״השינוי בעונה שעברה? בדרך כלל מספרים על השתפרות של שחקן X או Y, אבל צריך להסתכל על כל הקבוצה. בהרבה משחקים סיימנו עם תחושות טובות, זה משהו שלא היה לנו בשנים הקודמות. זה גם היה מאוד קשה לנצח אותנו ולכבוש נגדנו שערים. זה תורם לתחושת הביטחון הכללית והופך אותך לרגוע יותר על המגרש, הביטחון והבלאנס שלנו היה משמעותית טוב יותר״.
״אני לא עשיתי משהו שונה. עבדתי כרגיל בניתוח המשחקים עם ׳דלה׳ (חוסה ראמון דלה פואנטה, מאמן השוערים). מתכוננים לפני המשחק, מסתכלים על הפן ההתקפי של היריבה, וגם אחרי המשחק מה עשיתי טוב ומה עשיתי רע״.
״לא להחשב בטופ של השוערים? אני חושב שיש משקל גדול לליגת האלופות. אם אתה הולך רחוק, אתה מקבל יותר חשיפה ונחשב לאחד הטובים בעולם. זאת המציאות החדשה, ככה אנשים מרגישים. זה כבר לא משנה אם זה נכון או לא. אובלק לדוגמא לא הגיע לחצי הגמר הרבה זמן ולמרות שיש לו עונות מצוינות הוא לא נמצא ברשימת המצטיינים״.
״זה כבוד להיות קפטן. בשביל להיות כזה, צריך להיות ברגעים קשים ולהרים את כולם. אפשר לבטוח בשחקן שיהיה קפטן בגלל שהוא ידע לצאת ממצבים מורכבים. אי אפשר לצפות שגאבי ופדרי יהיו קפטנים כבר עכשיו למרות שהם שחקנים מצוינים. בעוד 5 שנים כמובן המצב יהיה שונה״.
״פרנקי הוא דוגמא טובה. היו לו רגעים קשים במועדון ועכשיו הוא לקח צעד קדימה על המגרש ומחוצה לו״.
״ה 2-8 גרם לי להתבגר באותה מידה כמו הניצחון בגמר ליגת האלופות על יובנטוס. זה היה כואב מאוד אבל עזר לי מנטלית, כמו לעוד שחקנים. גמר הסופרקופה בו ניצחנו את מדריד היה מאוד חשוב לשחקנים הצעירים, אתה לא מבין כמה. הם צריכים להבין מה זה לנצח בגמר עם הרבה לחץ ועם יריבה גדולה. עכשיו שהם יגיעו למעמד דומה הם ידעו כבר איך להכין את עצמם״.
״הבן שלי כדורגלן? אני לא רוצה להגביל אותו, אם הוא ילך לזה, נהדר, אם לא, לא נורא. אנחנו חייבים לא לשמור אותו בבועה. אנחנו נוסעים באוטובוס או במטרו, אני רוצה להראות לו שהוא יכול לחיות חיים רגילים״.
״לכל שחקן יש סביבה משלו. לבחור את הסביבה הנכונה זה קשה. אתה לא צריך להקיף את עצמך באנשים שיגידו לך ׳כן׳, אלא באנשים שיתנו לך פרספקטיבה אחרת. היה לי מזל לקבל עצות מאמא שלי, מסבא שלי, מהאבא החורג שלי, כבר בגיל 15״.
״יש שחקנים שהמשפחות שלהם פשוט לא מוכנות לעולם הזה והבעיה היא שאף אחד לא הולך ללמד אותך איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת״.
״כשסיימתי את הלימודים, הרגשתי לא מוכן. הייתי שחקן נוער בגלדבאך והרווחתי סכומים גבוהים יחסית לגיל הזה. ועדיין גרתי עם ההורים, זה היה חשוב והתבגרתי מהר. גם היום, אני משלם את החשבונות שלי, לא אנשים אחרים. יש לי יועצים שעוזרים לי במקומות אחרים. אני יכול לבקש מהם לעשות לי דברים, אבל אי אפשר לחמוק מדברים יום יומיים״.
״שגעון הקפה שלי? התחלתי בקפסולות ומשם התקדמתי. הגעתי לרמה שאני שוקל את פולי הקפה לפני שאני שם במכונה. זה מרגיע אותי, אני אוהב את הרוטינה של הבוקר ומכין לאישתי גם ארוחת בוקר על הדרך״.
״ג׳רארד פיקה הוא דוגמא טובה לכדורגלן שערבב עסקים וגם לא פחד לטעות בדרך. אני השקעתי בסטרטאפ ירוק לאופניים ורשת בתי קפה בעיר (Cafe de finca). אני יכול לטעות אבל הניסיון ישאר איתי״.
״מה שמעניין אותי הכי הרבה זה יחסים בין אנשים. זה ילווה אותי גם אחרי הכדורגל. אני אוהב לראות מה אנשים אוהבים, איך הם עושים את זה. יגיע בסוף היום שאצטרך לעשות דברים אחרים״.
