ראיון מרגש עם סרג’י סאמפר

סרג’י סאמפר בראיון:

ההחלמה מהפציעה: “אלה הימים הראשונים שלי ללא קביים. אני עובר תהליך שיקום כמעט בכל יום”.

משחקי ההכנה בתחילת העונה: “הייתי ברמה גבוהה והייתי שמח בכל קדם-העונה. למרות שהמותג של בארסה כל כך חזק בארה”ב שלא היינו יכולים לצאת מהמלון…”

“ואלוורדה, המאמן החדש, שינה את הסגנון במעט והפך את הקבוצה לקומפקטית יותר ואולי לא מרהיבה כמו בעבר, אבל הקבוצה גם מגנה היטב ולא סופגת הרבה שערים. ואלוורדה עשה עבודה טובה מאוד”.

בבארסה מגיל 5: “הייתה פרסומת לבית ספר לכדורגל של ברצלונה עם מספר טלפון. סבא שלי התקשר אחרי שבוע והלכתי לשם, כשעוד היית צריך לשלם כסף על זה. בגיל 8 עברתי מבחנים כדי להצטרף למחלקת הנוער האמיתית. הייתי מאושר וגאה, כי הייתי אוהד בארסה עצום וצ’אבי היה האליל שלי”.

“בגיל 16, אני, הקטור ביירין וג’ון טוראל קיבלנו הצעות להצטרף לארסנל. זכינו בגביע נייקי הראשי באולד טראפורד ואז ההצעות הגיעו. הקטור וג’ון הסכימו ועברו לאנגליה. לי הייתה גם הצעה מצ’לסי. הסכומים היו הרבה יותר גבוהים ממה שיש בברצלונה, אבל סירבתי כי החלום שלי היה לשחק בבארסה – ורק בבארסה”.

“בגיל 16, פפ גווארדיולה רצה שאני אגיע להתאמן עם הקבוצה הראשונה. זה היה מדהים, הכדור זז בקצב כל כך מהיר כאן. פפ הסביר הכל בצורה כל כך מדוקדת וירד לפרטים – הוא דיבר על למה ואיך כל פעולה מובילה ומשפיעה על הבאה אחריה. להתאמן איתו זה היה קצר ואינטנסיבי”.

“הייתי משוכנע שלצ’אבי יש עיניים בגב. הוא ראה את הכל ראשון, לפני כולם, וגנב את הכדור מאחרים אם הם לא היו מהירים מספיק. הם אומרים ‘אל תפגוש את הגיבורים שלך’ – אני שמח שפגשתי את שלי. הוא עזר לי מאוד”.

“עם זאת, אני די משוכנע שצ’אבי היה בן אנוש. מסי, לעומת זאת, לא; הוא מכוכב אחר. הרצון והתשוקה שלו לנצח הם ברורים באימון. הוא שונא להפסיד, זה אחד מהמפתחות להצלחה שלו. גם החבר שלו, לואיס סוארס, תחרותי באותה מידה. יש להם יריבות מדהימה באימונים, שניהם מונעים ע”י הניצחון”.

“אנדרס אינייסטה היה טוב בדיוק ברמה שאתה יכול לצפות, אבל הכי הופתעתי מסרחיו בוסקטס. הוא רציני, מקצוען, גאון טקטי, לא יכול לטעות, אבל בעיקר הדרך בה הוא משתמש ברגליים שלו כדי שלא תוכל לעבור אותו, סוגר את השטח מסביבו…”

בגיל 18, ערכת 40 הופעות בבארסה ב’ שסיימה במקום השלישי בליגה השנייה בספרד (2013-14). “זאת הייתה שנה מדהימה, תחת אוסביו. המשחק הראשון שלי היה נגד ריאל מדריד. שיחקתי נגד הקבוצה הראשונה של מועדונים כמו ספורטינג חיחון, דפורטיבו לה קורוניה, מול 20 אלף איש – נגד שחקנים מקצוענים ומנוסים. אתה מבחין בקפיצת מדרגה עצומה אחרי ששיחקת רק נגד אנשים בגילך”.

“המוות של טיטו היה טרגי. ידענו שהוא חולה אבל הוא יכל להגיע לאימון כרגיל בבוקר. זה היה כאילו הכדורגל היה מקום הבריחה מהמחלה שלו. ועדיין, כבר באותו יום הוא היה חלש הרבה יותר ומרגיש רע. ההלוויה שלו הייתה קשה מאוד, מאוד. אני מכיר את הבן שלו – אדריה – שהיה שחקן צעיר בבארסה ועכשיו משחק בהרקולס”.

ב-2014/15 בארסה ב’ ירדה ליגה. “היינו משחקים במקומות כמו קורנייה ומפסידים, הם היו נואשים לנצח אותנו כי אנחנו בארסה”.

“באותה עונה, לואיס אנריקה היה חדש בתפקיד וזומנתי לקדם העונה של הקבוצה הראשונה. שיחקתי איתם משחקי הכנה, כמו נגד ניס ונאפולי. לואיס אנריקה העניק לי את הופעת הבכורה שלי במשחק רשמי – נגד אפואל ניקוסיה בליגת האלופות. לא ידעתי שאפתח עד שעה לפני השריקה, לפני כן מעולם לא זומנתי לסגל בכלל. ציפיתי שאולי אקבל 10 דקות כמחליף”.

“המשפחה שלי צפתה במשחק מהיציע. הם נמצאים בכל משחק שלי והגיעו כרגיל – אבל הם לא ציפו שאפתח. לא יכולתי לגלות להם שאני פותח, אז הם גילו כשפורסמו ההרכבים”.

“הייתי קצת לחוץ, אבל ניצחנו 1-0. זה לא היה המשחק הכי טוב של הקבוצה, אבל הייתי בסדר. מעולם לא שיחקתי בקאמפ נואו לפני כן – שכן בארסה ב’ משחקת במיני אסטדי. ידעתי בדיוק היכן המשפחה שלי יושבת ביציע אבל לא רציתי להסתכל לשם, אלא להתרכז ולהתמקד לחלוטין במשחק שלי. שיחקתי עם צ’אבי, ניימאר, סרג’י רוברטו, פדרו… לואיס אנריקה בירך אותי לאחר המשחק”.

“אמא שלי וסבא וסבתא שלי בכו אחרי זה. הופעתי בעיתונים ויותר אנשים התחילו לזהות אותי ברחוב, אבל שום דבר לא השתנה בחיים שלי. המשפחה שלי השאירה אותי עם הרגליים על הקרקע. התאמנתי עם הקבוצה הראשונה לאורך השבוע ושיחקתי עם בארסה ב’ בסופ”ש. שיחקתי בשלושה משחקי גביע עם הקבוצה הראשונה, אבל תמיד ידעתי שהסיטואציה שלי תהיה בעייתית כי בוסקטס משחק בעמדה שלי”.

“עזבתי לגרנאדה בהשאלה בעונת 2016/17. קיבלתי שלל הצעות מקבוצות אחרות בליגה הראשונה – כמו ולנסיה ובטיס, אבל ולנסיה הייתה בתקופה לא יציבה. פאקו חמס, שבדיוק קיבל את המשרה בגרנאדה אחרי העבודה הטובה שלו בראיו, התקשר אליי בכל יום. הוא אמר לי שאהיה חלק חשוב מאוד בקבוצה שלו והערכתי את סגנון הכדורגל שלו. עשיתי קדם-עונה שלם עם בארסה והצטרפתי לגרנאדה שלושה שבועות אחרי שהעונה התחילה. חודש אחרי – פאקו חמס פוטר…”

“זה לא היה אידיאלי עבורי כי הלכתי לשם רק בגללו. המאמן שבא אחריו (לוקאס אלקרס) היה הגנתי מאוד, הוא העדיף סגנון כדורגל מאוד פיזי. זו הייתה שנה רעה. לקחתי חלק בהפסד 6-0 שלהם אצל ריאל מדריד”.

“טוני אדאמס (המאמן השלישי) היה ידידותי ושידר התלהבות, אבל הוא היה די חסר ניסיון כמאמן ולא ידע מילה בספרדית. היו שחקנים מ-16 מדינות שונות בקבוצה ו-3 ספרדים. זה היה קשה עבורו להפוך את המצב של קבוצה מתקשה. כשהוא הגיע הוא אמר שייתן לנו בעיטה אם לא נרוץ ואמר שאנחנו זקוקים למנהיגות, אבל זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורו”.

“לאחר מכן, אחרי הקיץ האחרון, היה מקום רק ל-25 שחקנים בבארסה והמאמן חשב שהדבר הטוב ביותר עבורי הוא לצאת להשאלה נוספת כדי לקבל יותר דקות”.

“לאס פאלמס הייתה ידועה בזכות הכדורגל הטוב שלה עם קיקה סטיין בעונה שעברה ושמחתי ללכת לשם כדי לקבל יותר דקות בליגה הראשונה. המאמן החדש, מנולו מרקס הקטלאני, אמר שהוא מעריך את הכדורגל שלי. אותו הדבר בדיוק קרה כשהמאמן שלקח אותי פוטר אחרי כמה משחקים. גם לא הספקתי לשחק אפילו משחק אחד כי נפצעתי בשריר התאומים באימון הראשון שלי. לא יכולתי להאמין למה שקורה…”

“אבל אז, בדצמבר – פאקו חמס (שלקח אותו לגרנאדה) מונה למאמן לאס פאלמס. חשבתי לעצמי – ‘סוף סוף!’ סוף סוף יש לי מזל. שיחקתי נגד ולנסיה בגביע בתיקו 1-1 ושיחקתי טוב, היינו טובים. אחרי זה שיחקתי נגד אייבאר, הובלנו ושוב שיחקתי טוב. בדקה ה-70 ניסיתי להגיע לכדור ונפצעתי בקרסול. ידעתי ששברתי משהו כבר באותו הרגע, שמעתי את זה. לא הצלחתי להאמין למזל שיש לי!”

“אני מתעסק בשיקום שלי בכל יום ובכל היום, וזה קשה. אני רק רוצה הזדמנות הוגנת. הצטרפתי לשתי קבוצות והמאמנים שלקחו אותי פוטרו תוך חודש. סבלתי גם מפציעות רציניות…”

“אני מקווה לחזור להתאמן לפני סוף העונה. בארסה היא המועדון הטוב ביותר בעולם עבורי והגשמתי חלום בכך ששיחקתי במדי הקבוצה שתמיד אהדתי, אבל זה לא הולך להיות קל בעמדה שלי ואני מודע לקשיים שמצפים לי. אם אאלץ ללכת ולחפש את ההזדמנות שלי במקום אחר – אז זה מה שאעשה”.

“ראיתי גם שחקנים אחרים סובלים. חברי הקרוב, סרג’י רוברטו, לא שיחק במשך שנים והיו לו הצעות לעזוב. הוא לא שיחק באופן קבוע עד שהגיע לגיל 23 או 24, אבל לואיס אנריקה חיבב אותו והוא קיבל יותר הזדמנויות אחרי שדני אלבס עזב. אפשר לעשות את זה”.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023