זאת תמונה ענקית. וזאת תמונה שחזרה בעשור האחרון יותר פעמים מכל עשור אחר בהיסטוריה של המועדון שלנו. הזקנים דיברו בצדק על ה 0-5 האגדי של קרויף והחברים ב 1974, אבל 3 פעמים בעשור ללכת ולעשות בוקאקי על הפנים של היריבה המושבעת הזאת? תגידו לי שאני חולם. וכל זה לצד ניצחונות ״עלובים״ של 0-2, 2-3 ו 3-4. לא יאומן.
נתחיל במשחק העלוב של המנדרילים. הכניעה המוחלטת של רפא בניטס וההרכב פיפ״א המגוחך שלו. מוריניו עשה הכל כדי לעצור את הקישור של בארסה, כולל הכנסה של פפה כקשר אחורי. בניטס פשוט ויתר על מרכז המגרש ועלה עם קישור מרשמלו שבוסקטס אוכל 8 כאלה לארוחת בוקר. שלא לדבר על ההרכב התמוה של בנזמה כשרואים לחלוטין שהראש שלו לא שם. בייל וכריסטיאנו לא יכולים ליצור כלום במשחק מסודר, ומדריד לא עשתה הרבה כדי לשנות את זה.
זה היה משחק מביך להגנה שלהם. ראמוס בא לברך ויצא מקלל עם ההתעקשות שלו לשחק, וראן היה נוראי ודנילו? הייתי משוכנע שמדובר בקינג דוגלאס בכבודו ובעצמו.
אני גם שותף להרגשה כאילו אחרי השער השני של ניימאר ירד להם האויר מהמפרשים והם החלו בסבוטאז׳ קטן. יש שם הרבה כביסה מלוכלכת. אבל העיקר שבדפנסה סנטרל מספרים לכם על אידליה.
משחק אדיר של בארסה, בלי אף שחקן הרכב ששיחק מתחת ל-100 אחוז. בראבו הענק שמנע כל אפשרות מקומית להפיכת המומנטום. דני אלבס שממשיך להגיע למשחקים גדולים (בשאר הוא מנמנם), פיקה עם משחק ענק, מאתייה (!) עם 60 דקות יחסית ללא התקפי לב ו 11.2 ק״מ של ג׳ורדי אלבה, כל מילה מיותרת.
בעצם כן יש מילה, או משפט: 12.6 ק״מ של התמנון מבדאיה. החלקת הכדור הגאונית לתנועה של סרג׳י רוברטו כדי לבטל 3 שחקנים בדרך לשער של סווארס, 8 חילוצי כדור, 92% דיוק במסירה, והוא עדיין לא ברשימה של 23 המועמדים לכדור הזהב. פשוט בושה.
משחק פנטסטי של אינייסטה. גאון, גאון, גאון. בכל נגיעה בכדור שלו אתה מתמוגג כמו ילדת עם קוקיות בגן. שחקן שמבין את כל המשמעות של להיות קפיטא׳ ואחרי הגולאסו שלו הדבר הראשון שהוא עשה זה להניף את היד לקהל שלנו.
משחק מעולה של סרג׳י רוברטו. מהפך היסטרי לשחקן שהיה עם רגל וחצי מחוץ למועדון בקיץ, ותובנה מדהימה לכמה ביטחון חשוב ביצירה של שחקן. עדיין מחכה למשחק אדיר שלו מול קישור לוחץ ברמה ולא קישור ברביות כדי להתמכר סופית (בתור אחד שהכתיר אותו לעילוי אחרי כמה משחקים שראיתי אותו בלייב בבארסה ב׳).
ניימאר אחראי ל 18 מתוך 23 השערים האחרונים של בארסה והוא הקטליזטור העיקרי מאחורי המומנטום של הקבוצה כעת. הופעה לפנתיאון שגם ברזילאי אחרי עם שיניים בולטות היה גאה בה. הטרמינייטור מאורגוואי, מלא בביטחון מול השער הוא החלוץ המפחיד בתבל. הבעיטה עם החיצון בדקה כל כך קריטית, הברייקדאנס של נבאס בשער הרביעי. צמד אגדי.
וכל זה רק עם 35 דקות של אלוהים, שרק בא להשגיח ולרשום את השם שלו בעוד ערב היסטורי בחבל קסטיאה. ומתי עשינו את זה? יום אחרי ציון 40 שנים ללכתו של פרנקו. בסוף תגלו שמוניר קרא על זה ורצה לשמור על סמליות.
ויסקה בארסה!
ההרכב:
בראבו (10).
אלבס (10), פיקה (10), מסצ׳ה (10), אלבה (10).
ראקיטיץ׳ (10), בוסקטס (10), אינייסטה (10), סרג׳י רוברטו (10).
סווארס (10), ניימאר (10).
מחליפים: מסי (10), מאתייה (10), מוניר (1).
