ממשיכים לבנות את הלבנים סביב אגף ההיסטוריה שלנו עם הסיפור אחרי גמר הגביע המרתק מול רעל מדריד ב 1968.
היה זה בשנות ה-60. קובאלה האגדי עזב את הקבוצה ב-1962 והקבוצה נחלשה מאוד, תוך כדי שריאל מדריד התחזקה ועונה אחר עונה לא נתנה לבארסה סיכוי מולה, מה שגרם לקטאלנים לא לזכות באליפות הליגה כל אותו עשור. אך עונה שזכורה במיוחד היתה עונת 1967/68.
עונה לפני כן, מדריד זכתה באליפות תוך הפרש של 7 נק’ על פני בארסה ובעונת 67/68 המצב לא השתנה. בתקופה זו, אגב, הליגה כללה 16 קבוצות. ריאל מדריד הייתה יותר טובה מבארסה לכל אורך אותה עונה, למרות שבמשחק הראשון ביניהן בארסה נלחמה והוציאה תיקו 1-1. בדרבי עם אספניול, אגב, בארסה ניצחה 1-0 במשחק הראשון אך בסיבוב השני הפסידה לה 1-0 ואיבדה נקודות חשובות בליגה.
בבארסה שיחק באותה תקופה חוליו ססאר בניטס, שחקן אורוגוואי בן 27, שהובא באוגוסט 1961 ומאז שיחק כמגן בבארסה. בניטס היה אהוב מאוד בקרב האוהדים, לא רק בגלל יכולתו המצוינת, הלחימה במגרש והנאמנות לקבוצה, אלא גם בזכות האופי העליז והשמח שתמיד נשא איתו. הוא היווה ערך חשוב מאוד בקבוצה והוה מיודד ען כל חברי הקבוצה. בסה”כ, בניטס הרבה לכבוש יחסית למגן (מעין דני אלבס 
) – 28 שערים ב-259 הופעות.
שלושה ימים לפני הקלאסיקו השני בליגה שיקבע מי תזכה באליפות, בניטס נפטר כתוצאה מאכילת מאכל ים מקולקל. היה זה הלם לכל הכדורגל הספרדי ושחקני בארסה בפרט. 150,000 אנשים ליוו את בניטס בדרכו האחרונה, ביניהם היו שחקני בארסה כמובן, שחקני אספניול ואפילו שחקני מדריד באו לעשות כבוד. הוא נקבר בבית קברות הסמוך לקאמפ נואו ב-8 לאפריל.
חבריו הקרובים של בניטס מספרים, שמילותיו האחרונות היו: “קדימה בחורים! בואו ננצח את מדריד 2-0!”, אימרה מרגשת, שסימלה את האהבה והנאמנות הרבה שלו למועדון והאבידה הגדולה לבארסה.
אבל ההלם הפתאומי והכאב שבפטירתו, מנע משחקני בארסה למלא את בקשתו האחרונה, ובמשחק אגרסיבי ומותח הקבוצות סיימו בתיקו 1-1, שלמעשה העניק לריאל מדריד את האליפות ושלח את בארסה לעוד עונה כואבת, כאשר סיימה לבסוף במקום השני במרחק 3 נקודות ממדריד, עם 39 נק’, 15 נצחונות, 9 תוצאות תיקו ו-6 הפסדים.
מזל שיש את הגביע, אה? בארסה הגיעה עד לגמר הגביע עם תצוגות מוחצות: 7-0 בסיכום הכללי על ספורטינג חיחון, 6-3 בסיכום הכללי על ריאל סוסיאדד, 3-1 על אתלטיק בילבאו ובחצי הגמר הלך לבלאוגראנה קצת קשה יותר, עם הפסד 1-0 בחוץ לאתלטיקו מדריד, אך בגומלין 3-1 בקאמפ נואו הביא העפלה לגמר.
המדרידאים כבר חשבו שהגביע אצלם בכיס והיו פייבוריטים בהרבה לזכות ולסיים עונה עם דאבל נפלא. הגמר נערך ב-11 ליולי 1968 בסנטיאגו ברנבאו, מדריד.
2 הקבוצות פתחו בלהיטות, ובדקה השישית, הגבהה של שחקן בארסה הובילה לשער עצמי, כל כך אומלל, של פרננדו זאנזונגאי (Zunzunegui). בארסה מובילה 1-0! ריאל מדריד שנקלעה לפיגור כ”כ מוקדם היתה בהלם, מה שהקשה עליה לשחק את המשחק הרגיל שלה. בארסה לחצה, הגיעה ליותר הזדמנויות ויכלה להבקיע אף יותר. אבל בשריקת הסיום התוצאה המינימלית נשכחה ופינתה מקום לרגשות ופרצי השמחה העזים שהיו באתו לילה. בארסה נקמה לריאל על הליגה וזכתה בגביע!
מה שעוד יותר היה מספק באותה זכייה, היה שבטקס הענקת הגביע נאלץ הדיקטטור פראנקו להעניק את הגביע לקטאלנים שלא אהב במיוחד, כאשר ציפה לפני המשחק להעניק אותו לאהובתו, ריאל מדריד.
אבל הדבור החשוב מכל היה שאותם 11 שחקנים, סאדורני, טורס, גאלחו, אלאדיו, זאבלזה, פוסטה, ריפה, זלדואה, מנדונקה, פרדה ורצ’אח הקדישו את הניצחון לאיש אחד ויחיד, ויכולים כעת לומר בלב שלם: הגביע הזה בשבילך, חוליו בניטס!
