אטו היה עושה מזה גול #1 הטור של שי פל

אני מקווה לחזור לכתוב קצת יותר אחרי שלא מצאתי הרבה זמן לכך, מקווה שתהנו מטור הבכורה של ״אטו היה עושה מזה גול״, ואני מאמין שנעשה ממנו גם מטעמים בפודקאסט הקרוב.

צמד החופשיות של ליאו מסי נגד סלטה ויגו היה מרהיב. כל כך מרהיב שהוא המתיק את הטעם של השלשול ששאר הקבוצה ניפקה על המגרש, וזה מצטרף לזוועתון נגד סלביה פראג ומופע האימים אצל לבאנטה. מופעים שבהחלט צריך לקחת טסקטן למבוגרים מיד אחריהם כדי להקל על התופעה.

התחושה שלי בזמן שראיתי את המשחק נגד סלטה ויגו הייתה של עוד סיבוב בתחרות אגרוף. עוד סיבוב בו ליאו מסי עומד עם הכפפות מול הפנים ומגן. מגן על הרגליים הרועדות או על עמוד השגרה הפגיע. ואני בטוח לא היחיד שיודע שיגיע מתישהו הסיבוב בו הכיסוי שלו לא יספיק ואנחנו נקבל נוקאאוט – פשוט תחושה מעצבנת של ׳אנחנו יודעים שזה יקרה׳, לא משנה כמה השחקנים ו-ואלוורדה יתכחשו לכך.

ואם זה יסתיים אחרת, זה יהיה אחד הניסים הגדולים ביותר שהיו – זה יהיה נס כי בארסה של ואלוורדה היא קבוצה בתהליכי גסיסה. היא קבוצה שאין לה רעיון מגובש אחיד, אלא בליל של ניסיונות להצית מחדש את הלהבה שאוטוטו דועכת לגמרי. זאת המציאות.

כשפפ גווארדיולה עזב, הוא אמר שהוא הגיע לשלב בו הדיבורים שלו והניסיונות להחדרת עוד מזרקים של מוטיבציה לא הגיעו ל-100 אחוז מהשחקנים, הוא גם אמר שחלק מהם היו עייפים מדי לשמוע את אותם דברים שוב ושוב.

׳סיקולו׳ (כך מכנים זאת בספרד) של קבוצה גדולה, מחזיק בדרך כלל 3 שנים. 3 שנים בהם איכשהו מוצאים דלק למוטיבציה. אצל ואלוורדה זה הגיע מוקדם יותר. רשמתי אחרי אנפילד שואלוורדה לא יצליח להרים אותם פעם נוספת, ואני עדיין חושב כך. יהיה קשה למצוא אוהד בארסה אחד שלא סבור שהיה צריך לקטוע את הרומן הזה בקיץ החולף.

אבל ואלוורדה עדיין איתנו, והוא עדיין נאחז בקרנות המזבח ומנסה לאלתר כל מיני פתרונות אקראיים. ת׳כלס? אפשר להבין אותו. קרנות המזבח של בארסה מכילות מזוודות שלפי הערכות הגסות יש בהן 15-20 מיליון יורו בפיצויים, הוא לא ילך כל כך מוקדם, בטח שהוא עדיין לא איבד את חדר ההלבשה.

התקפית, כולנו מודעים לבעיות. גריזמן בשמאל ועושה רושם שהולכים להמשיך לאנוס אותו לשחק שם. סווארס לחלוטין לא מסוגל לשחק (וללחוץ) באקלים של משחק כל 3 ימים. אנסו פאטי ודמבלה יכולים להפתיע אבל צריכים טיפוח נכון והזרקת ביטחון בלתי פוסק.

אבל בעוד שהתקפית איכשהו אפשר להפיל הכל על אלוהי הכדורגל ולהתפלל (כן, אנחנו מזמן כבר ארגנטינה של אירופה), הגנתית אנחנו פגענו בקרחון של הטיטאניק מזמן. ג׳רארד פיקה בדרך הסלולה להפוך מקפטן מהולל לנוול כשההופעות שלו במגרש קשורות בקורלציה מובהקת לכמה שעות הוא העביר בפגישות על גביע דיוויס בימים לפני. 9 צהובים ב-15 משחקים נובעים מכך שהיציאה מהמקום והזריזות כבר לא איתו (הוא אף פעם לא היה יוסיין בולט, אבל עדיין), הבעיה היא שזה לא נגמר רק בפיקה.

משחק הלחץ של בארסה מביך. אין הגדרה אחרת, וזאת עבודה של מאמן (משמעת) ומאמן כושר (סיבולת). יותר מדי פעמים בארסה יוצאת למשחק לחץ והיריבות שלה (חלקן נחותות באופן משמעותי) מתגברות על הלחץ העלוב הזה עם כמה פאסים. ואלוורדה טען שיש באג בדאטה של כיסוי השטח של השחקנים שלו אחרי המשחק בפראג, אבל זה לא משחק אחד או שניים: בכל העונה הזאת אנחנו רצים משמעותית פחות מהקבוצה היריבה. וקבוצה שלוחצת פחות או לא לוחצת בכלל, רצה גם פחות בנתונים.

אני לא יודע אם שמתם לב לפאטרן קבוע במשחק של בארסה בצד ימין: פיקה מעביר לסמדו, סמדו מחפש שותף לאגף, מחזיר בחזרה אחורה. פיקה וסמדו נלחצים באגף ומעיפים כדור למעלה, מאבדים וחוזר חלילה.

זה נובע מכך שלסמדו / סרג׳י רוברטו אין פרטנר דומיננטי בצד ימין. ליאו מסי נודד כל הזמן לאמצע, ובארסה משחקת כאילו ראקיטיץ׳ (שסתם באופן קבוע את הבור שם), עדיין משחק. והוא לא.

פרנקי דה יונג הוא שחקן על ולעיתים הוא כן מגיע לעזור שם, אבל הקישור של בארסה עוד לא התרגל לחללים שגורמים אחרים בקבוצה משאירים. חללים כאלה מעמידים את היריבה מול פיקה ולנגלה לבד, ושם במהירות, אפשר לפגוע בנו בלי בעיה. משחק לחץ טוב מגיע עם תיאום מעולה של כולם, צמצום המגרש ל-40 מטר וכושר גופני טוב. כרגע בארסה עושה משחק לחץ שהגיע במקרה הטוב מעלי אקספרס.

בארסה נמצאת במצב בו היא נואשת לרעיונות חדשים, אבל אין לה נביא שיבשר בשורות חדשות. וככה נדדה בהמשך העונה, סיבוב אחרי סיבוב בזירה, עד שיגיע הנקואאוט, או הנס.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023