יעוז סבר נפרד מקומאן ומברך את צ׳אבי

⬅️ אל תשנאו את קומאן, בבקשה. הוא קיבל את הקבוצה במצב הקשה ביותר בתולדותיה, לפחות עד אז, ויתר על ג׳וב רגוע יחסית כמאמן הולנד ועשה כמיטב יכולתו. נכון, הוא עקשן למות. פרד זה חיה זורמת על ידו. הוא סיפסל את ריקי עד כאב. הכדורגל שהקבוצה שיחקה תחתיו היה לפרקים יפה, אבל לפרקים ארוכים מדי מזעזע ומביך.

אני לא מתעלם מהדברים האלה. אבל בסופו של דבר זו הסחורה שיש לקומאן. ידענו שהוא לא גווארדיולה, לא לואיס אנריקה ואפילו לא וולוורדה. בסוף הוא מאמן די שבלוני, עם עבר כשחקן על, אחד הגדולים אי פעם בתפקידו. והוא עשה כמיטב יכולתו. בינינו, אם אני אקח כל אחד ואחד מכם, הקוראים היקרים שלי, ואתן לו את המרצדס של לואיס המילטון, האם תקרעו איתה את המסלול במונאקו, או תתרסקו אחרי 200 מטר? אז הסוף, כמו בכל סיפור גירושים כמעט, היה עצוב.

אבל בדרך היתה עונת 20-21 בה קומאן שיקם את הקבוצה, החזיק אותה עונה שלמה במאבק האליפות ולקח גביע בקמפיין בלתי נשכח. כן, לא נזכור אותו בצמרת מאמני הקבוצה עם מיכלס, פפ, רייקארד, לואיס אנריקה וקרויף כמובן. הוא לא שם לצערנו, לא כמאמן.
אבל בבקשה, אל תשנאו את קומאן. מרגע שפשט את מדי האימון, נשאר קומאן האגדה, האיש שב 20 במאי 1992 הניף את רגל ימין שלו ונתן לנו פעם ראשונה את הגביע עם האוזניים הגדולות.

בואו נזכור את התמונה הזאת, את מספר 4 עם המדים הכתומים, מניף את הידיים אל על וחוגג עם יוהאן קרויף גביע אלופות ראשון למועדון שלנו. אז שלום קומאן ובעיקר תודה קומאן, על מה שניסית לעשות ובעיקר על 1989-1995 בהם לבשת את מדי המועדון ועשית זאת הכי טוב שאפשר!

⬅️ ועכשיו לצ׳אבי. והנה אזהרה, זה הולך להיות קשה. זה הולך להיות מאכזב לפעמים. צ׳אבי, כמו קומאן, אבל גם כמו פפ גווארדיולה, יוהאן קרויף ולואיס אנריקה, הוא עקשן לא קטן. עקשנים הם אנשים שעושים מה שהם מאמינים בו, עם כל הלב, מבלי להקשיב לאף הצעה.
טובה כרעה. גם צ׳אבי יהיה עקשן, אבל התחושה היא שבניגוד לקומאן למשל, הוא מבין כדורגל ברמות הגבוהות ביותר. חמור מכך, לצ׳אבי אין באמת סגל איכותי. כן, הסגל של ברצלונה לא באמת שווה מקום 9 בלה ליגה, זה סגל שיכול להיאבק על אליפות, או לפחות לסיים ב-3 הגדולות.

מצד שני, זה לא באמת סגל שיכול ללכת באירופה, אלא אם צ׳אבי יוציא ממנו 250 אחוז, דבר מסובך, בפרט בעונה ראשונה. צ׳אבי, שעשה קריירה אדירה בתור כדורגלן, אבל היה שותף גם לעונות איומות, יגלה שקשה מאוד להיות מאמן ברצלונה. קרויף היה האחרון ששרד למעלה מחמש שנים, רייקארד שרד 5 שנים, ושניהם אימנו לפחות עונה אחת יותר מדי.

פפ הגדול הרים ידיים אחרי 4 שנים, לואיס אנריקה אחרי 3 וגם אצל ואן חאל הקסם פג פחות או יותר בשלב הזה. רוצה לומר, קשה עד קשה מאוד לאמן את ברצלונה, בוודאי בלי מסי, בלי רונאלדיניו, בלי צ׳אבי ובלי כסף.

⬅️ ההיסטוריה מלאה בשחקני על שהפכו לבדיחות במועדונים שלהם בתור מאמנים. אבי נמני, ראובן עטר ואלי אוחנה בישראל. פירלו, למפארד, סידורף, קלינסמן, תיירי הנרי (במונאקו) וכמובן מראדונה בכל מקום בערך בו אימן. מצד שני, גם רשימה הפוכה קיימת והיא מפוארת לא פחות. זידאן הצליח במדריד, למרות כדורגל די בינוני, דלגליש הפך לאגדה בליברפול כשעבר מהמגרש לקווים, דשאן הוביל את צרפת לזכיה במונדיאל כקפטן וכמאמן ראשי ועוד לא הזכרנו שלושה שמות, קרויף, לואיס אנריקה ופפ גווארדיולה. כולם כוכבי ענק בברצלונה, כולם מאמנים שרשמו את שמם באותיות זהב גם בספר מאמני המועדון.

ולכן, אין מסמרות ואין מוסכמות. צ׳אבי יכול להיות מאמן ענק בברצלונה ויכול להיות בדיחה. הטיפוס של צ׳אבי, קשר שרואה את המגרש יותר טוב מכל אחד אחר, הוא הטיפוס שלרוב מצליח כמאמן. בניגוד לחלוצים האקצנטריים, לבלמים המוגבלים, קשרים אחוריים או מרכזיים הם גם ככה סוג של מאמנים על המגרש.

אצל צ׳אבי זה הולך עם סגידה לכדורגל של ברצלונה, 4-3-3 נוסח קרויף, מיכלס והולד, 4-3-3 שקודם כל מרווח את המגרש, משוחק צפון דרום ולא מזרח מערב ומעל הכל, דוגל בלחץ אימתני כשהכדור לא ברגליים שלך. כמו שקרויף אמר, אתה לא יכול לספוג כשהכדור ברגליים שלך, משמע, זו ההגנה הכי טובה. תחת צ׳אבי ברצלונה תחזור בוודאות למשחקים בהם תשלוט בכדור 70 אחוז מהזמן אם לא למעלה מכך. מצד שני, ראינו אצל קיקה סטיין, ליצן בתפקיד מאמן, ששליטה בכדור בעצמה לא מספיקה ורק אתמול ראינו את ראיו ואיקנו דוחפת את הכדור מהאמצע לרחבה בשלוש שניות ומבקיעה גול לפני שהספקנו להגיד רדמל פלקאו. כך ששליטה לבד לא תספיק, היא חייבת להגיע עם לחץ, עם משחק חכם ועם קבוצה מאומנת שיודעת את דרכה.

⬅️ למה אני מצפה מצ׳אבי? על כדורגל חיובי דיברנו, עכשיו נדבר על היררכיה. אצל קומאן, גם בגלל הפציעות, לא היתה היררכיה, בוודאי לא השנה. מבלי שספרתי יהיה הגיוני להגיד שלמעלה מ-20 שחקנים פתחו בהרכב הקבוצה, חלקם הגדול יותר מפעם אחת. לשתי דקות דמיר היה פייבוריט, אחרי כך גאבי, באמצע ניקו, ביניהם פדרי כשהיה כשיר.

דה יונג הגיע להרכב והודח ממנו לטובת דסט, שבעצמו היה המגן הימני הפותח, אבל עבר להיות שחקן התקפה כשמחליפים אותו בתורם סרג׳י רוברטו ואוסקר מינגסה. בהגנה הכל נוסה, כל שילוב בין אריק גרסיה, פיקה, לנגלה, מינגסה ואראוחו.

נסו לחשוב, בהנחה שכולם כשירים, מי צמד הבלמים המוביל של הקבוצה? אראוחו ופיקה? פיקה וגרסיה? אראוחו וגרסיה? ומי הקשר המועדף לצד פרנקי ובוסקטס? פדרי? גאבי? סבתא שלי עליה השלום? צ׳אבי חייב לשים לזה סוף. שחקן צריך לדעת מה מעמדו בקבוצה. בסופו של דבר הרכב שרץ הרבה זמן גם משחק טוב יותר ביחד.

גם שלישיה כמו סוארס, ניימאר ומסי לא שיחקו מושלם מהרגע הראשון. אבל אחרי חצי עונה, כשהכל התחבר, זה היה מדהים. אם כך אצל שחקני על, ברור שהדבר גם רלוונטי לגבי רביעיית הגנה שכוללת את מינגסה, אראוחו, פיקה ואלבה, נניח.

הגנה צריכה תיאום, הגנה צריכה שקט, הגנה צריכה זמן. לפיכך, בניגוד לקומאן, צ׳אבי צריך להחליט לא רק את מי הוא מקדם, אלא על מי הוא מוותר. דמיר להערכתי לא מתאים לרמות האלה, לא כעת. גאבי וניקו, אחד מהם מיותר בקבוצה הבוגרת, כעת. ריקי חייב להיכנס חזק לרוטציה, זה ברור ולוק דה יונג צריך לעבור לשחקן גולף, פינג פונג או סטנגה. כך או אחרת, היררכיה חייבת להיות.

ומילה אחרונה על לאפורטה. כנשיא לאפורטה מאמין ביציבות. זה מתכתב אחד לאחד עם מה שכתבתי בסעיף הקודם. יציבות היא מפתח להישגים ולאפורטה באמת רצה לראות את הקבוצה מתקדמת איכשהו עם קומאן, תוך ניסיון להימנע לא רק מתשלום הפיצויים, אלא מטלטלת המועדון. אני חושב שמה ששבר אותו זה הכדורגל ששוחק, ולא רק ההפסדים, והגישה הבעייתית של קומאן שהתנהג כמו ילד פגוע, אולי בצדק. כעת יגיע המבחן האמיתי של לאפורטה, הוא צריך את כל הגב שלו, 100 אחוז כתפיים, בשביל לתמוך בצ׳אבי גם כשיבואו משחקים פחות טובים, ובוודאי יבואו כאלה. אני לא יודע איזה צ׳אבי נראה השנה, אבל בעוד שנתיים נראה צ׳אבי טוב יותר על הקווים. תפקידו של לאפורטה יהיה לספק לו את השקט הזה ואת טווח הביטחון בפרויקט שיבנה.

⬅️ ומילה אחרונה באמת. צ׳אבי, רק לגלגל את השם הזה על הלשון עושה עור ברווז בכל הגוף. גדול הקשרים האירופאים אי פעם לדעתי, שחקן שנכנס אצלי לכל 11 של כל הזמנים, בברצלונה, בספרד, בנבחרת אירופה ובנבחרת העולם כולו. תנו לי קבוצה ואני מתחיל מצ׳אבי, כל השאר כבר יסתדר מסביבו. אז ברוך הבא צ׳אבי שלנו, ברוך השב, אני כבר לא יכול לחכות להתחיל את המסע כשאתה יושב בכסא הקברניט. ויסקה בארסה!

יעוז סבר

יש גם החלטות טובות, למשל ברצלונה, ההיא שהתחלתי לאהוד באמצע שנות השמונים, ברצף האליפויות המטורף של מדריד והוגו סאנצ׳ז. למה התחלתי לאהוד את בארסה? האמת לא יודע. אמא שלי אומרת שלא יודע זו לא סיבה, אבל מצד שני, זה הצליח אז למה להתווכח.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023