מסי: ״ברור שאני עוקב אחרי בארסה. עכשיו עם החברים במיאמי אנחנו כל הזמן מדברים על המשחקים, דברים שקורים וכו׳״

הראיון המלא של מסי ל׳ספורט׳ שימו לב שהוא נערך לפני שבוע וקצת, לפני הביקור בברצלונה.

איך אתה חווה את האהבה שמגיעה מברצלונה?

"האמת שזה מדהים. כל הדברים שמגיעים אליי מהכיוון של ברצלונה, מהאנשים, מתקופה כזו שחיינו, תמיד תופסים אותי עם קצת נוסטלגיה. והרבה התרגשות."

זה לא אמור להיות ריאיון אלא שיחה, שמקורה בפרס ש׳ספורט׳ יעניק לך בשבוע הבא כשחקן האהוב ביותר על האוהדים בהיסטוריה של בארסה. ומרגישים את הרגש העז הזה שיש לך כשהזיכרונות צפים…

"האמת שאני מתגעגע מאוד לכל הרגעים האלה. אולי אני נהנה מזה יותר עכשיו מאשר באותו רגע שבו הדברים קרו, בגלל הדינמיקה של היום-יום ומה שהיה כרוך בלשחק משחק אחרי משחק ולחשוב על המשחק הבא, בלי יכולת ליהנות ממה שעשינו. היום, כשאני רואה את זה רגוע יותר ונינוח יותר, מרחוק, אחרי שכבר עברו כמה שנים, חווים את זה הרבה יותר."

ואתה משחזר את מה שקרה אז?

"אני אוהב לראות את זה, כמובן, כי אלה היו דברים משמעותיים מאוד, חשובים. התמונות שיצאו שם, בווידאו, היו רגעים נקודתיים שבהם קרו דברים חשובים. אלו רגעים יפים וטובים להיזכר בהם."

האנשים לא שוכחים אותך, זה ברור כשמש.

"אני חושב שדיברתי על זה פעם איתך. נשארה לי הרגשה מוזרה אחרי שעזבתי, בגלל איך שהכל קרה, בגלל שסיימתי לשחק את השנים האחרונות שלי בלי קהל, בגלל המגפה. אחרי כל החיים שהייתי שם, לא עזבתי כמו שדמיינתי, כמו שחלמתי.

דמיינתי, כפי שאמרתי, לשחק את כל הקריירה שלי באירופה, בברצלונה, ואז כן, לבוא לכאן כמו שעשיתי, כי זו הייתה המחשבה שלי, מה שרציתי. וטוב, הפרידה הייתה גם קצת מוזרה, בגלל המצב, בגלל הכל. אבל היי, אני חושב שהאהבה של האנשים תמיד תהיה שם, בגלל מה שאמרתי, בגלל כל מה שעברנו."

במשך הרבה זמן הא?…

"אלו היו 16 שנים, אני חושב, בקבוצה הבוגרת ו-20 או 21, מאז שהגעתי לברצלונה כשהייתי בן 12, 13. אז זה הרבה זמן, הרבה דברים בחיים וברור שהאהבה תמיד תהיה שם."

בסופו של דבר השנים עוברות ונראה שמגיעים שחקנים חדשים, תקוות חדשות, אבל האהבה הזו נשמרת, התשוקה הזו, בגלל כל מה שיצרת אצל הרבה אנשים. כי השפעת על הרבה אנשים, יש אנשים שקעקעו את הדמות שלך, את השם שלך.

"כן, זה מה שתמיד קורה בכדורגל. לפעמים מופיעים שחקנים חדשים, אנשים חדשים, אבל את ההיסטוריה אף פעם לא שוכחים, ולא רק איתי, אלא עם כל האנשים שעברו במועדון. יש אנשים חשובים מאוד שהצליחו לתרום ולעזור למועדון להמשיך להיות גדול עוד יותר. תמיד יזכרו אותם בחיבה וזה לא נמחק אף פעם."

הרגע הכי עצוב, אתה כבר אומר, אבל מהו הרגע הכי שמח?

"קשה לי לבחור אחד. תודה לאל היה לי המזל לחיות הרבה רגעים. אני לא יודע, בדרך כלל כשמדברים על אושר הולכים לתארים, להישגים, לדברים החשובים שהשגנו. אבל הטרבל הראשון ('הסקססטה') עם גווארדיולה היה יוצא דופן, ליגת האלופות האחרונה עם לואיס אנריקה גם כן. אני לא יודע, קשה לי לבחור רגע אחד."

היו הרבה חוויות…

"אני נשאר עם כל מה שחייתי בתקופה ההיא, כל מה שצמחתי כאדם, כשחקן. וזהו, אני נשאר עם כל זה. כשאני רואה תמונות וזיכרונות, צצים לי פלאשבקים של מה שקרה, של העונה ההיא, של מה שחווינו ואני נשאר עם הכל."

אושר זה לא רק תארים. אם אתה לא מסתכל על הניצחונות, עם מה אתה נשאר?

"עם היותי חלק מהמועדון הזה, עם זה שהגעתי כילד קטן וגדלתי ועשיתי את כל החיים שלי בברצלונה. אני מודה לאלוהים שלקח אותי למקום הזה כשהייתי ילד וגם, עם הולדת ילדיי בעיר ועם כל המועדון והעיר בכלל. כי עזבתי כילד קטן, גדלתי וביליתי שם את כל חיי. יש המון דברים, לא רק במועדון, אלא גם בעיר, שאני יכול להישאר איתם."

אתה עוקב עכשיו אחרי הקבוצה? בפריז עקבת, אמרת לנו שעקבת וכאן אני יודע שכן.

"כן, כן, ברור אחי, ועוד יותר כשאנחנו כמה שנמצאים עכשיו ביחד ותמיד אנחנו מגיבים, מדברים על כל המצבים שקורים במועדון ועל התוצאות ועל המשחק."

בברצלונה אמרת שהיית מאושר, בפריז בפעם האחרונה שנפגשנו לא סיפרת לנו בדיוק את זה. עכשיו נראה שהחזרת לעצמך קצת, או הרבה קצת, אני לא יודע איך, אבל את השמחה מהתוצאות שאתה עושה.

"זה גם נראה כאילו פריז הייתה גיהינום וזה גם לא היה ככה. כשאני אומר שלא נהניתי, זה בגלל שלא הרגשתי טוב עם מה שעשיתי ועם מה שאני אוהב לעשות, לשחק כדורגל, ביום-יום, באימונים, במשחקים, אבל זה בגלל שלא הרגשתי אני עצמי. אבל אחר כך, האמת, הייתה לנו חוויה טובה מאוד ברמת המשפחה, העיר מדהימה, נהנינו ממנה. זו הייתה הפעם הראשונה שעזבנו את ברצלונה והכל היה חדש עבורנו, ולכן זה היה קשה מאוד גם כן, כי זו לא הייתה פציעה אלא פשוט קרה ככה. אבל האמת שלא הרגשתי טוב ביום-יום עם מה שאני אוהב לעשות. וכאן, כן, אנחנו בסדר, נהנים מהעיר, מהיום-יום.

כמו שאמרתי לך מקודם, אלו חיים דומים מאוד למה שהיו לי בקסטיידפלס, עם המועדון קרוב, בית הספר של הילדים קרוב מאוד גם כן, הכל נגיש, נוח. אנחנו גרים רחוק מהעיר, שהאמת שמיאמי יפהפייה, אבל ברמת הפקקים זה קשה."

"הגענו לאינטר בשיא הצמיחה. זה היה קצת להפוך אותה למועדון תחרותי שנלחם על תארים"

איך הסתגלת ל-MLS?

"וזהו, אנחנו נהנים מהיום-יום וגם בצורה אחרת, כי נהנים בצורה אחרת, רגועים יותר, בלי כל כך הרבה לחץ, בלי החובה, למרות שתמיד עשיתי את זה מרצון, לנצח ולהשיג את כל המטרות. ברור שאנחנו רוצים, אבל הלחץ הוא אחר וזה גורם לחיות רגוע יותר וליהנות יותר מהמשפחה, מהילדים, מלבוא לאימון, מללוות למשחקים, מלהיות הרבה יותר זמן ביום-יום בבית, מלהגיע הביתה ולא לחשוב כל כך על כדורגל ולחשוב יותר על דברים אחרים. וזה, בין אם תרצה או לא, גורם לך לחיות בצורה שונה, כי לי קרה הרבה פעמים שהתוצאה והיום-יום שלטו לי קצת במצב הרוח וטוב, לפעמים הייתי מגיע הביתה במצב רוח רע וזה היה שונה, אז טוב לנו כאן."

יש לי תהייה. לפעמים עם הגיל קל להוריד קצת את האינטנסיביות, אבל אתה בסוף מלך השערים מה שהוביל אותך לזכות בנעל הזהב של ה-MLS. הגעת לקבוצה האחרונה בטבלה ואתה בעמדה לזכות בתארים. מספרד רואים שערים של מסי ונראה שמדברים על צעיר… מה מניע אותך, מה יוצא מבפנים, שגורם לך להישאר תמיד שם למעלה?

"בסופו של דבר זה מה שעשיתי כל חיי מאז שהייתי קטן ומה שהכי מרגש אותי: מה שאני אוהב זה לשחק כדורגל ולהתחרות. אני לא אוהב להפסיד לאף אחד ובכל פעם שאני עולה למגרש אני נכנס כדי לנצח, או לנסות. אני אוהב להתחרות וזה היה קצת האתגר שלי ושל החבר'ה שהגיעו גם כן. הגענו למועדון צעיר מאוד שהיה בשיא הצמיחה. זה היה קצת להפוך אותו למועדון תחרותי, שנלחם על תארים, ושנוכל ללוות בצמיחה. אני חושב שעשינו את זה."

"אני שמח מאיך שהשנים האלה התפתחו, ועל המגרש, כל עוד אני יכול ומרגיש טוב פיזית, אמשיך לעשות את זה באותה דרך, לנסות להתחרות, לנצח ולתת את המקסימום תמיד. ברגע שאראה שמבחינה פיזית אני לא שם, שקשה לי על המגרש או שאני לא נהנה מזה, זה יהיה הרגע לשים סוף, אבל נכון להיום אני נהנה מזה, מרגיש טוב ובזה אנחנו עוסקים."

שני שותפים שהגעת איתם לכאן עוזבים אותך?

"כן, זה מוזר מאוד."

מוזר מאוד אתה אומר?

"האמת שזה היה מוזר מאוד, במיוחד המצב של ג'ורדי (אלבה) כי לא ציפינו לזה. עם בוסקטס, אולי, דיברנו על זה יותר והוא כבר ניתח את זה ואמר, אבל ג'ורדי זה היה מיום ליום, לא ציפינו. זה תפס אותנו יום אחד בחדר ההלבשה והוא אמר לנו שהוא יודיע על זה, שהוא פורש בלי לדבר על זה או להגיב על זה קודם. זה היה מיום ליום עבורנו וזה היה מפתיע יותר. אבל כן, חבל כי מעבר למה שנהנינו על המגרש, אנחנו גם חברים. התחלנו את האתגר הזה של לבוא למיאמי מההתחלה ביחד. טוב, גם רואים שכל פעם נשאר פחות ומתקרב הרגע של הכל גם כן, כי אנחנו מאותו דור, עשינו את כל הקריירה ביחד, והיכולת לחלוק את השנים האחרונות ביחד גם הייתה יפה מאוד."

לקראת העתיד הקרוב, יש לך את המונדיאל מעבר לפינה, זה משהו שמרגש אותך, אני מניח.

"כן, ברור שכן, זה מונדיאל מיוחד, זה מיוחד לשחק עם הנבחרת ועוד בתחרויות חשובות, רשמיות, ועוד מה שמונדיאל מסמל ואחרי שזכינו בו גם כן. אבל קצת ממה שאמרתי לך, אני לא רוצה להיות, במירכאות, נטל. אני רוצה להרגיש טוב פיזית, להיות בטוח שאני יכול לעזור ולתרום דברים לקבוצה, לסגל. העונה שלנו שונה מזו שבאירופה. תהיה לנו קדם-עונה באמצע, מעט משחקים עד שנגיע לתאריך של המונדיאל, ונצטרך לראות ביום-יום אם אני באמת מרגיש טוב פיזית כדי להיות כמו שהייתי רוצה להיות ולהיות מסוגל להשתתף. אבל ברור שמודע לכך שזה מונדיאל וזה מיוחד ושהמונדיאל זה הדבר הכי גדול שיש ברמת התחרות. אז אני נרגש אבל לוקח את זה ביום-יום."

לסיום, אתה רוצה לשלוח מסר לאנשי הכדורגל, לאנשים בבארסה?

"יש לי הרבה חשק לחזור לשם, אנחנו מתגעגעים מאוד לברצלונה, הילדים וגם אשתי, מדברים כל הזמן על דברים של ברצלונה, על הרעיון לחזור לגור שם. יש לנו את הבית שלנו, הכל, אז זה מה שאנחנו רוצים. יש לי הרבה חשק לחזור לאצטדיון כשהוא יהיה גמור, כי מאז שעזבתי לפריז גם לא חזרתי לקאמפ נואו ואחר כך הם עברו למונז'ואיק. יהיה מוזר לחזור לאצטדיון החדש ולראות אותו, כי הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני הרבה זמן (כך במקור) וזה יהיה מרגש לחזור לחיות ולזכור את כל מה שזה היה, מעבר לזה שהאצטדיון יהיה שונה. אסיר תודה על האהבה תמיד ותודה, לא יותר מזה."

תודה לך, ליאו, על השיחה הזו.

מערכת בארסה מאניה