צ’אבי, הקשר האגדי מרגש ומדבר על אחיו התאום, האגדי לא פחות, אנדרס אינייסטה – מתוך הספר עליו:
“אנחנו לא יכולים להפסיד את הגמר הזה. בבקשה, לא. לא יכולתי להיפרד מבארסה עם הפסד בגמר ליגת האלופות”.
“אבל הרגשתי אז כאילו הכוכבים מתיישרים. זכינו כבר גם בליגה וגם בגביע בקאמפ נואו ועכשיו אנחנו נוסעים לברלין”.
“לא היה שום סיכוי שאנחנו עומדים להפסיד את זה”.
“אנדרס היה במצב רע לקראת גמר האלופות”.
“זה לא היה כמו בגמר ברומא כשהוא היה פצוע, אבל הייתה לו את אי הנוחות המציקה שלא נעלמה”.
“אל תשכחו – אם אנדרס לא היה כשיר לפתוח, אני הייתי משחק במקומו”.
“זו הייתה העונה האחרונה שלי ולואיס אנריקה השתמש בי כמחליף לאנדרס, בתור הקשר השמאלי בשלישייה. בימין שיחקתי פחות כי הוא רצה לספק שם כיסוי עבור אלבס ומסי בדמות איבן ראקיטיץ'”.
“נשארו יומיים עד הגמר ונפגשתי עם אנדרס בדיוק כשלואיס אנריקה ניגש אלינו, ושאל: ‘איך אתה אנדרס?’ אנדרס בקושי היה על 2 קמ”ש באימונים, מה שהגיונית היה מספיק. הוא היה מודאג שיקרה משהו אם הוא ידחוף יותר”.
“זה היה הרגע בו אמרתי ללואיס אנריקה: ‘הבחור הזה בכלל לא צריך להתאמן, הבחור הזה צריך לשחק בגמר וזה הכל'”.
“הבטתי באנדרס ואמרתי לו: ‘הירגע, אתה תעשה את זה, אתה תצליח’. הראש שלו הסתובב”.
“זה קורה כמעט לכל שחקן לקראת גמר אלופות, אבל אנדרס הוא עוד יותר רגיש, חשוף”.
“הראש הזה שלו… הסתובב והסתובב, הסתחרר. אמרתי לו: ‘אל תדאג אנדרס, אתה אפילו לא צריך להתאמן'”.
“ולוצ’ו, עזוב אותו לנפשו, הנח לו. הוא יהיה בסדר, אתה תראה. הוא הולך להיות במצב מצוין לגמר”.
“אם בברצלונה הוא היה על 2 קמ”ש במתחם האימונים, ברגע שהוא הגיע לברלין – אינייסטה ‘עף באוויר'”.
“רק תסתכלו על התנועה הראשון שלו במשחק.. מאדרה מיה!”
“אני מדבר על הרגע בו אינייסטה חלף על פני הגנה קשה, מנוסה ומוכשרת של יובנטוס, וסיפק את השער הראשון עבור איבן. 1-0, אחרי 4 דקות, ואינייסטה כבר הספיק להטביע את חותמו”.
“המסירה המדויקת של ניימאר פנימה לאינייסטה, וממנו לראקיטיץ’. שתי נגיעות קטנות ומהירות – זה כל מה שנדרש עבורנו כדי לפרוץ את הגנת היריב”.
“אפילו אם אני תוהה למה הוא לא בעט. למען האמת, כולנו תהינו אז. הוא היה עמוק בתוך הרחבה, קרוב לשער של ג’יג’י בופון”.
“אבל אז, ברגע האחרון, עם נגיעה עדינה בחיצון, הוא עבד על כולם. הופ, ראקיטיץ’ כבש”.
“אחרי שהם השוו, האיטלקים ממש השתפרו. היינו צריכים לסיים את המחצית עם הובלה גדולה יותר”.
“לאחר השער שלהם, היו רגעים שהיינו ממש לחוצים”.
“היו להם את פירלו, מרקיזיו, טבס, מוראטה מקדימה, נעים היטב. אבל עדיין הייתי בטוח שאנחנו הולכים לנצח”.
“אם היית שואל אותי בנובמבר, הייתי אומר: ‘אנחנו לא הולכים לזכות בכלום העונה’. אבל אם היית שואל אותי בפברואר או מרץ, זה כבר היה משהו אחר”.
“חשבתי אז: ‘אנחנו באוויר’. זו הייתה דרך מדהימה לסיים את הקריירה שלי שם”.
“משחק הליגה האחרון שלי בקאמפ נואו נגמר עם אליפות. אחרי זה, לאחר שבוע, זכינו שם גם בגביע, נגד אתלטיק. רציתי לחלוק את הרגע הזה עם אנדרס”.
“אמרתי לו: ‘בוא איתי, אנדריו!’ הוא שאל: ‘לאן?’ עניתי: ‘שם למעלה, לקבל את הגביע. אני רוצה שתניף אותו איתי’. ‘על מה אתה מדבר, מכונה?’, אנדרס שאל אותי. אמרתי: ‘קדימה, בוא, שנינו יחד’. ככה רציתי את זה, בדרך הזו”.
“שם היינו, יחד. שנינו. כל כך הרבה אנשים אמרו בעבר שלא נוכל. אוהדים, עיתונאים, פרשנים. לא היו חסרים אנשים שאמרו שלא נוכל לשתף פעולה ולשחק יחד”.
“אמרו שהכישרון האינדיבדואלי של שנינו יבטל אחד את השני, שהיינו לא מתואמים. אנחנו ‘פשוט לא יכולים לשחק יחד’, הם אמרו (צוחק)”.
“כשאתה מסתכל אחורה וחוזר לדיון הזה היום, אתה חושב: ‘אלוהים אדירים!’. זה בטח היה קשה אז עבור אנדרס, אבל אני כבר הייתי רגיל – שמעתי את זה קודם”.
“הם אמרו בדיוק את אותו הדבר עליי ועל פפ כשהגעתי לקבוצה הראשונה. ואז כשאנדרס הגיע, הם הדביקו את זה עלינו”.
“הם אמרו שיש מקום רק לאחד מאיתנו. אני או הוא, בסדר. אבל לא שנינו”.
“הם אמרו שאנחנו לא עושים הגנה, שאנחנו לא מתאימים באותו קישור, בלה בלה בלה”.
“כל זה גרם לנו להשתפר בזה ולהתבגר קצת יותר, מהר יותר. זה חיזק אותנו, חישל אותנו. ואנחנו חזקים יותר ממה שאנשים חושבים”.
“הוכחנו שהם טועים. בסופו של דבר, הכישרון ניצח. יותר כישרון – יותר טוב”.
“מאוחר יותר, אנשים אפילו ניסו לומר שגם בוסקטס לא יתאים לקישור שלנו. הם אמרו שהוא לא יודע להגן! חלק גם לא רצו שהוא ייסע איתנו לגביע העולם”.
“אבל אנדרס, ליאו ובוסקטס הם השחקנים הטובים ביותר ששיחקתי איתם בכל הקריירה שלי. נהניתי לשחק איתם יותר מכל אחד אחר, אי פעם”.
“למרות הכל, היה רגע בו הייתי על סף עזיבה מבארסה. למעשה, לא פעם אחת – אלא כמה פעמים. ובכל פעם מחדש, אימא שלי התערבה”.
“גם אנדרס יכול היה לעזוב. אבל גם הוא נשאר. אנדרס ואני שיחקנו כאחד”.
“אפילו לא היינו צריכים לומר דבר אחד לשני. לכל היותר, אולי הייתי אומר: ‘אנדריו, תתקרב קצת’. לא יותר מזה, בכלל לא”.
“גם אנדרס הוא לא הבחור שאוהב לבלות את כל המשחק בדיבורים, הוא לא מהסוג הזה. הבנו אחד את השני באופן מושלם”.
“עם רק מבט אחד כמעט, הוא תמיד מראה לך דרך החוצה, תמיד פותח בפניך אפשרויות, מישהו למסור לו”.
“יש לו הרבה אופי, גם אם זה אולי לא נראה ככה. הוא כביכול נראה ‘קטן וחלש’, אבל הוא לא כזה. לא, לא, לא, בכלל לא. על המגרש, הוא מנהיג טבעי גם אם הוא שקט. הוא אף פעם לא מסתתר. תמיד לוקח על עצמו”.
“הוא יודע בדיוק מה לעשות בכל רגע: מתי להאיץ, מתי להאט, מתי לרוץ, מתי למסור… הוא משתמש בשטחים בדרך שגורמת למשימה לקחת ממנו את הכדור להיות בלתי אפשרית, וכך גם עבור היריב להשתמש בשטחים. הוא מגיע לכיוונך בקו ישר ואז, בדיוק ברגע המושלם, פאף! הוא נעלם, ימינה או שמאלה. לפני שאתה מספיק או יכול להגיב, הוא בורח. אתה שבור, מובס. אנדרס לא מכדרר אותך כמו שהוא ‘הורג’ אותך. שינוי הקצב הזה לאורך קווי המגרש, מסלק יריבים מהמשחק, מלחיץ ומפחיד אותם – ואז הוא רואה את המסירה הסופית כמו שאף אחד אחר לא יכול. הוא יודע יותר טוב מכולם לאן הכדור הנכון הולך, פנימה או החוצה”.
“אלה מאיתנו ששיחקו בברצלונה, שלמדו שם, קוראים את המשחק בדרך מאוד מסוימת”.
“אבל עם אנדרס, זה טבעי, זה אינטואיטיבי. כרגע, הוא ובוסקטס מייצגים את הד.נ.א של ברצלונה”.
“אחרי זה יש את מסי, שהוא מקרה קצת שונה. אבל על אנדרס ובוסי לשאת את משקל האחריות של ברצלונה וספרד”.
“לא קל להגן על הסגנון הזה, להיות אלוף איתו. אתה צריך לנצח מעבר למאמנים, אוהדים, התקשורת. זה לא היה פשוט עבורי ועבור אנדרס”.
“אנדרס הוא תופעת טבע, פנומן. אין עוד אינייסטה וגם לעולם לא יהיה”.
“איזה עוד שחקן יש עם סגנון כמו שלו, או פחות? אף אחד לא משחק כמוהו. אף אחד לא יכול להשתוות אליו”.
“וכבן אדם, כמקצוען, הוא דוגמה והמודל לחיקוי המושלם. אצילי, כן, נדיב, אוהב את הזולת…”
“ואנדרס עדיין מתחרה. הוא ימשיך לזכות בדברים עם בארסה. הוא הולך לשבור פה כל שיא אפשרי שעוד קיים”.
“בסוף, כשאתה עוזב את הקאמפ נואו, אתה מבין את סדר הגודל של כל מה שעשית. רק אז אתה מבין את המשמעות של כל מה שחווית שם. אתה מעריך את החיבה שיש לאנשים אלייך שם. לכל מקום שאליו אני הולך, אנשים מדברים איתי על אינייסטה”.
“לא משנה איפה אני, אני שומע: ‘אינייסטה, וואו!’ אנשים אומרים לי: ‘הקישור הזה איתך ועם אינייסטה, אלוהים, איזה קישור’!”
“אני גאה מכך שכולם משייכים אותנו יחד. אני אוהב את העובדה שאנשים תמיד אומרים לי: ‘צאבי-אינייסטה, צ’אבי-אינייסטה, צאבי-אינייסטה'”.
“היה סרט תיעודי בטלוויזיה שנעשה על שנינו יחד. זה כאילו היינו כאחד”.
“למעשה, אנחנו כן. אנחנו אחד. הגענו ממצב שאנשים אומרים שלא נוכל לשחק ביחד – ללהיות אדם אחד”.
“אנשים אפילו מתבלבלים בינינו לפעמים, לא מבדילים”.
“‘אה, אינייסטה!’ אני אומר להם. ‘לא, אינייסטה זה הבחור השני. זה שיודע לכדרר, לשנות את המהירות'”.
“הם רואים אותנו כצמד, שני שחקנים בשחקן. לפעמים, יש לי את התחושה שאנדרס לא מבין כמה הוא חשוב, לא יודע כמה הוא גדול”.
“יום אחד, כשהוא יפרוש, הוא יראה באמת אילו דברים הוא עשה”.
“אני זוכר את גמר הגביע ב-2016 נגד סביליה אחרי שעזבתי, שלחתי לו הודעה כדי לברך אותו על הזכייה. כי הייתה לו הופעה אדירה. ‘מה זה היה?’ זה היה מדהים”.
“והיה גם את ה-4-0 נגד מדריד בברנבאו, מוקדם יותר באותה עונה. אלוהים אדירים, זה היה מדהים. ‘מה קורה לך?’ שלחתי לו. הוא היה פשוט מכונה. כמעט הרגשתי קנאה גדולה שאני לא שם כשראיתי את הדבר הזה. איזו הופעה! איזו דרך משחק! כמה שהייתי רוצה להיות שם איתו…”
“הם לא הפסיקו להזיז את הכדור. זו הייתה אחת מהתצוגות הטובות ביותר שאני יכול לזכור מאנדרס ובארסה”.
“לא ממש יכולתי לראות את בארסה של פפ כי הייתי שם על המגרש בעצמי, וזה לא נראה אותו דבר מפה…”
“אבל ה-4-0 הזה… זה היה מושלם, הכי טוב. זה היה יכול להיות גם 7-0 בקלות. כמעט הזלתי ריר מצפייה בזה”.