ראיון נדיר עם צ׳אבי

ראיון מדהים, מאוד מעניין וארוך (של שלושה חלקים) של צ’אבי עם פרננסק אגילר ב-‘מונדו דפורטיבו’ השבוע, בו הוא מדבר על הרבה נושאים – בין היתר, על תקופתו בבארסה, החתמות אפשריות, תארים, התשוקה שלו לבארסה, קטאר, הסגל, שחקני הקבוצה, היורשים שלו, העתיד שלו ובאופן כללי על המועדון ועוד ועוד.

מראיין: אתה מתגעגע לבארסה?

“כמובן, לצפות בה בטלוויזיה זה לא אותו דבר ולא משתווה ללשחק בקבוצה הטובה בעולם, במועדון של חייך. אבל זו הייתה החלטה מחושבת היטב, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לסיים את תקופתי בבארסה”.

מראיין: בארסה ניסתה לשנות את זה…

“כן, זה נכון, ואני אסיר תודה על כך. ברתו, הנשיא, התעקש מאוד שאשאר עוד שנה, לואיס אנריקה הסכים… אבל הייתי חייב לקבל את ההחלטה הזאת וכך עשיתי. עזבתי כי יש לי את גאוותי האישית, זה קשה לקבל את העובדה של היותי שחקן משני ונאלצתי להתחיל להכין ולסדר את העתיד שלי. ותראה, עזבתי אחרי 17 עונות ועם טרבל, סוף שאפילו לא חלמתי עליו. אף על פי שאני חייב להודות שבינואר קיוויתי שלפחות נזכה בתואר אחד כדי שאעזוב את בארסה עם איזה משהו חיובי. והיה לי המזל לזכות בטרבל, מדהים!”

מראיין: אפילו הכרזת על היורש שלך באופן רשמי כשהזמנת את אנדרס אינייסטה להניף את גביע המלך איתך.

“זו ה’ירושה’ הטובה ביותר שיכולתי להשאיר, אנדרס, בוסי, מסי… הם תוצרת בית. אינייסטה גדל בלה מאסיה, הוא הסטנדרט של זה על המגרש ומחוצה לו. מקור לדוגמה ככדורגלן וכאדם. הוא היה השני, אחרי זה זה יהיה הזמן של בוסי. הם אלה שצריכים להיות ווקאלים ולהוביל את הדרך. אנדרס הוא קפטן נהדר”.

מראיין: למה אתה אומר את זה?

“מכיוון שהם רואים את בארסה כדבר השייך להם, הם חלק בלתי נפרד מהמועדון הזה במשך שנים; הם לא רק כדורגלנים אלא גם חלק חשוב וחיוני ביותר בבארסה. ראינו את זה מאז שפויי הפך למנהיג. לאחר מכן ויקטור ואלדס ואני הגענו. וכן הלאה… אני מתעקש על העובדה ששחקני הבית חיוניים, הם צריכים להיות המנוע והזרז של כל מה שקורה בחדר ההלבשה ועל המגרש”.

מראיין: גם מנקודת מבט של כדורגל?

“כמובן. הם הדוגמה הברורה של בארסה הזאת, של פילוסופיית משחק שכולם רוצים לחקות ולהעתיק. כסוסיוס וכאוהדים עלינו להרגיש גאים על כך שיש לנו את השחקנים האלה והקבוצה הזאת. אתה צריך לעזוב כדי לראות מה הם באמת ומה הם מייצגים. בבית, בקטלוניה, לפעמים אנחנו לא יודעים להעריך את כל מה שיש לנו”.

מראיין: ומה עם אלו שמגיעים מבחוץ? איך הם?

“היה לנו הרבה מזל עם הצורה הטובה בה הם השתלבו. ליאו הוא חריג כי הוא היה באקדמיה כאן, אבל תסתכל על אלבס, מסצ’ראנו, קייטה ואבידל לפני. כולם הביאו את תרומתם, גם החדשים כמו ראקיטיץ’, בראבו, ארדה או טר שטגן. אתה רואה אותם מעורבים בקבוצה. הם מרגישים שהם ‘ברסלוניסטאס’ וזה חשוב. ושלא נתחיל עם שלושת המפלצות שמלפנים…”

מראיין: אתה נראה מוקסם מבארסה הזאת.

“כן, ללא ספק. יש סדר עכשיו, לואיס אנריקה עובד טוב מאוד, ידעתי שזה היה רק עניין של זמן, שהיינו צריכים לבטוח בו. אני אומר לך שבארסה יזכו בלפחות 2 תארים העונה. אני בטוח בזה”.

מראיין: הבדל די גדול בין לפני קצת יותר משנה, לא?

“בפועל, כן, אני לא הולך לשקר. בימים אלה אני נזכר שחשבנו שאולי נהיה ברי מזל לזכות בתואר אחד בלבד כדי שאעזוב את בארסה כמו שצריך. אנחנו לא יכולים להסתיר שהיו רגעים מורכבים ומסובכים וקצת מתח. באותו רגע ידענו שכולנו היינו צריכים למשוך יחד לאותו כיוון, שאלו שלא יעקבו אחר ההוראות של לוצ’ו לא יהיו פה. שהמטרה והדרך להשיג אותה הייתה אפשרית רק כקבוצה, כמכלול, כולם יחד. זה היה הכרחי, לואיס אנריקה עשה את אותו הדבר כמו פפ גווארדיולה – זה לא שהם הטילו משטר משמעת צבאי, אבל הם כן הטילו מידה מסוימת של סדר, כללים משותפים שמועילים לקבוצה. ולמרבה המזל דברים הסתדרו. זה היה כמו יישורת של כוכבים. מי היה יכול לומר לי שאוכל לעזוב את בארסה עם לא פחות מטרבל? חבריי לקבוצה לא יודעים כמה אני אסיר תודה”.

מראיין: ואם כבר מדברים, האם ביקשת מפפ עצה לפני שעברת לקטאר?

“כמובן, אם כי זה ששוחחתי איתו הכי הרבה היה ראול. למעשה, הבית בו אני מתגורר עם משפחתי הוא בעצם הבית בו הוא גר בעבר. הוא אמר לי שלא יהיו לי ספקות, שאם אני רוצה לשחק בתחרות פחות אינטנסיבית, אבל להיות במקום בו הכדורגל גדל, בו אני יכול לעבוד על העתיד שלי כמאמן, קטאר היא המקום האידיאלי. והאמת היא שהוא לא שיקר. אדם נוסף שעזר לי להחליט היה פררנדו סולאנס, מאדידס, שהוא חבר משותף עם פררנדו היירו, שגם שיחק פה, כמו פפ או רונאלד דה בור”.

מראיין: אז אתה כבר לוקח את הצעדים הראשונים כמאמן…

“כן, ואני אוהב את זה. אני משתף פעולה ככל שביכולתי עם העבודה שהם עושים ברעיון הנהדר הזה של אקדמיית אספיר, גם עם חברי פליקס סאנצ’ס, האחראי על קבוצת U23 של קטאר. כמעט העפלנו לאולימפיאדה בריו, דבר שהיה יכול להוות הישג אמיתי עבור הכדורגל הקטארי”.

מראיין: בחזרה לבארסה, אתה רואה הבדלים רבים בין הקבוצה הזאת לשלך?

“באופן גלובלי לא, למרות שזה נכון שעכשיו הטון נקבע ע”י השלישייה הקדמית שמהווה את הקו הקדמי הטוב בהיסטוריה, הטוב ביותר שראיתי בחיי. אם תרצה או לא, זה גורם לבארסה לשחק קצת שונה ומשפר אותה”.

מראיין: עוד משהו?

“אני חושב שהגעות של שחקנים כמו ראקיטיץ’, אלייש וידאל או ארדה טוראן יוצרות קבוצה מדהימה אפילו יותר, ושבוסקטס עשה את הצעד הסופי באבולוציה שלו”.

מראיין: אתה נראה מאוד מתלהב ממנו (בוסקטס)…

“ויש לי את הסיבות לכך. סרג’י משחק טוב יותר בכל פעם משחק מחדש. הוא הבין שהוא הופך ליותר ויותר חשוב, שהוא חיוני למשחק של הקבוצה. הוא עושה יותר ויותר דברים והוא עושה אותם טוב יותר בכל פעם. בוסי מגן היטב, תוקף היטב, מפעיל לחץ, מפרש את המשחק כמו שאף אחד אחר לא יכול, הוא תמיד במקום בו הקבוצה וחברו לקבוצה צריכים אותו… ומעל לכך, הוא מעז למסור מסירות שהוא היה יכול לעשות לפני אבל הוא לא. הוא משחק באופן אנכי שמטיב עם שלושת ‘החייזרים’ מלפנים ומתגמל אותם. והוא לא מהיר או מאוד חזק, אף על פי שהוא זוכה בכל הקרבות… עבורי, בלי שום ספק, הוא הקשר הטוב בעולם. ובפער והבדל ענק. זה עד כדי כך ברור. לראות אותו משחק בכל משחק זה פשוט הצגה”.

מראיין: ואתה מדבר על מסי כבר שנים…

“כן, אמרתי כבר לפני זמן רב שהוא הולך להיות הטוב ביותר. עכשיו אני יכול להוסיף שהוא השחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל ללא ספק. ועדיין יש לנו שפע של זמן ליהנות ממנו בבארסה מול עינינו”.

מראיין: הופתעת מההופעות של לואיס סוארס?

“בכלל לא. הכרתי אותו עוד מאז שהיה באייאקס. גברי סיפר לי דברים נהדרים עליו, על הקלאסה והמעמד שלו כשחקן וכסקורר. שחקנים מעטים היו יכולים לקרוא את הכדורגל של מסי וניימאר כל כך טוב כמוהו. לפני שהם עושים משהו, לואיס כבר רץ לתוך שטח או מפנה להם שטחים. הוא מעורר עבירות והרחקות… וחוץ מזה, מה שאני יודע כעובדה הוא שהוא רצה להגיע לבארסה במשך שנים, שהוא חשב על זה כמו כל קולה אחר. הוא נראה שמח בבלאוגרנה. הוא שחקן שעובד קשה ושהגיע לכאן כדי להוסיף מתרומתו בענווה, להיות הכוכב האותנטי שהוא, רוצח ברחבה, כמו רק בודדים אחרים”.

מראיין: וניימאר?

“הוא פצצה אמיתית. כיום אין אף אחד בעולם עם פוטנציאל כמו שלו באחד-על-אחד, גם בחללים קטנים וגם בריצה. הוא בלתי ניתן לעצירה”.

מראיין: מה הכי הפתיע אותך?

“הידידות והחברות שחברי הטרינדטה יצרו באופן טבעי לחלוטין על המגרש ומחוצה לו. זה מדהים לראות אותם מקרינים ומשדרים אושר, לראות כמה טוב הם מסתדרים על המגרש ומחוצה לו. בארסה מרוויחה מזה. אני מקווה שזה יימשך”.

מראיין: אתה חושב שבארסה צריכה בלם בסגנון פויול, סוג של ‘מתקן’ לצד פיקה?

“למען האמת, לא. אני רואה שמסצ’ראנו מבצע את התפקיד הזה היטב. הוא דומה לפויי בגלל האופי שלו, המחויבות שלו, המנהיגות שלו, איך שהוא חי את המשחקים. הוא ידע איך להפוך את עצמו לבלם נהדר שעוזר לג’רי, שמשחק ברמה מדהימה, כרגיל. הם יוצרים צמד סנסציוני. אחרי זה יש גם את ורמאלן ומתייה הממלאים את תפקידם…”

מראיין: וברטרה?

“אני מרגיש רע בשבילו, כי מארק הוא בלם מצוין, אבל הוא קצת מצא את עצמו בצל של ההופעות של עמיתיו שמאפילים עליו. הוא חבר טוב, חבל לי שהוא עובר את זה. הייתי רוצה להצביע על הסבלנות שלו. גם אני הייתי צריך לחכות בתור במשך מס’ שנים. אבל ויסנטה דל בוסקה לוקח אותו לנבחרת הלאומית, כי הוא יודע שהוא בלם ברמה נהדרת. אבל בבארסה לואיס אנריקה הוא זה שמקבל את ההחלטות”.

מראיין: ובארסה גם סופגת כמה שערים שוב…

“הסוד הוא שהם מגנים כמחסום וכגוש. ראשית עם החזקה בכדור, ואז ללחוץ גבוה כדי להשיג אותו בחזרה. זה משפיע על היריבות, זה מתיש ומייגע אותם פיזית ומנטלית. הם רק סובלים, ופחות בכל פעם, בכדורי גובה ומצבים נייחים, אבל אתה יכול לראות שיפור גם בתחום הזה, קלאודיו בראבו הוא סנסציוני וטר שטגן לא הרחק מאחור. יש לבארסה שני שוערים נהדרים, השער מוגן ובטוח למשך זמן רב”.

מראיין: אתה מאוד אופטימי…

“זה פשוט שאני מכיר את בארסה, אם הם ישמרו על הרמה הזאת של המשחק הקולקטיבי, עם לשים בצד את איכות האינדיבידואל של מסי, סוארס וניימאר, אינייסטה או בוסקטס, יש להם הזדמנות וסיכוי שוב לזכות בכל התארים. בארסה הזאת בלתי ניתנת לעצירה”. מראיין: איזו יריבות אתה רואה עבור בארסה של לואיס אנריקה בליגת האלופות ובליגה הספרדית? “הייתי מבודד רק את באיירן של פפ ברמה דומה. אני חושב שריאל מדריד, יובנטוס, סיטי, פ.ס.ז’ או אתלטי נמצאות צעד מאחורה. זה לא אומר שאני לא מעריך את הפוטנציאל שלהם או לא חושב שהם יריבים קשוחים. אבל אם נניח בצד את האיכות האינדיבידואלית של שחקני בארסה, שהיא כבר גדולה, אני לא רואה את אותה העוצמה או איכות המשחק מקבוצות אחרות”.

מראיין: מי הוא צ’אבי החדש?

“זה תהליך טבעי. מישהו לוקח את מקומך, כמו שקרה עם פויול אחרי שעזב. במקרה שלי אני חושב שזה מחולק בין אנדרס לבוסי. אנדרס שינה כמה דברים במשחק שלו כדי לעזור לקבוצה בהיבט הזה. אבל לא הייתי רוצה להשאיר בחוץ את ראקיטיץ’, ש’מקריב’ את עצמו למען הקבוצה אבל גם מראה את האיכות הטכנית שלו כשהוא צריך עם המסירות הארוכות הנהדרות שלו, הבישולים והבעיטות הארוכות”.

מראיין: ובנבחרת הלאומית?

“מנקודת המבט שלי זה תיאגו אלקנטרה. ואני יודע שגם ויסנטה דל בוסקה חושב ככה. זה היה חבל שהוא לא יכול היה ללכת למונדיאל 2014. הוא מוכיח את הערך שלו בבאיירן. אף על פי שתיאגו, בדומה לאחיו ראפיניה (שאני לא רוצה להשאיר מחוץ למשוואה כי הוא הולך להיות נהדר בבארסה), משחק קצת יותר גבוה על המגרש ממני, בין הקישור להתקפה. הם ניצבים מולך, הם מתחמקים ממך ועוקפים אותך, מכדררים והם כבר בעמדת בעיטה. הם שני פנומנים”.

מראיין: האם סרג’י רוברטו הפתיע אותך?

“לא, ואני מאוד רציני. ואני שמח לראות את האבולוציה שלו כי, בחלק מסוים, ההישארות שלי בבארסה לעוד עונה איכשהו האטה את ההתקדמות שלו. לואיס אנריקה היה חשוב כי הוא אמר לו שהוא בונה עליו, שהוא האמין ביכולות ובאפשרויות שלו, שהוא צריך להיות סבלני. אני לא אתפלא אם דל בוסקה ייקח אותו ליורו בצרפת בהתחשב בעונה הנהדרת שלו”.

מראיין: אתה חושב שארדה טוראן סובל מלשחק בעמדה הזאת?

“כלל לא, אני חושב שהתחרות שלו תעזור לכולם. ארדה יכול לשחק כאן, למרות שהוא אוהב לשחק עם הגב יותר אל השער, קצת יותר גבוה. הוא משתלב היטב. הוא לא איזה צעיר, הוא בן 29 והוא כבר שיחק בקבוצות חזקות כמו גלאטסראיי ואתלטי. אף אחד לא נתן לו כלום. אני אוהב אותו מאוד, באמת”.

מראיין: ואלייש וידאל?

“הוא החתמה נהדרת, אני נרגש מהגעתו. הוא שחקן שמשחק היטב לא משנה איפה תשים אותו. הוא שחקן ממוסד שהיה בנבחרת הלאומית, שיחק באירופה עם סביליה ואתה יכול לראות את זה”.

מראיין: תחרות עבור אלבס ואלבה…

“הייתי אומר יותר השלמה להם, כי השניים האלה מדהימים. אלבס ואלבה מביאים כל כך הרבה למשחק הקולקטיבי של בארסה עם הריצות הקבועות שלהם להתקפה, עם הקבוצות הקטנות הללו שהם יוצרים באגפים שלהם עם אינייסטה וניימאר במקרה של ג’ורדי ועם מסי בימין כאינטריור במקרה של דני. הם סנסציונים”.

מראיין: האם אתה חושב שבארסה צריכה שיפורים?

“באופן אישי, עם ההגעות של אלייש וארדה, לא. אולי מישהו להתקפה כדי להשלים את השלישייה הזו, אני לא יודע… לואיס אנריקה חייב להגיד את זה. אישית אני לא חושב שיש מישהו יותר טוב ממנו להחתים שחקנים, אני אומר זאת בכנות. לסגל יש עדיין דרך ארוכה לעבור. יש איזון מושלם בין המרכיבים”.

מראיין: אם היית רוברט פרננדס, מי היית מחתים?

“אבל אני לא…”

מראיין: אוקיי, למי אתה חושב שיש את הרמה הנדרשת לשחק בבארסה שלו?

“אני מוקסם משני שחקנים שאני חושב שיש להם את ה-DNA של בארסה. מדובר במרקו וראטי ופאולו דיבאלה. הם ומדהימים ובשל איכותם ודרך המשחק שלהם הם יוכלו בקלות להשתלב בתוך ‘המכונה’. אני רואה אותם כאפשרויות עבור בארסה”.

מראיין: ופול פוגבה?

“הוא שחקן נהדר, סבלתי הרבה ממנו כיריב. הוא הולך להיות מדהים עם נבחרת צרפת כמו שהוא מדהים עם יובה, אבל אני חושב שיש לו דרך משחק שונה מאיתנו. אבל זה לא שאני לא מעריך אותו, להפך… אם יתנו לי אותו אקח אותו”.

מראיין: האם ההחלטה של פפ לעבור לסיטי הפתיעה אותך?

“לא. פפ היה כאן בדוחא עם באיירן במהלך חופשת החורף של הבונדסליגה והוא אמר לי שהוא הולך לפרמיירליג, לסיטי. שהוא זקוק לאתגרים חדשים בקריירה שלו כמאמן, שהוא היה בבאיירן 3 שנים ושהוא צריך שינוי, שהוא תמיד רצה לאמן בפרמיירליג ובכדורגל האנגלי”.

מראיין: מה אתה חושב על איך שהדברים הולכים אצל ואן חאל ביונייטד?

“אני מרגיש רע בשבילו. הוא אדם הגון ומאמן גדול… שחסר מעט אמפתיה. הוא בעיקר לא מסתדר עם העיתונות כי בסופו של דבר הדבר הזה מעייף אותו. ואם גם התוצאות לא הולכות בדרך שלו אז אתה מסיים עם המצב הנוכחי של היונייטד. דיברתי עם לואיס אנריקה לפעמים על דברים שואן חאל אמר או עשה כשהוא היה כאן וזה נראה לנו לא שפוי אז. אבל עכשיו אנחנו רואים שהוא צדק, שהוא הקדים את זמנו”.

מראיין: ומוריניו נגד פפ?

“אני חושב שזה יהיה טוב לכדורגל. כל עוד יחסים נורמליים נשמרים זה יהיה סנסציוני עבור הפרמיירליג בדיוק כמו שזה היה בלה ליגה כשהם היו בבארסה ומדריד, עד שדברים יצאו מכלל שליטה והחלו להיות מעורבים דברים שלא קשורים ושייכים לכדורגל. בעונה הבאה זה יכול להיות מדהים לראות את הדו-קרב בין פפ ומוו, אם זה סופי שז’וזה יחתום ביונייטד. זה יהיה מאוד אטרקטיבי. אני בטוח שסיטי תעשה היטב עם פפ. זה ברור שאני שותף לחלוטין להבנת המשחק שלו, פילוסופיית הכדורגל שלו. מוו הוא ווינר, אבל עם דרך אחרת לראות את הדברים שאני לא שותף להם ברמת הכדורגל”.

מראיין: פפ הוא המאמן שהשפיע עלייך הכי הרבה?

“כן, אין ספק. פפ, יחד עם טיטו וילאנובה וגם לואיס אראגונס. פפ ולואיס הם אלה שידעו להניע ולתת מוטיבציה לשחקנים שלהם הכי טוב, לשכנע אותם לשחק בדרך בה הם רוצים. טיטו היה אינציקלופדיה, הודות לו בישלתי ופויי הבקיע את השערים הבלתי-נשכחים ההם בחצי גמר גביע העולם נגד גרמניה ובברנבאו נגד מדריד. זו הייתה אסטרטגיית משחק שנוצרה ע”י טיטו. אני הרמתי, היו שם שחקנים שהגנו ופויי טס לעבר הכדור. טיטו היה נהדר במצבים נייחים. ואני לא רוצה להשאיר בחוץ את ואן חאל”.

מראיין: ריאל מדריד פיטרה את בניטס ומינתה את זידאן. מה דעתך על המהלך הזה?

“אני הולך לספר לך משהו. בשנה שעברה הייתי באירוע של אדידס עם זידאן והוא אמר לי שהוא חושב שהוא היה עושה עבודה טובה יותר עם הכוכבים בקבוצה הראשונה מאשר עם הצעירים בקסטייה. התבדחתי ואמרתי לו שאולי בעונה הבאה (שהיא העונה הנוכחית) הוא ייאמן את הקבוצה הראשונה. וזה קרה. אני בטוח שרעיון המשחק שלו יהיה מעניין”.

מראיין: האם דיברת עם איקר מאז ששניכם עזבתם את ספרד?

“אני מדבר איתו באופן קבוע. אנחנו שומרים על קשר ולפי מה שהוא אומר דברים הולכים לו טוב בפורטו. הוא רגוע מאוד. אין לו את הלחץ בו היה נתון במדריד. דיברתי גם עם כריסטיאן טייו כדי לאחל לו בהצלחה בפיורנטינה. בתקופה האחרונה שלו בפורטו, ג’וליאן לופטגי לא נתן לו לשחק הרבה אז הוא החליט לעבור לאיטליה. זאת ליגה טובה יותר והוא הולך להיות בסדר עם פאולו סוזה”.

מראיין: מה אתה חושב על הסיכויים של נבחרת ספרד ביורו בקיץ הקרוב?

“ספרד היא אחת מהפייבוריטיות שלי לזכות בגביע. לויסנטה דל בוסקה יש את הקבוצה הנחוצה כדי לשאוף לשמור על התואר כאלופי אירופה בו זכינו באוקריאנה ב-2012. הגמר ההוא היה אחד מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי עם הנבחרת, שיחקנו משחק משובח נגד איטליה. שיחקנו כקבוצה והראנו רמה ראויה לציון. לנבחרת יש עדיין שפע של איכויות והם יוכיחו את זה”.

מראיין: מה היה הרגע הכי גרוע שלך בבארסה?

“לאבד את טיטו, ללא ספק. זה היה נורא, מכה גדולה לכל אחד מאיתנו. אבל אני רוצה לקחת רגע ולציין את האחריות שג’ורדי ראורה ואורלי אלטימרה לקחו בעונה ההיא, כי הם לא נשפטו כראוי. הם הצליחו להתמודד עם הכל ולשלוט בהכל עם טיטו רחוק בניו יורק, חולה. האנשים שהיו בפנים דאז יודעים להעריך את מה שהם עשו. זכינו באליפות ההיא עם 100 נקודות ויכולנו להעניק לטיטו שמחה. בארסה חייבת לג’ורדי ואורלי הרבה. לדבר איתו, בתור קפטן, בידיעה של כל מה שקורה, היה קשה מאוד”. מראיין: מה נתת לבארסה אחרי 17 שנים? “זה אולי יכול להישמע כאילו אני אשם בהתגאות או יהירות, אבל אני גאה להיות דוגמה ונקודת התייחסות בקבוצה הטובה של בארסה בהיסטוריה, על כך שעשיתי את החלק שלי כך שהפילוסופיה של בארסה הייתה גורם לקנאה והועתקה בכל רחבי העולם. לראות את אלופת העולם גרמניה מנסה לחקות אותך, משחקת כמו ספרד של לואיס אראגונס או ויסנטה דל בוסקה, ממלא אותך בגאווה. ויש גם דוגמאות בליגה הספרדית. זה כיף לצפות בקבוצות כמו ראיו של פאקו חמס או לבאנטה של רובי רוצות להחזיק בכדור כל הזמן והם צריכות לקבל הערכה ומחיאות כפיים על כך. גם ויאריאל משחקת טוב מאוד. אנשים לא צופים בבארסה רק כי יש לה שחקנים גדולים, אלא בגלל שסגנון המשחק שלה פשוט מסנוור אותם, גורם להם להתמכר. זה הפרס הטוב ביותר עבור כל מי ששיחק שם ועבור אלה שעדיין משחקים בחולצה של בארסה”.

 

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023