קדימה למחתרת

המשבר של בארסה נמשך גם בקלאסיקו הליגה. מסי השווה זמנית, פרס לאסה התעלם במזיד מפנדל על אדריאנו בדקה ה-90.

הקלאסיקוס האחרונים (ובמיוחד זה של היום) מזכירים לי קצת את המשחקים מול הפאנבויז בפלייסטיישן. אתה יודע שאם הם יעלו ליתרון ותצטרך לרדוף אחריהם, אתה גמור – כי הם ירגיזו אותך, ימשכו זמן וכו’. אז אתה משחק בזהירות, משתדל להמנע ממסירות ריסקיות לפחות בהתחלה ונכנס למשחק בהדרגה.

וככה הייתה בארסה היום, אבל בצורה מוגזמת. ברור שהתפרעות התקפית הייתה משחקת לידיים של רעל, אבל צורת המשחק שלנו הייתה מוקצנת לצד השני ויותר מדי פעמים, מסי/אינייסטה הובילו התקפה מול יער של שחקנים בלבן. היוצא מהכלל היה הגול כשמסי עשה תנועת עומק, קיבל מסירה טובה והגיע לאחד על אחד, אבל זה קרה מעט מדי בשני הקלאסיקו האלה – לא השערים, אלא כמות הכדורים שליאו קיבל באיזורים הבאמת מסוכנים. תחשבו לרגע כמה פעמים כריסטיאנה הגיעה עם הכדור לאיזור הרחבה מול שחקן אחד וכמה מסי בשני המשחקים האלו בין הקבוצות?

מצד אחד, קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ומנגד, אחת שסימני המשבר ניכרים עליה בבירור. החשש לצאת קדימה (שהתפוגג כמה דקות בתוך המשחק וחזר במחצית השנייה), הנעת הכדור מאחור והניסיונות השקופים נראו כמו תופעות לוואי לאירועי התקופה האחרונה. צ’אבי (הטוב) היה חסר מאוד, וכמובן שגם טיטו.

אומרים שתיאגו צריך למקד את עצמו לעמדה ספציפית, אז היום הוא קיבל צ’אנס אמיתי בתפקיד של צ’אבי ולא לקח את ההזדמנות. לא בושה, בכל זאת זה מול מדריד (וגם אם הקלאסיקו הזה לא היה הכי חשוב בעולם, שחקן צעיר שעולה בהרכב של בארסה מול רעל, מבחינתו זה הדבר הכי גדול שיש), קורה. גם צ’אבי ואינייסטה בני ה-21 לא היו צ’אבינייסטה של היום. לדעתי, בכל אופן, תיאגו מתאים לעמדה קדמית יותר, זו של אנדרס, בה הוא יכול להביא לידי ביטוי את השליטה שלו בכדור. כשאתה משחק בתפקיד של צ’אבי, מנסה לכדרר ומאבד כדור (במיוחד מול מדריד הזו), זה חצי אסון, מקדימה הוא יוכל לנצל יותר את היכולת שלו.

זו אולי קצת כפיות טובה לבקר שחקן שלא זוכה מתי הוא סיים משחק ליגה בלי לשים כדור ברשת, אבל לטעמי מסי מוותר מהר מדי. בשני הקלאסיקוס האחרונים חסרה לי אצלו המלחמה שאינייסטה מביא תמיד. לא תמיד הכל הולך בקלות ולפעמים צריך לקחת את זה בכח. אני לא אומר לקחת כדור מוואלדס, לעבור 8 שחקנים ולדפוק גולאסו, אבל יותר מהלכים כמו ההשתחררות הזו שלו במרכז המגרש והמסירה לווייה.

היה טוב לראות סוף סוף את הגואחה בהרכב (שוב, חבל שצריך לעבור משחקים זוועתיים כמו מילאן ומדריד הקודם, כדי שהוא יקבל צ’אנס, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם), גם אם הוא לא היה להיט. זה עדיף על היכולת של אלכסיס או פדרו, שהקרדיט שהוא מקבל מחייב ועדת חקירה, בחיי. הוא לוחץ, הוא נותן 200%, סבבה, צריך יותר מזה. מעניין במה פשע טייו שהוא צריך להתייבש בחוץ עד הדקות האחרונות בזמן ששאר החלוצים שלנו מזייפים, ויותר מזה – אם הוא היה טוב להכנס כשפיגרנו, אז למה לא בשוויון? למה להגיב ולא ליזום?!

אם ההרכב לפדרו שערורייתי, הקרדיט שמקבל דני אלבס הוא די הזוי. למרות שהוא מצליח לשמור על יציבות (לזייף גם בהגנה וגם בהתקפה במידה שווה זה לא קל, תודו), אני כבר מחכה לרגע שהוא יטוס לספסל. חלאס, כמה אפשר? שימו לב בשער של מסי, אגב, מי השחקן היחיד שהצטרף אליו להתקפה לתוך הרחבה. כן, צדקתם, קוראים לו דני אלבס. יש לנו עכשיו את דפור ואז מילאן. אם זה תלוי בי, מונטויה מקבל הרכב כדי לחזור לעניינים מול הגליסיאנים, ואז פותח גם בצ’מפיונס. יש גם את אדריאנו, אבל לבנות עליו לשני משחקים רצופים שבהם הוא יהיה בריא, זה לא רציני בעליל.

אני לא קושר את התוצאה לשופט, אבל הדבר הזה שפרס לאסה עשה היום, ראוי למילה חדשה. בחיים, בחיים לא ראיתי משחק עם כל כך הרבה עבירות (וכרטיסים) פרי דימיונו המפותח של הבחור עם המשרוקית, רובן המכריע לצד אחד כמובן. למה בעיטה ברגל לא שווה צהוב, אבל דילוג של כריסטיאנה מעל פיקה, כן? בחייאת, אפילו הג’ל התאמץ מאוד לא להתפקע מצחוק אחרי שג’רי הלך אליו. ובפינת השאלה הקבועה: איך למען השם, אססינו סיים את המשחק רק אחרי שריקת הסיום?

נ.ב.
ג’ורדי אלבה יא מלך.

 

הטוב: אין (כנראה) יותר קלאסיקוס השנה. מיצינו, נכין את עצמנו לשנה הבאה.

 

הרע: משחק מזוויע של כמעט כולם.

 

המכוער: 15 שנים פרס לאסה לא נותן פנדל לחובת מדריד, אז עכשיו זה ישתנה?

סשה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו