מסי התראיין למגזין גנטה, וחשף בעיקר כמה דברים אישיים נוספים על חייו והקריירה שלו. “אני מתמודד עם תהילה באופן טבעי מאוד, אני נהנה מהחיים ומהזמן החופשי שיש לי עם משפחתי וחבריי”
מראיין: מי היה האדם הראשון שראית משחק כדורגל בחיים האמיתיים, בטלוויזיה, בכל מקום – אחד שעשה עליך רושם?
“אף פעם לא ממש עקבתי אחרי מישהו מסוים, למרות שכשהתחלתי להיות ממש ‘מודע’ לדברים, דייגו (מראדונה) חזר לארגנטינה. זה היה ב-1993. הוא הגיע לניואלס מספרד והוא זומן לנבחרת הלאומית שהעפילה למונדיאל בשנת 1994. אם היה מישהו שנתן לי השראה, זה הוא, ללא ספק”.
מראיין: האם לשחק כדורגל עדיין גורם לך להנאה ותענוג? זה יכול להיות הסוד שקובע את העובדה שאתה השחקן הטוב ביותר בעולם כבר עשור?
“אני תמיד נהנה לשחק כדורגל. אני לא יודע אם זה הסוד או לא. מה שאני יודע הוא שזה מה שאני נהנה ממנו הכי הרבה ושאני אמשיך לעשות את זה כל עוד אני יכול, עד כמה שאפשר”.
מראיין: כשאתה ישן, אתה חולם על משחקים?
“אני חולם חלומות רגילים. החיים שלי לא סובבים סביב הכדורגל. כמקצוען אני משחק את זה כשאני צריך, או כשאני רוצה ליהנות עם חברים, אבל אני מבטיח לך שזה לא כל החיים שלי”.
מראיין: תן לי עצה רלוונטית שעזרה לך על המקצוע, וממי היא הגיעה.
“אני מקבל הרבה עצות מהרבה אנשים. אתה לוקח את הדברים שאתה חושב שטובים בשבילך. אף על פי כן, אני שם דגש מיוחד על הערכים שספורט כמו שלי יכול לתת לך”.
מראיין: איזו עצה היית נותן למיליוני ילדים שמעריצים אותך ורוצים לשחק כדורגל?
“הייתי אומר להם ליהנות, לאהוב את זה בלי לחץ וללמוד כי, לפני כל דבר אחר, כדורגל הוא משחק”.
מראיין: אם היית מתבקש לחלק ולהציב את התכונות הספורטיביות העיקריות שלך לשלושה חלקים, כמה אחוזים היית נותן לכישרון, לעבודה ולאינטליגנציה שלך על המגרש?
“אני מתאמן ועובד קשה במהלך השבוע עם הרעיון והרצון להיות במצב פיזי טוב, כדי שבמהלך המשחק אוכל לעשות את הדברים שאני רוצה ומנסה לעשות. מה שקורה הוא שעל המגרש דברים לא פשוט הולכים בדרך שלך רק כי התאמנת עליהם הרבה. הנסיבות שונות מאלו של אימון ובמהלך טורניר תחרותי הסיטואציות משתנות בהתאם לאותו הרגע”.
מראיין: כולם אוהבים אותך, כולם מעריצים אותך, וכולם מחקים אותך. למה אתה משער שאלוהים בחר בך להיות ליאונל מסי? האם אתה אסיר תודה על זה או שזה ‘נטל’?
“בדיוק כמו שיש אנשי מקצוע רבים שמצילים חיים או בונים דברים שגורמים לנו לחיות טוב יותר, אני צריך לשחק כדורגל כדי לבדר אחרים ולגרום להם ליהנות, וכדי ליצור פולמוס שבועי… ואני מאוד אסיר תודה על כך”.
מראיין: איך אתה מנהל ושולט בפופולריות העצומה שלך?
“אני מנסה לעשות את זה באופן טבעי. כמו כל אדם אחר, אני יוצא, נהנה מהחיים ומהזמן הפנוי שיש לי, מבלה עם משפחתי וחבריי, וכמובן, אני נהנה מהדברים הטובים שהמקצוע הזה נותן לי”.
מראיין: אם כבר מדברים על זה, הכדורגל נתן לך הכל?
“מנקודת מבט מקצוענית וחברתית, כן, ללא ספק. וזה נתן לי ביטחון. העניין הוא שיש היבט נוסף, המשפחתי – שבו הכדורגל לא מתערב, ואני חושב שהוא מאוד חשוב, אפילו בסיסי”.
מראיין: מה עם התארים?
“האמת היא שהתארים האישיים לא ממש מעניינים אותי. אני לא חושב על כדור הזהב. מה שיותר חשוב לי הוא לזכות בתארים עם הקבוצה, זה באמת מה שהכי משנה. אני בר מזל על כל התארים האישיים שהשגתי עד כה. זכיתי בכל מה שאפשר”.
מראיין: נולד לך ילד חדש עכשיו, מתאו. ספר קצת עליו ועל תיאגו.
“שכחתי קצת איך להחליף חיתולים אחרי שלוש שנים, אבל זה טוב (מחייך). תיאגו הוא סופר תחרותי, כשאנחנו עושים תחרות של טיפוס על כמה מדרגות או משהו כזה, הוא תמיד צועק ואומר – ‘ניצחתי אותך, ‘ניצחתי אותך’. הימים הראשונים עם מתאו היו קצת מורכבים ובעייתיים, אבל אז תיאגו קיבל אותו בלי בעיה אחרי זה. תיאגו מבין הכל, ולפעמים הוא אומר דברים שגורמים לך לצחוק. מתאו עוד לא עושה כלום, רק אוכל, ישן ועושה בחיתול. אנטונלה לפעמים מתעצבנת עליי שאני מבלה יותר מדי זמן עם תיאגו ולא מספיק עם מתאו”.
