ראפיניה התראיין לעיתון אל פאיס בנובמבר, הראיון המלא מתורגם לפניכם:
בנו של מאזיניו, אחיו של טיאגו, בגיל 23 שחקן בארסה שמרגיש קשר אבל משחק היכן שאומרים לו וכעת, מרגיש שהגיע הרגע להראות את עצמו.
כשהוא נתקל בערימת מיקרופונים, העור שלו סומר. הוא נלחץ ומוריד את כמות המילים בתשובות למינימום. “אני אף פעם לא נותן כותרות”, מתבדח כשהוא מתיישב בחדר במתחם האימונים. אבל, פנים מול פנים, ראפיניה אלקנטרה (סאו פאולו, ברזיל, 23) הוא אחר. הוא “נואם”, מחייך ואפילו כובש כי יש לו שריטה על הלחי והוא מבקש מהצלם לתפוס את הפרופיל הטוב. זמן קצר לפני הראיון בארסה שיחקה מול סלטיק וראפיניה מבטיח שהוא עדיין מרגיש פרפרים בבטן כשהוא שומע את המוזיקה של ליגת האלופות.
שאלה: נראה כי ה”תרבות” של ההתאמצות מושרשת בך. זה נכון?
תשובה: כן, הודות לאחי טיאגו. תמיד הייתי מעריץ שלו וכשהייתי קטן ראיתי שהוא היה מאוד מאוד אבל מאוד טוב והוא אמר לי: “אם אתה רוצה להיות כדורגלן ברמה גבוהה, אתה צריך לתת את המקסימום”. אף פעם לא חשבתי שאני הכי טוב בכיתה, בקבוצה או בשום דבר. הוא היה כל כך שונה, כך שידעתי שאני צריך להשתדל יותר וזה עזר לי להגיע עד לכאן.
שאלה: אתה נהנה להתאמץ?
תשובה: כן, כבר זמן מה שאני מותח את האימונים עד הגבול, אבל מאז שקרעתי את הרצועה הצולבת אני נזהר יותר. קודם לכן הייתי מגיע, אוכל ארוחת בוקר, מתמתח ומתאמן. עכשיו, כל יום אני עושה אימונים לחיזוק וככל שאני מתאמץ יותר התוצאות שאני משיג, יותר יפות.
שאלה: בגלל זה אתה אוהב אגרוף? בגלל המאמץ?
תשובה: יכול להיות, אבל מאז שאני ילד זה משך אותי. אני זוכר שכשהייתי ילד הייתי נלחם ג’יו ג’יטסו עם אבא שלי בסלון, זה היה בצחוק כמובן, אבל תמיד אהבתי את התאבקות ובגלל זה הייתי נשאר ער בלילות לראות K-1, שזה כמו קיקבוקסינג.
שאלה: העובדה שהתאמנת בספורט עם מגע, עזרה לך בכדורגל?
תשובה: לא, אני לא שם לב לזה במגרש. זה לא קשור אחד לשני.
שאלה: אולי עכשיו יותר מתמיד, לפחות מבחינת הכיבושים. מזל או עבודה קשה?
תשובה: ככל שאתה עובד יותר, יש לך יותר מזל. זה ברור שאני מגיע יותר לשער היריב ושבסוף מתחילים להתרגל לזה. אני לא אומר שזה הולך לקרות כל הזמן, כי יכול לעבור זמן רב בלי שאכבוש, אבל אתה הולך עם ההנאה והאינטואיציה כבר מגיעה.
שאלה: כמו הגול מול לגאנס מחוץ לרחבה?
תשובה: זה מצחיק כי באותו שבוע, האימונים היו על בעיטות והרבה יצאו לי ככה. זה לא היה צירוף מקרים, המצב של הגוף, הכדור היה היכן שרציתי וזו הייתה בדיוק הבעיטה שחיפשתי. זה יותר קל כשיש ביטחון.
שאלה: בתחילת השנה, לעומת זאת, לא היה לך את הביטחון הזה מאחר שלואיס אנריקה אמר לך שאתה יכול לחפש קבוצה אחרת.
תשובה: אמרתי לו, אחרי הפציעה בצולבת, שאם הם לא לוקחים אותי בחשבון הכי טוב יהיה שאשחק בטופ במקום אחר, כדי לצבור דקות. יש לי גאווה ואני כדורגלן, לכן הדבר שאני הכי נהנה ממנו הוא להיות במגרש. אם זה לא יכול להיות כך אז… אבל אני אתחזק בצורה מקסימלית כדי שזה יהיה כך.
שאלה: אתה מעדיף לשחק על פני לזכות בתארים ולהרוויח כסף?
תשובה: כן, כשהייתי בסלטה היו לי הצעות טובות יותר וביותר כסף, אבל זה מה שהרגשתי ואם אתה נהנה ועובד אתה מרוויח כסף. לגבי התארים, זה דבר אחר. המעבר הזה (לבארסה) עזר לי לראות שאני יכול לשחק בבארסה ולהעריך את המקום בו אני נמצא.
שאלה: לפני שהתחיל התהליך, אמרת לעצמך שזה עכשיו או אף פעם?
תשובה: ידעתי שזה מאוד חשוב. יותר מתמיד בגלל עניין הפציעה. בעונה שעברה שיחקתי ארבעה חודשים מבלי להיות כשיר לגמרי ולאחר מכן הייתי גרוע משרציתי. עכשיו, לאחר שהפציעות והאי-הנוחות עברו, זאת צריכה להיות השנה שלי.
שאלה: הייתה לך ההרגשה שאתה צריך להוכיח שאתה יותר מסתם שחקן משלים בבארסה?
תשובה: כן, הייתי צריך לעבוד ולהוכיח את זה לעצמי. סמכתי על עצמי אבל הייתי צריך להאמין בזה.
שאלה: ועכשיו זה “ראפיניה” ולא “הבן של מאזיניו” או “האח של טיאגו”?
תשובה: כבר עברתי את כל השלבים. מאז שהייתי ילד הייתי הילד של אבא שלי ואני מאוד גאה לקבל את התווית הזאת. אני בטוח שהרבה היו רוצים תווית כזאת, לא רק בגלל תדמית הכדורגלן שלו אלא בגלל הבנאדם שהוא. וכשגדלתי הייתי “האח של” וגם הרגשתי מאוד גאה. אבל גם יש בי את הדחף ליצור את שמי ותודה לאל, אני בדרך לעשות את זה.
שאלה: לואיס אנריקה תמיד שיבח את היכולת שלך לשחק בכל מקום. צריך להיות טוב ועם ראש כדי לעשות זאת?
תשובה: צריך להבין את המשחק של בארסה. אף על פי שכאן זה לא כל כך מסובך כי השחקנים עושים את זה פשוט עבורך. בנוסף, אני התחלתי כשוער ואני חושב ששיחקתי בכל העמדות.
שאלה: כשוער?
תשובה: כן באאוריקה, אבל הייתה לנו קבוצה מאוד טובה והשתעממתי אז ביקשתי להיות שחקן, אז בהתחלה הייתי מחצית אחת עם כפפות ובשנייה בלי. עד שבילדים ב’ כבר נשארתי מחוץ לשער. בשנה שלאחר מכן בארסה החתימה אותי.
שאלה: איפה אתה מרגיש בנוח?
תשובה: מאז שהגעתי ללה מאסיה אני קשר. זאת העמדה שבה אני מרגיש הכי טוב, אבל עכשיו כקיצוני אני מרגיש גם טוב. זה נכון שאני נוגע פחות בכדור אבל אני נוגע בו יותר כשאני קרוב לרחבה. זה שונה: כקיצוני צריך לפתוח את המגרש וליצור עליונות כדי למסור את הכדור לחלוצים ובאמצע צריך להפוך את המשחק לקבוצתי למסור פסים וליצור מצבי משחק. מה שאני אוהב זה לתקוף.
שאלה: כשהמאמן מנסה אותך בעמדות שונות, אתה מתאכזב?
תשובה: לא, לא. תמיד אמרתי שבכל עמדה אני אנסה להתאמץ כמה שיותר. אני לא אעשה זאת בצורה מושלמת אבל אני אתן את הכל.
שאלה: מדוע מדברים המון לאחרונה על המערך במגרש הביתי של בארסה?
תשובה: כי זה המפתח לדרך המשחק שלנו. כשאתה כל כך התקפי, היערכות לאחר גול זה דבר חיוני על מנת למנוע התקפות נגד של היריבה.
שאלה: למרות שבארסה כבר לא סובלת כשהמשחקים הם בית וחוץ כמו פעם. נכון?
תשובה: עם שלושת המטוסים שיש לנו מקדימה זה הגיוני שנצא כמעט ללא נזק מהמהלומות שקורות לנו מדי פעם.
שאלה: באמצע (בקישור), עם לואיס אנריקה, תמיד רצים נכון?
תשובה: כן, הוא מבקש מאתנו ללמוד ליהנות כשאנחנו מגנים. זה הסוד של בארסה. בהתקפה כבר ידוע איך אנחנו, אבל אם נלמד להגן וליהנות מזה אנחנו יכולים להיות בלתי מנוצחים.
שאלה: להיות בלתי מנוצחים כמו שלואיס אנריקה מבקש?
תשובה: המיסטר מבקש את זה מאתנו כי היריבות שלנו מבקשות את זה מאתנו, באמצעות זה שהם לוחצים עלינו ואיך שהם משחקים מולנו. זה חשוב להפתיע אותנו. הם מנסים לעשות נגדנו דברים שהם לא עשו נגד קבוצות אחרות, אבל על זה אנחנו עובדים על מנת להתמודד עם מה שעושות היריבות.
שאלה: אתה עדיין מתכנן לשחק במקום אחר כמו שתכננת בקיץ?
תשובה: לא, לא. עכשיו אני ממשיך לעשות להתאמץ בצורה מקסימלית כדי להמשיך להרוויח הרבה דקות.
