הנקודות של יעוז אחרי אתלטיקו מדריד:
1. זו היתה ברצלונה שאנחנו אוהבים. לוחמת, קשוחה, מתאבדת על כל כדור ודוחפת כל הזמן קדימה. נכון, זה לא הספיק, אבל בואו לא נהיה חזירים או חלילה גרוע מזה, מדרידיסטות. לא צריך כל שנה לקחת את כל התארים. פחות משחק בגביע, זה עוד זמן להתמקד בשתי תחרויות חשובות שנשארו. ואם נשחק כמו ששיחקנו אתמול, נוכל ללכת רחוק מאוד. בשתיהן.
2. זה היה קובארסי שאנחנו אוהבים. לוחם ענק הוא תמיד היה, לב ענק גם. אבל המיקום שלו השנה, התיאום ובמיוחד הגליצ׳ים האדירים, קצת דהו. ואתמול? ראיתם את הגליץ׳ שלו בסוף המשחק? יא אללה, הילד בן 19 ודופק גליצ׳ים כמו פריים מסצ׳ראנו. קובארסי לא שכח לשחק ולמי שהיה ספק, אני מקווה שהספק התפוגג.
3. בסוף כל ההתמודדות הזאת הלכה על מחצית אחת של השפלה. 4-0 מהדהד, במחצית אחת. ובינינו, מי שסופג רביעייה במחצית אחת, לא יכול לצפות לנצח בצמד משחקי נוק אאוט. זה פשוט לא עובד ככה. אז עשינו באמת כל מה שאפשר. לא היינו רחוקים, ואם היה לנו חלוץ 9 סביר, לא כוכב, סביר, היינו נותנים אתמול חמישייה וגם שישיה.
4. ואפרופו חלוץ. לא יודע מה אתכם, אני מתחיל להתייאש מפראן. מת על הבחור, באמת. חמד של בחור, אכפתי, רגיש, נותן 120 אחוז כל משחק. אבל מה לעשות והוא לא בלם אלא חלוץ, ואצל חלוץ החיים נמדדים במילה אחת – שערים. תשאלו את רונאלדו, תשאלו את לבנדובסקי. אפשר להסריח כל המשחק, אבל לתת שתי סטירות, לסיים עם צמד ולצאת מלך. זה מה שחלוצים בכל העולם עושים. אבל פראן הפך את השיטה. הוא באמת מתאמץ, עובד, רץ, עושה תנועה ו…לא מסוגל לשים את הכדור בשער. וזה כבר באמת מתחיל לעייף.
5. מכאן יוצאת הקריאה, והיא כבר יצאה מהפודקאסט שם שי, תום וגם עבדכם הנאמן חתמנו על הדברים, הנזי פליק חייב לאלתר. נכון, הגרמנים, בניגוד לישראלים, לא ממש בנו לעצמם את השם בזכות אלתורים. אתה לא בונה מרצדסים בזכות יכולת האלתור שלך, ולא כובש חצי מהעולם בזכות היותך מאלתר דגול. אנחנו יודעים. מי כמו בני העם היהודי מכירים את יכולת התכנון הקפדנית של הגרמנים. 6. אבל מפעם לפעם, גם המתכנן הכי גדול ומדויק, חייב לאלתר. ופליק הגיע לרגע הזה. יש לו את לבנדובסקי שהולך ודועך מול עינינו, ואת פראן. אלה שני ה-9 היחידים בקבוצה. מה עושים? נורא פשוט. מ-א-ל-ת-ר-י-ם. מסתכלים ימינה, מסתכלים שמאלה ומחליטים מי עוד בקבוצה יכול לשחק בעמדה. סתם ככה בשליפה, פרמין, לאמין, אולמו, ראשפורד. יודעים מה? אפילו ראפיניה. וכן, כל המשחק, בלי להתבייש.
6. בסוף מאמן שמסוגל להעלות את אראוחו כחלוץ למשך כמה דקות, לא מסוגל להעלות את ראשפורד חלוץ? רבאק, האיש שיחק חלוץ בנבחרת אנגליה פה ושם, שיחק לא מעט כחלוץ ביונייטד, אז לא יכול לשחק אצלך חלוץ כשכל מה שיש לך זה פראן? כשחסרים שחקנים, מאמן צריך להסתכל על הסגל שלו ולהחליט מה המקסימום שהוא יכול להוציא ממנו. לא הגיוני להושיב אחד מהשניים, אולמו או פרמין, על הספסל, בשביל שפראן ישחק 70 דקות במשחק. אין אדם אחד שפוי שחושב שבשבעים דקות בעמדה מספר 9, אחד מהשניים האלה יעשה פחות ממה שפראן עושה. זה לא סביר. ושוב, אני כבר לא מדבר על ראשפורד שהוא לגמרי חלוץ. מה רע בהתקפה שמורכבת מלאמין מימין, ראפיניה משמאל וראשפורד באמצע?
7. ואפרופו ראפיניה, צריך להגיד. הוא מדהים, הוא קריטי לקבוצה. כי הוא נלחם, רץ, נותן הגנה, מנהיגות. אבל… ראפיניה של העונה לא מצליח ליצור רצף. הוא נעדר המון בגלל פציעות ובכל פעם שהוא חוזר לוקח לו זמן לאפס את הרגל. בשבעת המשחקים האחרונים ששיחק ראפיניה עם 3 שערים, אחד בפנדל, ואפס בישולים. זה מעט, מעט מדי. זה מזכיר קצת את ראפיניה של צ׳אבי. הרי גם אז הוא נלחם, רץ, עשה מה שיכול, אבל היה לא מדויק. אם אנחנו רוצים ללכת רחוק העונה אנחנו חייבים את ראפיניה הכירורגי, ראפיניה שרץ מול בנפיקה 50 מטר ובדיוק של מנתח מוח משחיל קטנה לשוער לפינה.
8. ברנאל. איך אפשר שלא לדבר עליו. הילד כבש 4 שערים בחמישה משחקים. רק בשביל פרופורציות, זה שער אחד יותר ממה שכבש בוסקטס בעונת השיא שלו בקבוצה. האם צומח לנו מיני בוסקטס שגם יודע לשים את הכדור בשער? טאץ׳ ווד, טפו טפו, מלח מים, הלוואי. הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא מומנטום ורציפות. פליק, בחרת בברנאל? מעולה. לך איתו קדימה. תן לו לשחק עד סוף העונה, או לכל הפחות עד שפרנקי יחזור. הוא האיש שלך. תן לו את המפתחות, נחיה ואולי נמות איתו. אבל יש לי תחושה שנחיה, כי יש לו כל מה שכדורגלן צריך בעמדה שלו, פלוס כמה בונוסים, כמו למשל צמד במשחק גביע מכריע.
9. בסוף אנחנו נכנסים לשיא העונה עם פציעה של שלושה שחקני מפתח. זה לא צריך לעצור אותנו. כל קבוצה שיש לה את פדרי ולאמין, שום דבר לא צריך לעצור אותה. צריך ללכת בכל הכוח על הליגה ויש הגרלה לא רעה שתוכל להביא אותנו רחוק גם באלופות. חשוב מזה, אפשר יהיה לנקום באתלטיקו ברבע גמר האלופות, וזה הרי יהיה תענוג מושלם. הקבוצה של האנזי פליק יודעת לשחק כדורגל. כל מה שצריך זה להעיז, לחלום והכל פתוח לפנינו.
10. וסעיף מספר 10 לשחקן מספר 10 עם הופעה שהיא 10. כוכב אמיתי, הבישול הראשון שלו אתמול שווה שער. 14 דריבלים מול שלושה וארבעה שחקנים לפעמים ויכולת אדירה בדיוק כשצריך להביא את המנועים לשיא, לקראת שיא העונה. המלך שלנו, לאמין. איתו התחושה שתמיד יהיה בסדר. אז איך שי אומר? יהיה בסדר, ויסקה בארסה! (ותשמרו על עצמכם בממ״דים שנוכל לפגוש אתכם כשהכל יגמר באיזה אירוע ענק).
