אדלמירה קאלבטו – החלוצה ששברה מחסומים

אדלמירה קאלבטו הייתה האישה הראשונה שהייתה חברת מועדון של בארסה. היא הוכרה כחברת מועדון לפני יותר ממאה שנים בזכות ההתמדה שלה ומאבקה האישי, במהלך תקופת נשיאותו של ז’ואן גאמפר.

יותר ממאה שנים חלפו, מאז אדלמירה  קאלבטו שברה את כל הנורמות החברתיות והמשפטיות שהיו נהוגות בעידן ההוא, על מנת להפוך לחברת המועדון הראשונה של בארסה.

זה קרה ב-1 בינואר 1913, היום בו קאבלטו נרשמה כחברת מועדון הבלאוגרנה וזאת למרות העובדה שחוקי המועדון, שנכתבו ב-1911, הכירו רק בגברים כחברי מועדון, 20 שנים לפני שלנשים הוענקה זכות ההצבעה.

אדלמירה קאלבטו אלסאמורה, נולדה בברצלונה ב-1 ביולי 1884, 15 שנים לפני שז’ואן גאמפר וקבוצת חברים הקימו, ב-29 בנובמבר 1889,  מועדון כדורגל לגברים שנקרא “מועדון כדורגל ברצלונה”, חברה שהוקמה על ידי גברים שרצו להתאמן בספורט הזה. זה לא סביר שקאבלטו, שהייתה נערה באותו תקופה, הכירה את המועדון או את חוקיו הראשונים שנכתבו ב-1902 ואסרו על נשים להיות חברות מועדון. סעיף 7 בחוקים פתח במשפט: “חברי מועדון רשמיים יהיו גברים ספרדים או זרים שביקשו להירשם כחברי מועדון, הוכרו על ידי חבר המנהלים, בעלי נימוסים טובים וגילם מעל 16 שנים”. באותם ימים, כדורגל היה ספורט של מיעוט גברים בקטלוניה. למרות זאת, ב-7 בפברואר 1910, כאשר אדלמירה נישאה לגבר בשם פרה אויה פארנט, פועל שנולד בקויבאטו (רשות מקומית בברצלונה) ואוהד בארסה, המצב השתנה. באותה תקופה, ברצלונה הייתה מועדון מאוחד עם קרוב ל-300 חברי מועדון. קהילת האוהדים של הכדורגל התרחבה וגדלה לאט לאט ובהתמדה בקרב אוכלוסיית ברצלונה. קהילת האוהדים הזו הייתה עדיין מורכבת באופן בלעדי רק מגברים (גם מהשחקנים וגם מהצופים) ואם היו נוכחות במגרש נשים (שהיו רק מהאליטה) הן היו אדישות למשחק שמתנהל וניצלו את הזמן כדי ליצור קשרים חברתיים בינן לבין עצמן.

אדלמירה לא הייתה כזאת. כשהיא התחילה להגיע למשחקים של בארסה עם בעלה וחבר נוסף, היא הרגישה משהו מיוחד, שונה. שני הגברים כבר היו חברי מועדון ואדלמירה החליטה שהיא גם היא צריכה להיות, לא רק כי היא הבינה בכדורגל אלא גם כי היא נמשכה לכך כל כך ואהבה את קבוצת הבלאוגרנה המופלאה שכללה את פורנס, וולאס, קומאלה ופריס שזכו בליגה הקטלונית, בליגה הספרדית ובגביע הפירנאים ב-1909/1910.

היא נהנתה מההצלחות הללו והייתה לחוצה במשחקים כמו כל אוהד בארסה שרוף. היא הייתה לחוצה במיוחד כאשר צפתה במנואל אמצ’סורה, מגן עם דם קר שהתמודד בגבורה מול היריבים בעמדה שלו.

באותם ימים, נוכחותה באצטדיון הייתה בהחלט מחזה. פעמים רבות, היא הייתה האישה היחידה שנכחה באצטדיון. וכשבנה היחיד נורברט נולד, היא שמרה את נאמנותה לבארסה והייתה הולכת איתו למגרש בעודו תינוק.

באוקטובר 1911, המועדון אישר חוקים חדשים, כחלק מהם עדיין היה איסור על נשים להיות חברות מועדון. באופן נדיר ומקרי, נוצרה טעות דפוס בעת שהודפס הטקסט של החוקים החדשים ונכתב שחברי המועדון יכולים להיות “אנשים שגילם מעל 14 שנים”, המועדון הגיב במהירות ותיקן את הטעות, ב-16 בנובמבר המילה “אנשים”  הוחלפה במילה “גברים”, כמו החוקים מ-1902.

אלדמירה לא הייתה מודעת לאנקודטה המשמעותית הזו וב-1912 ביקשה מחבר שיעזור לה להפוך לחברת מועדון של בארסה. החבר הזה היה שחקן בארסה –  פרנססק ארמט שכונה “פאקאן”. פאקאן הצטרף לברצלונה לאחר שעזב את קבוצת “אוניבסיטריו” (קבוצה מהליגה הפרואנית”) ולאחד דחיפה של סופרת פמיניסטית מהוללת שהייתה אוהדת של בארסה ושמה נותר כתעלומה. פאקאן אמר שהוא מצטער אבל החוק של בארסה מונע מנשים להיות חברות מועדון ושהיא האישה הראשונה שבכלל מבקשת כזה דבר. למרות התגובה השלילית הזאת, קאלבטו לא ויתרה והמשיכה להתעקש פעם אחר פעם. מאמציה סוף סוף ניבו פרי ב-1 בינואר 1913 כאשר, תחת נשיאותו של ז’ואן גאמפר, קאלבטו הפכה לחברת מועדון רשמית של בארסה בגיל 28. החוק הנוקשה לכאורה של המועדון לגבי האיסור של נשים להיות חברות מועדון, התפורר מול כוח הרצון של אישה קטנה אבל לוחמנית.

זו הייתה השנה 1913 כשבארסה סוף סוף קיבלה נשים כחברות מועדון בעוד שבספרד, לנשים הוענקה זכות ההצבעה רק בשנת 1931.

חברת המועדון השנייה הייתה מריה אוריאול, שנרשמה ב-16 בספטמבר 1913.

ב-1921 נכתבו חוקים חדשים במועדון, בהם דובר על חברי מועדון באופן כלל ללא הבדל מין. עד אז נשים כבר הפכו לחברות מועדון במשך שמונה שנים בזכות המאבק האישי של אלדמירה קאלבטו.

אלדמירה התאלמנה בשנת 1937 ונפטרה בברצלונה ב-29 ביולי 1959 בגיל 75.

עברו שנים רבות מאז הפסיקה ללכת למשחקים אך לאורך כל השנים היא המשיכה להיות חברת מועדון.

למרבה הצער, ההישגים של קאלבטו לא הוכרו במהלך חייה, כאשר לא המועדון ולא כל פרסום באותה הזמן, ציין את פטירתה.

בשנת 1959 מועצת המנהלים של המועדון עדיין הייתה מורכבת מגברים בלבד, לא היו נשים שעובדות במועדון והנוכחות של נשים בתחומי ספורט שונים של המועדון הייתה מצומצמת מאוד.

בשנת 2011, מועצת המנהלים של בארסה יצרו קבוצה האחראית על שיקום ושחזור מורשת הנשים בהיסטוריה של המועדון. הקבוצה נקראה על שם אלדמירה קאלבטו ודרשה תפקיד עבור חברות מועדון, הגברת אור הזרקורים על נשים במועדון וחיזוק מעמד הנשים בספורט.

הפעולה הראשונה של אותה קבוצה הייתה במרץ 2011 והיא למלא את יציע הכבוד בחברות מועדון. הם פעלו לטובת שיתופה של קבוצת הנשים, שזכתה בליגה, במצעד שקבוצת הגברים קיבלה בסוף עונה 2012/2013, הם ארגנו יום של צמיחת הנשים בספורט במאי 2013, הם האיצו את יצירת מתחם במוזיאון של הקבוצה, המוקדש לקבוצת הנשים והם יצרו את פרס אלדמירה קאלבטו שמוענק במהלך קונגרס הפניות העולמי (World Penyas Congress)   לנשים שתרמו תרומה משמעותית לתדמית המועדון ולערכיו.

הנשיאה הנוכחית של הקבוצה על שם אלדמירה היא סוסאנה מונחה, סגנית הנשיא לענייני כספים של המועדון. היא צורפה על ידי מריה טיישידור, סגנית מזכיר חבר המנהלים. בעלות תפקיד נוספות: רוסה מריה ייל וסיסטר לוסיה קאראם-מנהלות קרן המועדון, רוסר טיאנה –  חברת הוועדה החברתית, כריסטינה פברגאס, נשיאת פנייה סאיינט ומזכירת הפניות של באגס.

על פי מפקד האוכלוסין האחרון, שנערך בבפברואר 2016, מכסת הנשים עלתה ב-25%, בפעם הראשונה אי פעם, נשים מונות 26.28% מכל חברי המועדון של בארסה ולמעשה, אחת מכל 4 חברי מועדון היא אישה.

מורל מרציאנו

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023