המקום: ויסנטה קלדרון. הזמן: גומלין רבע-גמר גביע המלך. אוהדי אתלטיקו רואים את השחקנים שלהם מפרקים לחתיכות את מסי, ומגיבים בקריאות: “עוד, עוד”. זה מגיע אחרי שהחיילים של סימאונה עשו חיסול ממוקד לרגליים של שחקני בארסה במשך דקות ארוכות, הרבה אחרי שהסיפור היה גמור. אחרי הכל, במשחק הראשון לקח לשחקני אתלטיקו 13:13 דקות עד שהבארסאי הראשון עף באוויר, אז צריך להשלים פערים. זו אחת הקבוצות האגרסיביות והברוטאליות שידע הענף (בטח בעידן המודרני), ואל תשכחו שאת מה שהם עשו בקלדרון (7 צהובים ו-2 אדומים), הם עשו בלי הקצב הראשי, דייגו גודין.
“קהל של קונצרטים” קוראים לאוהדי בארסה. יכולים לצחוק עלינו עד מחר, אבל אנחנו – בניגוד לאחרים (ואני אפילו לא אתחיל לדבר על הדברים שמסי חווה בקלאסיקוס בברנבאו) – יודעים לכבד יריבות.
וההבדל בקהלים לא היה היחיד בין הקבוצות מאז משחק האליפות. מקבוצה שאנחנו מתקשים מולה (3 שערים בלבד ואף ניצחון ב-6 משחקים בעונה שעברה), בארסה הפכה לכזו שמסתדרת מצויין מול אתלטיקו. היא כבשה העונה 7 שערים נגד חבורת המחסלים של סימאונה, ספגה רק 3 וניצחה את כל 3 המשחקים מולה. כל זה תוך שבועיים וחצי, וכולם יודעים כמה קשה לנצח יריבה (ועוד ברמה גבוהה) שוב ושוב בפרק זמן קצר.
המשחק הזה – למעשה המחצית הראשונה שלו (בשנייה חזרה בארסה של תחילת העונה) – היה המשוגע ביותר של הקבוצה מאז קלאסיקו ה-3:4 במדריד. בכל 45 הדקות הראשונות היו 6 בעיטות למסגרת, ו-5 שערים. והיה במשחק הזה גם קוון שדופק מכות לג’ורדי אלבה, ארדה טוראן שמעיף נעל על קוון (מזל שהוא החטיא, אחרת זה היה אדום), גאבי שהורחק במחצית, שופט ליצן ו-2 אדומים. אה כן, ולפני שהכל התחיל, אנסאלדי מאתלטיקו בילה בתחנת המשטרה אחרי שטרק את דלת הרכב שלו על יד של שוטר. ערב הגיוני בסך הכל. מהמשחקים הביזאריים שראיתי בחיי.
ראיתי את התמונה הזו והיא הצחיקה אותי. מאז שלוצ’ו ומסי עשו הכל חוץ מללכת מכות, בארסה נראית הרבה יותר טוב, אבל זה בעיקר הודות לליאו. “ספורט” שבחרו כותרת משעשעת לעיתון של יום חמישי (“La Copa del Ney”), כתבו באמצע השבוע את הציוץ הזה על מסי: “They said he couldn’t get any better. He said LOL”, וזה ממש ככה. מאז הספסול ההוא מול סוסיאדד, הדיקטטור הקטן בכושר פסיכי עם 8 שערים ו-5 בישולים ב-6 משחקים. הוא עושה את זה כשעמדת המוצא שלו היא באגף הימני והוא עושה הכל. בשלושת המשחקים מול אתלטי היו לו 30 (!) דריבלים. רק שתבינו, לרונאלדו יש 88 בכל העונה הזו, שזה 37% ממסי.
אני לא חושב ששיחקנו טוב. למעשה, אף קבוצה לא באמת שיחקה טוב וזה היה בעיקר דו-קרב של התקפות. בסופו של דבר גם זו שהייתה יותר תכליתית יותר, ניצחה, אבל הקוסט טו קוסט הזה זה לא משהו שבארסה בנויה אליו, גם בלי צ’אבי. אם ניימאר (ומיראנדה הגבר-גבר) לא עושים 3 גולים מ-3 בעיטות למסגרת במחצית הראשונה, זה היה נגמר רע. מרכז ההגנה שלנו היה נוראי ובפעם המיליון לא היה לנו קישור שיחזיק קצת את הכדור וירגיע את העסק לפני המחצית.
זה הזכיר קצת את ההפסד לפ.ס.ז’, בו פאסטורה הרג אותנו. הפעם לאתלטיקו לא היה את קוקה ומזל, כי מול המרווחים הגדולים שנוצרו באמצע, הוא היה עושה חיים. מספיק להסתכל על השער המהיר של טורס: המסירה של מסצ’ראנו נחטפה על קו החצי ואחרי כמה שניות טורס כבר היה במצב בעיטה. מה, לא צפו שסימאונה יגיד לשחקנים שלו ללחוץ את בארסה בפתיחה? אין לנו שום מרכז שדה, אבל לפחות יש לנו את מסי, ניימאר בעונה מצויינת וחלוץ קבוצתי כמו סוארס. בסופו של דבר ניצחנו את אתלטיקו בנשק שלה: שני שערים במתפרצות, עוד אחד במצב נייח. עם הרויאל ראמבל שהתפתח על הדשא, אני לוקח את זה ואח”כ חושב על היכולת.
נ.ב
איך, איך לקחו לטר-שטגן את הבישול האדיר הזה. איזה משחק רגל יש לו, יא אללה.
