אם השחקן הוא סופר מוכשר, אפשר להאיץ את התהליך, אך השחקן חייב לעבור את שלושת השלבים. בבארסה ב’ של פפ היו פנינים רבות, דוגמת מארק ואליינטה, ויקטור סאנצ’ז, ג’פרן, אורבאנו, רואדה, מארק קרוסאס, טוריביו, פדרו, פאו טורס, אוייר, לאגו פאלקה, בוטיה, בוסקטס, גיא אסולין ותיאגו אלקנטרה. חלקם השתלבו בקבוצה הבוגרת, חלקם הגיעו אך לא הצליחו להוכיח את הכישרון שלהם ואחרים עזבו את המועדון. אוייר עדיין משחק בבארסה ב’.

זו המערכת, התכנית מיושמת עד היום בבארסה ב’, הפנינים של הקבוצה כוללות שחקנים כמו: פונטאס, מונטויה, פלאנאס, רוצ’ינה, אוריול רומאו, בארטרה, מונייסה, סרג’י גומז, סרג’י רוברטו ורבים אחרים.

חווית ההצלחה בבארסה ב’ ובמחלקות הנוער בשנים האחרונות הן תודות לגווארדיולה וצוותו. זה כבר לו רכבת שחקנים שבאים והולכים, אלא בית הספר והמכינה האולטימטיבית לכדורגל, עם תוכנית ברורה ויעדים מוגדרים. מה שפפ עשה בבארסה ב’ נראה כיום כמו ההחלטה החשובה ביותר של בארסה בעשור האחרון. תודות לכך אנו עדים היום לתופעה של צעירים מוכשרים רבים שמגיעים ממחלקות הנוער והקבוצה השניה, ולעובדה שב2012 שיחקה ברצלונה עם 11 שחקני קאנטרה על המגרש. עם קבוצה שניה כמו שהייתה ב2007, זה לא היה קורה לעולם.

חלק שלישי: החוקים.

בארסה ב’ הייתה קבוצת ליגה רביעית, אבל זה לא מנע מפפ לייצר אווירה קרובה ככל הניתן לקבוצת ליגה ראשונה. מההתחלה גווארדיולה דאג לכך על ידי הצגת סדרה של רוטינות והרגלי עבודה, מערכות ושיטות. הוא רצה לשלוט בכל דבר, דיאטות שחקנים, מנוחה וזמן החלמה. הוא הקפיד לעשות סקאוטינג לקבוצות היריבות, להקליט את המשחקים שלהן ושימוש בעוזרים ואנשי צוות על מנת לקבל דיווחים מפורטים ככל האפשר על היריבה.

במקרים בהם הרגיש פפ שאין לו מספיק מידע על היריבה הוא פשוט היה הולך למשחק שלה בעצמו. הוא דרש מעצמו לא פחות ממה שדרש משחקניו, ממש כשם שעשה לאחר מכן בקבוצה הראשונה. פפ הוא פרפקציוניסט, הוא תמיד יהיה ראשון להגיע ואחרון לעזוב, הוא ידרוש דיווחים ועדכונים יומיים מהצוות שלו. שום דבר לא נותר ליד המקרה. ואנחנו מדברים על הליגה הרביעית, כן?

בספרו “פפ גווארדיולה, ניצחון מסוג אחר” מספר Guillem Balague כי גווארדיולה אמר לשחקניו בנאומו הראשון כמאמן: אני יכול לחיות עם זה שתשחקו רע שוב ושוב, אבל אני דורש מכם לתת את המאה אחוז בכל משחק. הוא דרש משחקניו להתנהג כמקצוענים, גם אם הם לא נחשבו לכאלה, ותמיד להיות תחרותיים. “המטרה היא להתקדם”, היה אומר להם המיסטר, “אנחנו לא נתקדם בלי לנצח, ואנחנו לא ננצח בלי מאמץ”. פפ, כמו פפ, גם דרש משחקני ההתקפה לראות את עצמם כמגנים, ומשחקני ההגנה לראות את עצמם כמתחילי ההתקפה. לא משנה מה קרה, סגנון המשחק לא היה פתוח למשא ומתן. “כולכם מכירים את פילוסופיית המשחק של המועדון הזה”, היה אומר פפ לחניכיו, “אני מאמין בה, אני מרגיש אותה, ואני מקווה להנחיל אותה לכם. אנחנו צריכים להיות אמביציוזיים ולנצח על מנת להתקדם. אין שתי דרכים לעשות את זה. אנחנו צריכים לשלוט במשחק, ולא להיות נשלטים על ידיו”.

פפ הוא פרפקציוניסט מהסוג שאף פעם לא משאיר כלום ליד המקרה. לכן הוא נאלץ לסמוך על האנשים הסובבים אותו. יד ימיניו, טיטו וילאנובה, מאמן השיקום אמילי ריקארט, ומאמן הכושר אאולרי אלימיריה, הם קבוצה של חברים בלתי נפרדים מאז שנפגשו לראשונה כילדים בלה מאסיה. כפי שממשיך להסביר Guillem Balagaue בספרו, האיכות הטכנית של השחקנים שהגיעו מלה מאסיה לא הייתה מוטלת בספק, אבל פפ הבין שהוא צריךלהוסיף אינטנסיביות לאימונים ובעיקר – ללמד אותם איך לנצח.

בדיוק כמו שיקרה מאוחר יותר, כאשר פפ אמן את הקבוצה הראשונה, גם משחקו הראשון בבארסה ב’ נפתח בהפסד. בשני המקרים, המבקרים חגגו. “יותר סטייל מכח”, כתב עיתונאי אחד, ואחרים תהו האם הוא באמת מתאים לאימון. זמן קצר לאחר פתיחת העונה הכושלת, הלך פפ לבקש עצה מיוהאן קרויף. היו לו שני שחקנים שהוא לא ידע מה לעשות איתם, הוא לא יכל לשלוט בהם, הם לא היו מוכנים להקשיב למה שהוא אמר, והוא הבחין כי החיחס לשהם חלחל גם לשאר הקבוצה. הבעיה הייתה שהם היו שניים ממנהיגי חדר ההלבשה, והשחקנים הטובים ביותר. “תיפטר מהם”, יעץ לו האגדה ההולנדית, “אתה עלול לאבד משחקים אחד או שניים, אבל אחר כך יתחילו לבוא הנצחונות, ושני האיחו דה פוטאס כבר לא יהיו אצלך בקבוצה”. פפ הקשיב לו ונפטר מהזוג, תוך שהוא מייצב את כוחו בחדר ההלבשה ושולח מסר ברור לשאר. מאוחר יותר קיבל פפ החלטה דומה בקבוצה הראשונה כששלח את רונאלדיניו ודקו לארוז את המזוודות שלהם. הקבוצה החלה לנצח.

אם הקבוצה השניה הייתה מרושלת לפני הגעתו של פפ, הוא לא נתן לזה לקרות יותר. הוא דאג מההתחלה שכולם ידעו מה הוא מצפה משחקניו. אם היה צורך לתת נזיפה או קנס, הוא היה נותן. בדצמבר 2007 שיחקה בארסה ב’ נגד מאנסואו, הקבוצה כבר הובילה 2-0, אך במחצית השניה הורידה רגל מהגז ואפשרה ליריבה להשוות. “הנזיפה שקיבלנו לאחר מכן הייתה אדירה”, משחזר אחד השחקנים בריאיון לאל פאיס, “פפ סגר את דגלת חדר ההלבשה ואמר לנו שלרבים מאיתנו לא מגיע ללבוש את החולצה הזו, שהצבעים הללו מייצגים כה הרבה רגשות של אנשים, ואנחנו לא מתייחסים אליהם בכבוד הראוי. זה היה מבהיל”.

כשדברים מחדר ההלבשה דלפו ל”ספורט” הקטאלוני, פפ יצא מדעתו. הוא הגדיר את ההדלפות כ”בגידה בחברי הקבוצה”, מספר אחד השחקנים.
מקרה אחר בו הדיח פפ את אחד הכוכבים שלו, היה הסיפור של הקפטן, מארק ואליינטה שעזב את חדר הכושר חמש דקות מוקדם מדי. “”אין משקולות – אין משחקים”, אמר פפ כשנדרש להחלטה.

ככל שהתקדמה העונה, נקראו עוד ועוד שחקנים ללבוש את חולצת ההרכב בקבוצה הראשונה, אך זה לא מנע מפפ לדרוש מהם את אותה התמדה שדרש מהאחרים. לדוגמה, במשחק השלישי של העונה, בדקה ה-46, החליט מארק קרוסאס שאין לו כח לרוץ לאחר שאיבד את הכדור. פפ החליף אותו מיד. “זה הכניס אותנו לפרופורציה”, מנספר אחד השחקנים הצעירים, “שאלנו את עצמנו, אם זה מה שהוא עושה לשחקן הקבוצה הראשונה, מה הוא יעשה לנו אם נזלזל?”

“זו לא הליגה הרביעית, זו קבוצת המילואים של בארסה – לא כל אחד יכול להיות כאן” היה משנן פפ לשחקניו. הכבוד לשחק עבור המועדון היה הרבה מעבר ללבישת החולצה בימי משחק. פפ דרש סטנדרטים גבוהים מהשחקנים שלו בכל זמן,כולל מחוץ למגרש. הוא אסר את השימוש בטלפונים ניידים בשטח האימונים ובאוטובוס הקבוצה. השחקנים נקנסו ב €120 אם הם איחרו לאימון. עוצר יציאות הונהג החל מהשעה 12, מפרי העוצר פעם אחת נקנסו ב €1,500. פעמיים, והקנס קפץ ל€3,000 בפעם שלישית השחקן אמר יפה שלום ויאללה הביתה. מאמן השוערים, קרלס בוסקטס, נשאל פעם איך היה לעבוד עם פפ כבוס. “זה היה מפחיד”, הוא ענה. רק כיום הוא מעז להודות כי היה מתגנב לחניון על מנת לעשן סיגריה בגנבה, דבר שכמובן נאסר על ידי פפ בכל מתחם האימונים.

פפ לקח את עבודתו ברצינות תהומית, כל משחק היה לחיים או למוות. מדי פעם החליקה ממנו המסכה של המאמן הקר והשקט. מה שהוביל אפילו את פפ לשלם קנסות. הוא קיבל שלושה כרטיסים אדומים במהלך העונה. עם זאת, הוא החליט במהירות שבמקום לכלוא את רגשותיו בעומדו על הקווים, הוא פשוט עבר לשימוש באיטלקית, הקוונים לא הבינו את הברכות שפפ המטיר עליהם, וכולם היו מרוצים.

Guillem Balague מסביר בספרו כי אחת הסיבות שגווארדיולה היה כה להוט לבחון את עצמו ואת רעיונותיו עם קבוצה בליגות הנמוכות הייתה שהוא רצה לאשר תאוריה אישית: שקבוצת מילואים, כמו כל קבוצה אחרת, יכולה לשמש כאוניברסיטה לכדורגל. כי כל הקבוצות מגיבות באותה הדרך. כי בכל קבוצה בעולם, בין אם זו קבוצת אולסטאר או ליגת חובבנים של ימי ראשון, תמיד יהיה את ה שחקן שמקנא בחברו לקבוצה, את המאחר הכרוני, את הג’וקר, את האחד שחושש מעונש ולהוט לרצות, הצייתן, השקט, המורד וכן הלאה. באותה מידה גם כל יריב הוא שונה: חלקם ביישנים, אחרים התקפיים, חלקם מתגוננים ברחבה ואחרים באמצעות מתקפת נגד. העבודה עם הקבוצה השניה נתנה לגווארדיולה את ההזדמנות המושלמת לנסות ולמצוא פתרונות לסוג הבעיות אותן יפגוש בעתיד, כשיעבוד עם קבוצה ברמה גבוהה יותר. היתרון בבארסה ב’ היה שפפ יכול היה לנסות את התיאוריות שלו הרחק מאור הזרקורים והתקשורת.

חלק רביעי: ההצלחה.

כאחד שגדל בלה מאסיה, ידע פפ תמיד כיצד להוציא את המירב משחקניו. בדרך כל הוא היה שולף את הקלף של “זה כבוד לשחק עבור בארסה”, הוא נהג להדגיש לשחקניו כי הם לא מייצגים קבוצת ליגה רביעית זניחה, אלא את בארסה הגדולה בכבודה ובעצמה. ככל שהתקדמה העונה היה פפ מוצא פתרונות לבעיות הקבוצה באמצעות הסתמכות על אינסטינקטים, ניסיון לעורר מוטיבציה ולהוציא מהשחקנים שלו את המקסימום. (הערת המתרגם: אחחחח, הFEELING של פפ… בצד הזוהר שלו נמצא בוסקטס, בצד השני שלו יושב סיידו קייטע), כשהקבוצה הגיעה למשחקי הפלייאוף אמר להם פפ “הגענו ביחד כל כך רחוק, עכשיו זה הזמן שלכם לנצח, כדי לזכות בקידום”.

דרך נוספת לגרום מוטיבציה לשחקנים הייתה ההבטחה של פפ לקחת אותם לארוחת צהריים על כל רצף של שלושה נצחונות. זה הפך להיות יותר יקר ממה שפפ חשב. הוא לקח אותם לשלוש ארוחות צהריים במהלך העונה…

לפעמים היה פפ מאתגר את השחקנים. כשגיא אסולין חזר מהופעת בכורה בהרכב הנבחרת, אמר לו פפ: “השבוע אתה חייב לי גול”. גיא כבש אחד ובישל שניים.

לפפ היה הרבה מה לתת לשחקניו, אבל הוא עדיין נותר צנוע. הוא ידע שהגנה אינה הצד החזק שלו, ולכן פנה לעזרה. ז’ואנמה לילו ראה את כל המשחקים של בארסה ב’, ולאחר כל משחק פפ היה מרים אליו טלפון ומקבל עצות. פפ גם היה הולך להביט באימוני ההגנה של רודולף בורל, (כיום בליברפול), שאימן את אחד ממועדוני הילדודס. פפ הלך לשם כדי לראות וללמוד.

אם בשנים שלפני פפ הוזנחה הקבוצה השניה, הרי שתחת השפעתו של המיסטר ניתן היה לראות כיצד היא משתנה, עוברת מהפך, מסירה את קורי העכביש ומעלה את הפרופיל שלה. בקבוצה הונהג משטר מקצועני כזה שאפילו בקבוצה הראשונה לא היה. הקבוצה השניה דהרה לאליפות הליגה הרביעית עם 25 נצחונות, 8 תוצאות תיקו ו 5 הפסדים בלבד. בחצי גמר הפלייאוף הוציאה בארסה תיקו 0 בחוץ במשחק מול קאסטיליו CF, לפני שדרסה אותה 6-0 בבית. לאחר מכן באו נצחונות 2-0 ו1-0 בחוץ ובבית בהתאמה על UD ברבסטרו בדרך להעפלה לליגה השלישית (סגונדה ב’). בדיוק כפי שהבטיח פפ לציקי, מספר חודשים לפני כן, כשהתחנו לקבל את התפקיד. בינתיים, שחקן צעיר בשם סרג’יו בוסקטס, הוקפץ מהנוער, ועשה את דרכו מהספסל אל הקבוצה תוך שהוא הופך לכוכב הגדול שלה. הרחק מהליגה הרביעית, קפצו הצמד פדרו ובוסקטס ארבע קומות למעלה, אל הקבוצה הבוגרת, שם הפכו לשחקני בית ואלופי עולם, תחת ידו המנחה של פפ.

ההצלחה של פפ גרמה לכך שלמשחקי הקבוצה במיני אסטדי הגיעו יותר מאשר בכל ארבע השנים הקודמות של ציקי כמנהל בבארסה. ציקי הבין שלנגד עיניו מתפתח משהו שישמש אותו בעתיד בקבוצה הראשונה. פפ היה משתמש לפעמים במערך ה3-4-3 שלא שוחק בקבוצה הבוגרת מאז ימיו של פפ בדרים טים של קרויף. פפ גם שיחק לפעמים עם חלוץ בעמדת ה-9 מדומה, כמו שעשה עם מסי במשחק הטניס בביב. לפעמים היה פפ מתפקד את בוסי כחלוץ, עם שלושה קשרים מאחוריו (הערת המתרגם: מעניין, בקבוצה הבוגרת הוא נהג לגוון עם בוסי כבלם דווקא). גישת הצל”ש או טר”ש של פפ המחישה לציקי שהוא מוכן להנהיג כל קבוצה, בכל רמה שהיא.

במיני אסטדי נתקלו בשנה הזו בקהל הגדול ביותר מאז ומעולם. אנשים באו לראות את השחקנים הצעירים חוגגים את הזכות לשחק בהרכב, משל זכו בליגת האלופות. אנשים החלו לשים לב לעבודה של פפ. ז’ואנמה לילו היה אחד מהם. “מה שפפ עשה בבארסה ב’ גדול יותר מכל מה שעשה אחר כך עם הקבוצה הראשונה. מספיק להסתכל על שחקני האגף (נראה לי, צ.ב.) איך הם שיחקו בהתחלה ואיך בסוף. הקבוצה התקדמה ככלל וכפרטים. אני עדיין צוחק כשאני נזכר באנשים שאמרו שלפפ אין ניסיון מספיק כדי להיות מאמן הקבוצה הראשונה, כי כל מה שעומד לזכותו זה רק שנה בליגה הרביעית”.

בעוד החגיגות על כר הדשא במיני אסטדי נמשכות, הקבוצה הראשונה הייתה בירידה רצינית. חוסר משמעת ועצלנות אפיינו את הקבוצה, והיא סיימה במקום השלישי – 18 נקודות אחרי רעל מדריד.

מעט מאד זמן עבר עד שציקי, שלא היה משוכנע שפפ יכול לקחת על עצמו את אימון הקבוצה השניה בליגה הרביעית, התחנן שפפ יקח את הקבוצה הראשונה. פפ סירב בהתחלה, אך אט אט דעתו השתנתה. הוא היה עד מהצד לקריסתה של הקבוצה הראשונה, והבין שהיא זקוקה לשינוי.

האגדה טוענת שקו פרשת המים היה במשחק אימון שנערך בין הקבוצות בדלתיים סגורות. פפ גילה שרייקארד מעשן, לרונאלדיניו נגמר האוויר אחרי 10 דקות ודקו פשוט זורק. הילדודס מהמילואים רצו במלוא המרץ, כששחקני הקבוצה הראשונה כבר שפכו מנוע. אחד מחברי צוות האימון של פרנקי ניגש לפפ וביקש ממנו להגיד לשחקנים שלו שיורידו רגל מהגז.

פפ פקפק אם הוא ראוי לנהל את הקבוצה הראשונה, אבל ציקי אמר לו שמה שבטוח זה שהוא יכול לעשות עבודה טובה יותר מזו שנעשתה בקבוצה באותו זמן.

וכך החל הסיפור הבא, המפורסם יותר, על פפ גווארדיולה המאמן.