צ’אבי, מרחב, זמן

מה מבדיל את המאסטר מכל השאר?

ג’ורדי פאסקוול הוא קולה שגם עובד כמאמן בקבוצות נוער בקטלוניה ובאנדורה. הוא גם בעל בלוג מעניין, בו כתב בתחילת החודש רשומה על צ’אבי, רשומה שגם הגיעה ל-G14. התרגום של הרשומה מובא לפניכם:

צ’אבי, המאסטר של המרחב והזמן

הרבה סימנים מעידים על כך שבסוף העונה צ’אבי הרננדס יעזוב את בארסה. “זה בסדר שהוא עוזב”, “הוא מבוגר” או “הוא כבר לא מועיל במשחק המודרני הזה” הן חלק מהטענות שהועלו לאחרונה. אני לא אתייחס אליהן יותר. זה בזבוז זמן. עד כדי כך פשוט. זה נכון שאף אחד לא יזכור את צ’אבי בתור השחקן שרץ מהר יותר ממישהו, או בתור השחקן שקפץ גבוה יותר ממישהו, או בתור השחקן שחילץ כדורים רבים, או בתור השחקן שהתערב במאמץ ענק ומנע מהכדור לפגוש את הרשת אחרי שחלף על פני השוער. הוא לא ייזכר על אף אחד מהדברים האלה, אפילו לא אחד.

הוא גם לא ייזכר על כך שהשחיל לשלושה שחקנים ברצף או על כך שעבר שחקן אחרי השני או על רשימת שערים מפוארת.

תמיד נאמר שכדורגל הוא עניין של מרחב וזמן. מי ששולט בהיבטים האלה, שולט בכדורגל. זהו מאסטר צ’אבי (או כמו שפויאל כינה אותו, המאסטרו). צ’אבי הוא כדורגל. הוא “אל פוטו חפה” (הבוס המזדיין) של המרחב והזמן שתמיד נראה כאילו יש לו אינסטינקטים ברמה של GPS כדי לקלוט את המיקום של כולם ולסרוק את כל האפשרויות לפני שהוא מקבל את הכדור. יש שאמרו שמה שהוא עושה זה קל מאוד. קל? אתם מתכוונים שזה קל לשחק בנגיעה-שתיים כשאתה כל הזמן בוחר באפשרות הטובה ביותר? לא, אין סיכוי. מה שצ’אבי עושה זה מורכב מאוד. אם זה היה כזה קל, היו הרבה צ’אבים. אבל לא כך המצב. חייבת להיות סיבה לכך.

עכשיו אתן פס קצר. עכשיו אתן פס ארוך. עכשיו אתן את זה ימינה. עכשיו אתן את זה שמאלה. עכשיו קדימה. עכשיו אחורה. עכשיו נאיץ את הקצב. עכשיו נעצור. עכשיו אני מתקרב. עכשיו אני מתרחק. זה תמיד עניין של מרחב וזמן, תמיד. צ’אבי קורא את המשחק כמו שאף אחד אחר לא מסוגל, והוא בין השחקנים הבודדים בהיסטוריית הכדורגל שמסוגלים לעשות את זה כל כך טוב. הוא תמיד יודע מה הכי טוב למען קבוצתו.

אי אפשר להבין את “החלוץ המזויף”, הפאלסו נואבה, בלי צ’אבי. “כשאתה רואה את לאו בעמדה הזו בין הקווים, תמסור לו את הכדור”, אמר פפ לצ’אבי ביום שבארסה מחצה את רעל 6-2 בברנבאו. ביום הזה, צ’אבי חיפש את מסי, וכשהוא ראה אותו, בדיוק איפה נאמר לו שהוא יהיה, בום! אבל, כמובן, גם עם כל האינטליגנציה שבעולם, זה לא יעזור אם אתה לא מסוגל לתת פס כמו שצריך. וצ’אבי, לא רק שהיה אינטליגנט מאוד, היה גם מדויק מאוד. טונות של איכות, כישרון ויכולת שהרבה אנשים לא ראו או הבינו כראוי.

“תניע את הכדור כדי להניע את היריבה”, המדריך של משחק הפוזשן של צ’אבי היה אומר אם היה קיים. וצ’אבי התעייף מלהיות עם הכדור. קדימה לפה ולשם. תמיד עם הרעיון של להפריע ליריבים, של למצוא את השטח בין הקווים, של למצוא את המיקום המדויק למסירה פנימה ושוב, בום! קח את זה לאו, סיים את זה. ואם לאו מקבל את הכדור ליד הרחבה, הוא יסיים את זה. זה למה הוא הטוב בעולם.

“אל תיגע אם הם לא יוצאים עליך”, גם זה היה נאמר במדריך. וצ’אבי, כשהוא היה רץ עם הכדור, עד שיריב היה רודף אחריו, ואז, עם נגיעה קלה היריב כבר לא מהווה איום. עכשיו עוד קו נשבר, והנה התקרבנו עוד קצת לרחבת היריב. מרחב וזמן, כל הזמן.

צ’אבי, חוץ מזה שהוא מתח את גבולות הכדורגל, הוא גם שבר מיתוס כדורגל תוך כדי, לצד אינייסטה ומסי. הם קטנים וטכניים. מעל הכול, בייחוד הוא ואינייסטה, ה-6 וה-8 האגדיים של ברצלונה, הראו שאפשר לשחק בקישור גם בלי להיות מעל 1.80 מ’ ובלי לשקול 80 קילו. וכשהם התחברו עם ה-10, המצבים האלה של 3 על 2 ליד רחבת היריב סחררו את כולם, עד שבום! שוב, לאו עם הכדור והוא מסיים את המהלך.

“הכדור לא מתעייף, בוא נגרום לכדור לרוץ.”, עוד משפט שוודאי היה נכנס למדריך. ובהחלט צ’אבי גרם לכדור לנוע ולרוץ במהירויות מטורפות. כל כך הרבה כך שיום אחד, כשבארסה הביסה את באיירן 4-0 בליגת האלופות, שחקן באיירן והאקס שלנו ואן בומל נשאר בסוף המשחק למה הם לא ביצעו עבירות בכלל. הוא פשוט ענה: “זה פשוט שאף אחד לא היה שם. כשהגענו, לא היה לא כדור ולא שחקן שם. זה היה כמו לרדוף אחרי רוחות רפאים.”

זה ייקח שנים עד שנראה שוב מישהו כמו צ’אבי בבארסה, או בכלל בעולם כולו. שחקנים כמוהו לא מופיעים כל יום, או אפילו כל שנה או עשר שנים. אין איזה מלאי של אדריכלים ומהנדסים כמוהו עם סגנון משחק מהסוג הזה. אף אחד אחר לא שלט באספקטים האלה כמו האיש והאגדה מטראסה. צ’אבי לא היה זוכה ב-7 אליפויות, 3 צ’מפיונס, 2 גביעי עולם לקבוצות, שתי אליפויות אירופה ומונדיאל אחד, כשחקן הרכב, אם לא היה משהו מאוד מיוחד.

גבירותיי ורבותיי, אנא קומו והסירו את כובעיכם בפני השליט של המרחב והזמן, מאסטר צ’אבי.