שלישית MSN סוף סוף כבשה ביחד ועל הדרך בארסה ניצחה 1-3 את פ.ס.ז׳ בקרב קשה בדרך לראשות הבית. ההגרלה ביום שני ב 13:00.באוברול הכללי – ניצחון נאה מאוד על הקבוצה הבלתי מנוצחת האחרונה באירופה, היו רגעים טובים, היו רגעים של בלגאן מוחלט וזה משחק שיכל ללכת לכל כיוון. העיקר שבאופן זמני דחינו עוד קצת את הקץ שלנו באירופה עם הגרלה שצפויה להיות יותר נוחה.
פרטנית, התחושות מעורבות. מאוד. המחשבה על 3-4-3 היא נכונה וצידדתי בה בעבר. אני יכול להבין (ולבכות למה לא קוודראדו) את השיבוץ של פדרו – לרווח את האגפים. אני יכול להבין את השיבוץ של מאתייה (משחק הגובה לפני הזריזות של אלבה) בשאיפה של לוצ׳ו למצוא מישהו שיהיה אבידאל. זה לא זרם לגמרי, וזה טבעי נוכח הפעם הראשונה, אבל זה גם יכול להתקל במכשולים בעתיד עם השחקנים הספציפים האלה. כוככבית – בלי קוודראדו, זאת נראה לי עמדה תפורה לאדאמה.
עקרונית לוצ׳ו לא שינה באמת משהו מה 3-4-3 הקלאסי של פפ וטיטו. אז זה היה אבידאל במקום מאתייה, דני אלבס במקום פדרו וצ׳אבי במקום בוסקטס. ההבדלים כמובן בין אז להיום הם עצומים.
אז היה בלגאן באמצע בקישור, שכן הוביל בעקיפין לשער השני של ניימאר וכן יכול לעזור בלייצר התקפות מעבר טובות יותר מול התגונוניות. מצד שני, היה חוסר סדר בכל מה שקשור לעמידה ההגנתית שלנו, שהובילו ללא מעט התקפי לב. העמידה של מסצ׳ראנו בשער של זלטאן היא פשוט שערוריה, שלמרבה המזל הייתה מהטעויות הבודדות שלו במשחק.
עדיין הייתה נעדרת אצלי תחושת הביטחון בהגנה, ואני מניח שאני לא היחיד. כסיסת הציפורניים בכל מצב נייח והדופק שעולה כל פעם שלוקאס מקבל את הכדור ורץ על מאתייה. הדופק קצת ירד בצד הנגדי, עם הופעה פשוט מעולה של ברטרה, שהביטחון שלו עלה ככל שחלפו הדקות. גם פיקה היה טוב, והראה מה קורה שהוא תוקף את הכדור, בניגוד לשוטטות שלו עם סרחיו גארסיה ביום ראשון.
לוראן בלאן עשה לנו את החיים יותר קלים במחצית השנייה. וראטי (איזה שחקן!) ומטווידי שיחקו מעולה ביחד והעניקו קונטרה טובה מאוד לקישור שלנו. ההוצאה שלהם חירבה לגמרי את הקישור הפריזאי ואני עד עכשיו לא מבין איך לא שמנו להם עוד 3 חתיכות עם המרחבים העצומים שהיו שם באמצע, במיוחד בכניסה של צ׳אבי.
מסי לא היה ממש המדייה-פונטה ששיערו בהרכבים, הוא שוטט איפה שהוא רצה ובעיקר תמיד הייתה התחושה הקלאסית שיגיע משהו כשכדור הגיע לרגל שמאל. הוא רץ 8.39 ק״מ אתמול ׳בלבד׳, אם היינו מפסידים, היו לא מעט שהיו שמחים לעשות שימוש ציני בנתון הזה.
מאוד שמח על השער של סווארס אמש, אבל הקטשופ עוד לא נלחץ לגמרי ואיבוד הכדור בכדור שמסי השאיר לו לקראת הסוף רק מחדד את התחושה הזאת.
מילה אחרונה על טר שטגן – גם בתקופת ואלדס (ואתם מכירים את הדעה שלי לגבי היותו הגדול בהיסטוריה שלנו), לא היה לנו שוער עם שליטה אווירית כמו שיש לו ברחבה. שחרור הכדור ברגל שמאל, המסירה על 50 מטר לרגל של ניימאר – תענוג.
זה היה ניסוי מעניין אתמול. למגינת ליבם של האוהדים – לא מן הנמנע שנגד חטאפה שוב נחזור לאלבס בצד ימין וההרכב הזה ישמר למשוכות קשות יותר.
הטוב: ניצחנו יריבה בקליבר גבוה עם הגנה מצוינת.
הרע: השמירה על התוצאה במחצית השנייה. ההגנה הלא מאורגנת בעליל.
המכוער: סיפורי אלף לילה ולילה על מסי בעט את זלטאן החוצה.
ההרכב:
טר שטגן (7).
ברטרה (9), פיקה (7), מאתייה (4).
בוסקטס (7), מסצ׳ראנו (6), אינייסטה (4).
מסי (8).
פדרו (4), סווארס (6), ניימאר (6).