אז מה היה לנו אתמול?
ויקטור ואלדס ממשיך לרשום את שמו בספרי ההיסטוריה עם שבירת השיא של פאפא ריינה (828 דקות), לאט לאט מפסל באבן את היותו גדול שוערי בארסה בכל הזמנים.
חזרנו להגנה קלאסית עם PP באמצע פלאס דני ואבידאל בצדדים. אתמול ראינו לא מעט חלודה אצל פיקה ופויול, אבל אם פפ חושב על הקלאסיקו ואליפות העולם ביפן (והוא חושב), ההגנה הזאת צריכה להתחיל לרוץ. ושלא יהיה ספק, מסצ’ראנו (המהיר יחסית), יכול להגלות את אחד מהשניים לספסל.
ראינו קישור מעניין עם תיאגו-בוסקטס-ססק. תיאגו על תקן צ’אבי, בוסקטס על תקן בוסקטס, וססק עם הגיחות האקראיות פנימה, אמש פחות מהרגיל, אבל זה הספיק לשער אחד והחמצה מזעזעת. תיאגו רץ יותר מכולם (11.6 ק”מ), יירט יותר מכולם (8 כדורים), וגם מצא את המשקוף בחוסר מזל.
ומקדימה, קוואנקה, מסי ואדריאנו. למרות הבישול הנאה בשער השני של מסי, אדריאנו היה בחזקת נעלם (11 נגיעות בכדור במשך כל המחצית!). איציק קוואנקה ממשיך לקבל קרדיט וממשיך לצבור ביטחון. בארסה צריכה עוד וינגר קלאסי כמוהו בהעדר אפלאיי, אבל הבחור עדיין טעון הוכחה מול הגנה קצת יותר חסונה.
מסי היה מסי. ספק אם נראה בחיינו עוד שחקן שזכינו לראות כל אחד מ 202 הגולים שלו. עוד שלושער, ה-14 במספר בקריירה. הפעם עם פנדל קריר, דאבל פס נאה עם אדריאנו, וחיתוך שוער קלאסי מעקב נפלא של פיקה בשער השלישי.
זכינו גם בשעה טובה לקבל את אלכסיס אחרי חודשיים בדיוק, עם המון טכניקה, לחימה ורצון. בארסה חייבת את הערך המוסף שהוא מביא.
דוד וייה למי שתוהה, בילה ביציע לפי פפ מסיבות מנוחה ופציעונת שספג מול מיורקה. סיפסול / יציע ביום ראשון בסן מאמס יעלו ספוקלציות אחרות.
הטוב: שיאים ושערים. השער ה-500 של הקבוצה בעידן גווארדיולה.
הרע: חלודה בחלק האחורי, במיוחד בדקות הפתיחה. אבל זה מובן נוכח הנתונים.
המכוער: איציק זוהר המנדריל ומשקפי הגייז שלו. הצהוב המיותר של דני אלבס שירחיק אותו מהמשחק מול מילאן.
ההרכב:
ואלדס (7).
דני אלבס (6), פיקה (7), פויול (6), אבידאל (7).
תיאגו (8), בוסקטס (7), ססק (7).
קוואנקה (7), מסי (9), אדריאנו (5).
חילופים: קייטע (4), מקסוול (4), אלכסיס (6).
7,740 צופים בפלזן.