קלאסיקו בקאמפ נואו (שבת, 17:00)

התחושה לקראת הקלאסיקו הקרב ובא היא לא בדיוק אותה תחושה, זה כבר ברור לכולנו. כאשר נגיע לכשעה – שעתיים לפני המשחק ובטח במהלכו, תגיע האקסטזה, המתח והרצון לראות את בארסה כובשת ואת המשחק הולך לכיווננו. כולנו יודעים, אמנם, שמעבר למשחק קלאסיקו שכן יכול להעניק לנו המון גאווה, הרי שהאווירה הפכפכה מאוד. על אף החמישייה החביבה על פרנצוורוש, אנו יודעים שהרבה זה לא משקף. אנו יודעים שגם עכשיו, נראה שלא צריך יותר מדי עבודת לחץ או משחק נגיעה פנומנלי בשביל לחתוך את הקישור וההגנה הברסאית. אנו יודעים שעם הסגל הקצר, הבעיות הרבות בהגנה והמחסור בחילופים עבורה וכן הבור הכלכלי שעלול למנוע מאיתנו רכש אמיתי לעוד הרבה מאוד זמן (“פונט מעוניין באמבפה אם יהיה הנשיא הבא” D:), חלומות על ליגת האלופות זה דבר לא ריאלי עבורנו כרגע. אנו יודעים שליאו מסי לא מרוצה במצב הנוכחי ומסי הוא בסך הכל בן אד… סליחה, אל צנוע שטוען שהוא רק בן אדם – אם הוא לא רוצה להיות במקום כלשהו ולא נהנה להגיע ולהקריב עבור המועדון של חייו כפי שעשה כל השנים, זה יבוא לידי ביטוי וזו לעולם לא תהיה האשמה שלו. לצערנו, אנו יודעים כי הרגש תמיד ירצה בניצחון מול הלבנים כאילו מדובר במשחק המאה, אבל הלב הברסאי של כולנו מלא בכל כך הרבה אכזבות, אז מהי עוד אחת בימינו אם חלילה תבוא?

כן, מהי עוד אחת? אנחנו מתרגלים לקבל אכזבות כבר זמן רב כל עוד המלחמה מחוץ למגרש אינה מנוצחת עוד. מהלומה אחר מהלומה, הנהלת הביזיון והבושה של בארסה רק יותר ויותר מסרבת לוותר ולעזוב. מה שנקרא: Let it go, let it go. עוד ספין, עוד בזבוז זמן, עוד שקרים ועוד מניפולציות וטקטיקות מטונפות בשקל. בחיי, ז’וזפ מריה ברתומאו יכול להיות הוינס מקמהן הבא, זה בי”ס לגימיק של היל סמכותי מה שהאיש הזה מציג לנו. ההבנה היא שזה לא יגמר עד שהנהלת בארסה תוחלף וגם אז, יחלוף זמן רב עד שנעמוד בחזרה וניראה כמו משהו שהוא יותר מהצל של מה שהקבוצה הזו, או המודל הקודם שלה, היה לפני כמה וכמה וכמה שנים. העבודה תהיה קשה אבל יש אור בקצה המנהרה, עם הפרויקט הנכון והאנשים הנכונים.

עד אז, קלאסיקו בקאמפ נואו. ככל שהיריבות גדולה יותר, יש פחות ופחות מה לכתוב ומה להוסיף. כולכם מכירים את היריבה, את גודל המעמד, אין ממש דברים רבים לחדש ורגשות חזקים לנסות ולהצית – הכל הכל שם. גם במרחק שנות אור ממודל אידאלי של בארסה, ניצחון בקלאסיקו הוא דבר יקר ערך שאי אפשר להסביר את העונג שהוא מביא. ויסקה בארסה!

השחקנים התאמנו אתמול (חמישי) והיום באימון האחרון לפני הקלאסיקו. ג’ורדי אלבה חזר להתאמן אך קשה לראותו חוזר ופותח מחר, אם כי הכל אפשרי. טר שטגן מקווה לשוב בתחילת החודש ולהיות בכשירות מלאה עד אתלטיקו באמצע נובמבר. יש הרבה ספקולציות על מה יעשה קומאן מול מדריד, בעיקר מבחינת אנטואן גריזמן. הכותב הוא מאוהדיו של גריזי למעשה ואני מעריך את המאמץ והנכונות שלו: הוא לא צריך לפתוח בקלאסיקו. לא כל עוד יש לנו שחקנים מועילים יותר כמו טרינקאו או דמבלה שיכולים לעשות אחלה דברים באגף ימין ולשחרר לנו קצת את אגף שמאל של פאטי, מה שיקשה על מדריד להסתפק רק בנטרול צד שמאל במחשבה שצד ימין של סרג’י רוברטו פשוט לא קיים, כמו העונה שעברה. מלבד זאת, נקוודה שהמנוחה לסרג’יו בוסקטס סייעה לקשר האחורי לאגור כוחות, כי הוא ודה יונג לבד לא יצליחו להסתדר מול קבוצה לוחצת כמו מדריד, בטח כשהיחיד שבאמת אפשר לצפות ממנו לעשות הגנה מהחלק ההתקפי יותר הוא… טוב, גריזמן… ומסי פאלסו? הפיתרונות לקומאן.

ועוד דבר “קטן”. אין אחד שלא רצה בטובתו של ליאו מסי לעזוב ולהגשים את מעט השנים שנשארו לו בטופ, אך משהחליט בלת ברירה להישאר, אני מניח שאין אחד שלא ישר חשב על המובן מאליו – עוד קלאסיקו עם השחקן הכי טוב בהיסטוריה במדי הבלאוגרנה. האם נודה על זה לנחש במשקפיים? לא. כנראה שגם כאן נודה לליאו מסי. הפינה הקבועה של “מדד מסי” לרוב מופיע בסוף הסיקור, אך אין מי שלא יודע מיהו מלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים ועם כמה (26 שערים, 27 אם מחשיבים את משחק הידידות שנערך בעונת 17-18), אין מי שלא זוכר את השער הראשון שלו מול הלבנים בעונת 06-07 מאותו כדור גדול של סמו אטו ואין אחד שלא חקק בזיכרונו וחרט בליבו כל אחד מ-26 השערים הללו שחילקו לנו רגעי אושר נצחיים וצילקו נפשית הרבה מאוד אוהדי מדריד. והקלאסיקו של שבת אחר הצהריים יכול להיות האחרון שלו, או אחד האחרונים בהחלט שלו, בקריירה האגדית הזאת. קחו את זה רגע ונסו לעכל. למרות הכל, הפרעוש יעלה במדינו ובאצטדיון הביתי פעם נוספת, הפעם ה-43.

מה שלום ריאל מדריד?

“אני האחראי למה שקרה ואני זה שצריך למצוא פיתרונות”, אמר זינדין זידאן אחרי ההפסד הסנסציוני לשחטאר של מנור סולומון. נשמע ברור מאליו, אבל עבר הרבה זמן מאז ששמעתי מאמן מדבר בצורה כזאת. מאמין שהאחרון שבאמת נהג לקחת אחריות בצורה עקבית (אם כי זה לא עזר לו כל כך להפיק לקחים) בעמדת מאמן בארסה היה לואיס אנריקה. בכל מקרה, ריאל מדריד כבר סיימה בתיקו אחד בליגה וכעת הפסידה שני משחקי בית ברציפות, לא משהו שמשאיר מאמנים במועדון הזה על כיסאם לזמן רב בדרך כלל. מלבד התוצאות עצמן, היכולת היא מאוד ירודה.

הויכוח הסוער אצל אוהדי מדריד מסתכם כבר זמן רב בירי לכל כיוון: קולות על שחקנים כמו מודריץ’, בנזמה, קרוס או ואראן שמקבלים הרבה מאוד ביקורת על הופעות פושרות ושבלוניות; קולות על זינדין זידאן, כן גם על שלל הישגיו, להתפטר ולפנות את מקומו אל מאמן אחר שיעשה את השינוי (שהוא, אם תשאלו 90% מאוהדי ריאל – להחליף את בנזמה ומיד); קולות גם על פלורנטינו פרס שטיעונים על ניהול כלכלי למופת של המועדון, מה שנכון אגב, לא משכנעים אותם כי הם ההרגשה היא שבזמן אותו ניהול הוא מפקיר את המועדון ולא יוצר שום שינוי אמיתי עבור אותו שלד שרץ יחדיו כבר הרבה שנים וחייב ריענון. רוב התחושות מצביעות על שינוי מהותי בסגל בעונה הבאה בראשות רכישתו המפומפמת של קיליאן אמבפה, אבל חרושת השמועות הזו רובצת במדריד כבר כמה וכמה עונות, עוד לפני שכריסטיאנו עזב, והמצב נשאר זהה. אם לומר את האמת, לכל אחד מהטיעונים האלה יש בסיס ובסופו של דבר, מדריד חוותה מפלות רבות ואכזבות בעונת 18-19 נטולת התארים ורווית השפלות הן בליגה והן בליגת האלופות, גם העונה שעברה שהסתיימה באליפות לא הייתה מרשימה בלשון המעטה.

נקודות האור של מדריד, כמו בארסה, הן לא רבות במיוחד אבל הן משפיעות מאוד: טיבו קורטואה כבר תקופה ארוכה מוגדר כקו ההגנה העיקרי של ריאל כשקבוצות אינספור מוצאות את עצמן משחקות בעיקר מולו, דווקא לאחר תקופתו הקשה הראשונה במועדון שלא התקבלה בזמן חסד. מאז הוא כמובן הסאמורה של העונה שעברה 20 ספיגות בלבד ב-34 משחקים ו-18 שערים נקיים, שיא מועדון שהחזיק 25 שנה עד בואו של הבלגי. קאסמירו עדיין מחכה לצהוב השני הראשון שיקבל בקריירה, כמו כולנו (הכל ברוח טובה אני מניח), אבל בינתיים הוא בהחלט בין 3 הקשרים האחוריים הטובים באירופה ומדריד איתו ובלעדיו הם שני עולמות שונים. פדה ואלוורדה הוא הברקה ובין הדברים הבודדים המקיימים את חזון העתיד של זידאן וגם אם חלק מאוהדי בארסה ימשיכו ללגלג ולגחך – ויניסיוס ג’וניור הופך להיות חלק משפיע יותר ויותר בקבוצה והעונה כבר כבש 3 שערים ב-5 משחקים – אחד מאלה הוא שער ניצחון מול ויאדוליד לאחר שנכנס כמחליף, שער נוסף ששבר שוויון מאופס נגד לבאנטה ובנגיעה הראשונה שלו כבש את שער ליגת האלופות המהיר בהיסטוריה מרגלי מחליף בהפסד מול שחטאר, שער שיכל להיות משמעותי הרבה ומלבדו, הברזילאי גם עשה הרבה צרות לאוקראינים.

אל הסגל צפויים להיכנס כולם מלבד דני קרבחאל, מרטין אודגארד וכמובן אדר הזאר שבעיית הפציעות שלו לא נגמרת.

אין ספק שהמשחק של מדריד נע הרבה מאוד דרך האגף של ויניסיוס. כמובן שלמדריד יש כלים רבים להקשות על בארסה מלבד זאת, אבל ההייפ של ויניסיוס מול פיקה (וזה אמור להיות מול סרג’י דווקא) הוא די גדול ולשם זידאן יכוון. אם כן, המומנטום של מדריד נראה כנמוך במקצת מזה של בארסה (עבור השחקנים יותר מאשר עבור האוהדים. זה מה שחשוב האמת) ובכדורגל, מומנטום זה הדבר הקריטי ביותר. עם זאת, כל מי שבאמת ישווה בין השתיים יידע שלמדריד יש יתרון די ברור בכל הנוגע למשחק ההגנה ולמשחק הלחץ, בטח אם רונאלד קומאן יתן לדה יונג ובוסקטס להתמודד עם משחק המעבר המהיר של ריאל לבדם ובלי סיוע נוסף משחקני הקישור ההתקפי שאינם שחקנים שמפעילים לחץ כל כך או עושים הגנה באופן בולט. אי אפשר לתת לחמישיה על פרנצוורוש לגרום למישהו לשכוח את זה.

היתרונות שכן יש לבארסה מבוססים על ההיעדרויות במדריד. קרבחאל, בדומה לקאסמירו, אחוז הניצחונות של מדריד בלעדיו צונח. התרומה ההגנתית שלו גדולה כמו ההתקפית והוא המבשל השלישי בטיבו בעונה שעברה עם 8 בישולים כמו לוקה מודריץ’. במקומו לא ברור מי יפתח, נאצ’ו פתח בשני משחקי הליגה האחרונים במקום קרבחאל אך מול שחטאר סופסל לטובת מנדי שתפקד כמגן ימני ונכשל לחלוטין. אדן הזאר זו היעדרות בעייתית כי היא מקשה איכות משחק האגפים של מדריד בשני האגפים בעוד שבארסה מנסה להחיות גם את אגף ימין במשחקים האחרונים.

אז באשר להרכב עצמו, זידאן יכול לפתוח עם קאסמירו, מודריץ’ וקרוס בקישור, ויניוס ואסנסיו באגפים כשבנזמה מקדימה. אך יתכן ויהיה זה הימור. בפועל, זהו משחק שבו זידאן לא צפוי לוותר על המהירות והנחישות של ואלוורדה, בטח בתכנון השמירה על ליאו מסי, מה שיתכן כי יחליש את אגף ימין אבל לא יסגור אותו לחלוטין.

בעונה שעברה ובסך הכל:

Barcelona are more popular than Real Madrid in the USA

היינו רחוקים חודש אחד מ-4 שנים שלמות ללא הפסד ליגה מול הבלאנקוס. היינו קרובים כבר להפסיד בקאמפ נואו בעונה שעברה עם 0-0 קשה ובמשחק השני, תרגיל טירוני שצלח מרגלי טוני קרוס עבד ודווקא אחרי הופעה לא רעה של פיקה ואפילו סמדו, ויניוס עשה משניהם צחוק וכבש שער שקשה היה לחזור ממנו. בשביל שהבדיחה תהיה אפילו יותר עצובה, את השני כבש מריאנו דיאס המצורע. רצף של 7 משחקים ללא הפסד נקטע, רצף שהתחיל בעונת אליפות של מדריד (ה-1-1 של סוארס וראמוס בדקה ה-90, תודה לשווארדה) וגם נגמר בעונת האליפות של מדריד עם אותו 0-0. מה שהיה ביניהם… זה כבר סיפור אחר לגמרי.

ובסך הכל: ובסך הכל: 110 משחקים יושלמו מחר בקאמפ נואו. מאזן של 57 ניצחונות לבארסה, 28 הפסדים, 24 תוצאות תיקו. 205 שערים מול 136 ספיגות. מסי הכובש המצטיין כמובן עם 15 שערים רק בקאמפ נואו, 11 בברנבאו.

תומריק בלום

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023