1. שנים על גבי שנים אני רואה כדורגל. ראיתי קבוצות טובות יותר מבארסה של פליק. ראיתי מכונות מושלמות יותר. ראיתי קבוצות שאי אפשר לקנות מולם שער. קבוצה מרגשת כמו של פליק לא ראיתי מימי.
2. ולכן האליפות הזאת היא בשקט עונה טופ שלוש אצלי כאוהד בארסה. וכן, אני זוכר כאוהד כל עונה של צ׳מפיונס. מהגביע הראשון שהושג ביום הבר מצווה שלי (20 במאי 1992 ושער הנצחון כשהשעה בישראל כבר התחלפה ל-21 במאי, בר המצווה שלי) ועד לאותה קבוצת טרבל בלתי נשכחת ב-2015. אני קובע חד משמעית שהקבוצה הזאת לא טובה יותר, לא מושלמת יותר, אבל היא העניקה לנו עונה לא פחות טובה. במידה רבה, טובה בהרבה.
3. תחשבו רק על עונה שהתחילה כשאלופת אירופה ואלופת ספרד מתחזקת בשחקן הטוב בעולם, דאז, אמבפה. ברצלונה? היא בקושי, בנס, הצליחה להעביר את הרישום של דני אולמו, וגם זה רק לאחר שויתרנו על המצטיין בעונה שעברה, גונדואן. פרנקי היה פצוע בתחילת העונה, אראוחו פצוע, לא עברו 7 מחזורים והשוער הבכיר טר שטגן נפצע. זה לא היה דוד מול גוליית, זה היה גוליית מול דוד פצוע, עייף, מיואש, עני ומותש. תחשבו על אותו טקס כדור זהב בדצמבר, 3 שחקנים של ריאל מדריד בטופ 4, ארבעה בטופ 6! שלושה מהם בני פחות מ-25, בשיא הקריירה. זאת היתה עונה שכתוב על כולה, בענק: כאן תהיה השפלה!
4. ואיזו השפלה זו היתה, אבל לריאל, לא לנו. 4 מפגשים מול ריאל מדריד שהסתיימו בנוק אאוט אדיר. ריאל הובילה עלינו בערך 35 דקות בכל ארבעת המפגשים גם יחד וספגה בוכטה בלתי נתפסת של 16 שערים. כן כן, אותה ריאל עם שלושת נערי הזהב, עם האיש של החליפות האיטלקיות על הקווים, עם השוער הטוב בעולם, עם כסף שנשפך להם מהכיסים.
5. ונכון שבמהלך העונה גילינו שהשחקן הטוב בעולם בעצם משחק בבארסה, מספר 19 באדום כחול, לאמין שמו. אבל זה רק תחילת הסיפור. כי הגאון הגרמני, פליק, החזיר לחיים את איניגו מרטינז, שחקן שולי וכושל אצל צ׳אבי, כוכב הגנתי אדיר אצל פליק. הוא החזיר לחיים את פרנקי דה יונג שעד ינואר נראה היה כמו שחקן עבר. הוא הפך את ג׳ררד מרטין, פאקינג ג׳ררד מרטין, לשחקן רוטציה לא רע שמבשל פתאום שני שערים בחצי גמר צ׳מפיונס. הוא העמיד קבוצה שכל אחד מחלקיה מתפקד בשיאו.
6. פליק לימד אותנו המון על לחץ, על הגנה גבוהה, על כדורגל של בליץ שבו ב-15 דקות בארסה כותשת את היריבה בצורה חסרת תקדים (תחשבו על המשחקים במטרופוליטנו, בבנפיקה, על המחצית הראשונה בקלאסיקו השני מול ריאל וכו׳) אבל הוא לימד אותנו יותר מכל על נפש האדם. הוא הצליח לנהל סגל שבו הוא מוציא את המקסימום מכמעט כל שחקניו. רבאק, הוא הצליח להביא שוער מעשן מפנסיה ולהוציא ממנו חצי עונה סבירה. הוא הפך את ראפיניה לכוכב. יותר מזה?
7. ולכן, זו היתה אחת העונות הכי מהנות של בארסה עבורי. עונה שהתחילה בציפיה לכשלון קולוסאלי והסתיימה עם קבוצה שהדהימה את כל אירופה, קבוצה שמציגה את השחקן הטוב בעולם בן 17 וקבוצה שכל מי שמשחק נגדה מוביל 2-0 ובמקום לחגוג, מתחיל לרעוד, כי הוא יודע שהבליץ בדרך. קבוצה שהקפיצה אותנו למעלה מ-160 פעמים העונה, בכל המסגרות, עם שערים מרהיבים. קבוצה שיש לה מאמן מבוואריה אבל DNA שהוא כולו קטלוניה, במסורת של הקבוצות הגדולות של בארסה.
8. ולסיכום, גם נימה אישית. זו היתה העונה שבה גם נתנו, ביחד עם השותפים מאסטריה, צורה חדשה למפגשים שלנו. אני לא יודע כמה מפגשים היו, אני רק יודע שבכל אחד מהם היו לי דמעות בעיניים. בכל אחד מהם הרגשתי מוקף במשפחה שלי, מאות אוהדי ברצלונה, שהגיעו מכל רחבי הארץ, מכל חלקי העם, יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, מישובים מבוססים ומישובים מתקשים. כולם ביחד שמו את הכל בצד והגיעו לערבים של בירה (תודה אסטריה!), כדורגל טוב, חידוני כדורגל והמון אהבה לבארסה. ביחד עם השותפים שלי, שי ותום, הרגשתי שאני לומד המון על המשפחה הזאת שנקראית בארסה. זו לא המשפחה הביולוגית שלי, אבל זו משפחה שכל כך כיף להיות חלק ממנה.
9. ולא היה רגע שמסכם את העונה הזאת יותר מהרגע בו עמדתי על הבמה עם המשפחות של טל גרושקה ז״ל ואורי דנינו ז״ל, הראשון קצין צה״ל שנפל בקרב גבורה ב-7.10 השני חייל צה״ל שהציל עשרות אנשים בגבורה בנובה, נחטף ונהרג בשבי החמאס. שניהם אוהדי בארסה גדולים שהאחים שלהם מתחייבים שלא מפסידים משחק מלמעלה ושומרים עלינו משם. ולעמוד עם שתי המשפחות על הבמה, כשמאות אוהדי בארסה קוראים בשמם ואנחנו זוכים, אנשי הפודקאסט, להעניק להם את הביוגרפיה של מסי במתנה, במשחק האליפות של בארסה, זה היה מבחינתי סיכום מושלם ומרגש לעונה מושלמת.
10. ועוד נדבר על העונה הבאה. ויש הרבה על מה לחשוב. שוער, חלוץ מחליף, אולי בלם נוסף. אבל בינתיים, יש לנו עוד משחק אחד בעונה המופלאה הזאת, אז בואו נהנה ממנה כי זו היתה עונה שכל אחד מכם יספר עליה לנכדים שלנו. אז ויסקה בארסה, תמיד, ריגשתם!
