5 נקודות על הקלאסיקוס

חמש נקודות אחרי שני הקלסיקואים

1.

זה היה מענג. 72 שעות שבהן ריאל מדריד נראית כמו איזה חטאפה מסכנה שפשוט לא מסוגלת לעמוד בפני מגוון היכולות של ברצלונה. מדהים כמה הדור הזה של האוהדים מפונק. פעם נצחון בברנבאו היה משהו שלא מעיזים אפילו לחלום עליו. וכשאני אומר פעם, זה לא לפני מאה שנה וגם לא עם קבוצות פח. ברצלונה של קרויף, ברצלונה של ואן חאל בשיאו, לא נהגה לנצח הרבה בברנבאו. שם עם תיקו היינו מתחבקים, הפסד מינימלי היה מתקבל גם הוא בשלווה יחסית, תוך הבטחה שבבית, בקאמפ נואו, נדע לסגור חשבון. שווה אולי להזכיר ששנה אחרי המאניטה המופלאה של רומאריו והחברים בקאמפ נואו, אכלנו בברנבאו מאניטה חזרה ועוד אמרנו תודה. אלה היו הימים בהם על כל זיג היו משיבים לנו בזאג, במקרה הטוב. ועכשיו? החברה ממדריד אוכלים שלישיות, רביעות ועדיין פותחים את הפה ומבקשים עוד. ימי המשיח….

2.

זה לא היה מענג.  אין מה לעשות, כאוהד ותיק, קרויפיסט מושבע, אני וגם כמה מחבריי הטובים נמשיך להגיד שברצלונה לא משחקת כדורגל טוב. בעבר, בשביל לנצח בברנבאו היה צריך להציג כדורגל מופתי. ברצלונה שנתנה הצגות בברנבאו, או בכלל בקלאסיקו, היתה שוטפת את המשחק בכדורגל שאולי נגמר במאניטה אבל יכול היה להיגמר גם בעשירייה. רק תחשבו על מסי, הנרי וצ׳אבי שוטפים את המגרש ותחשבו על הכדורגל הבינוני שראינו ביום שבת ולמען האמת גם ביום רביעי. בואו נודה באמת, זה לא היה כדורגל טוב. כשאתה מנצח שלוש אפס והשוער שלך היה המצטיין במשחק, אתה צריך לשאול את עצמך אם באמת ראית הצגה, או שראית את קרויף שומר עלינו מלמעלה. אני הולך על האופציה השנייה.

3.

אז יש תקווה לעתיד? לא בדיוק אם שואלים אותי. איכשהו ברצלונה משחקת כדורגל די בינוני השנה ועל פי רוב לוקחת את הנקודות. פעם מסי מצטיין, פעם סוארס מסריח כל המשחק אבל מתעורר בזמן ופעם רקיטיץ׳ הבלתי נלאה, שחקן שאם יסכים להפוך בהמשך הקריירה לשחקן מחליף, או לפחות לשחקן רוטציה בהרכבים משתנים, צריך להישאר כל הקריירה שלו בברצלונה. אבל תקווה לעתיד? לא יודע, צריך להודות באמת, ריאל הנוכחית היא קבוצה מזעזעת. במשחק האחרון הטקטיקה שלה היה להרים כדורים לרחבה כאילו היתה קובנטרי של שנות השמונים ולא קבוצה שאמורה להיות אלופת אירופה שלוש שנים ברציפות ובהרכב שלה מחזיק כדור הזהב (עוד אחד שיודע שהתוצאה במקרה הזה לא באמת משקפת את היכולת). אבל האם הכתישה של ריאל מסמלת למשל שאפשר ללכת כל הדרך נגד מנצ׳סטר סיטי? נגד פאריז? בכלל, בכלל לא בטוח ואני אומר את זה בצער. הסתמכות על ניסים היא לא שיטה ולא דרך. ריאל קבוצה במשבר קשה, שאיבדה חלוץ מוביל ולא הביאה שום דבר במקומו. שימו שם חלוץ נורמלי לצד בנזמה וטרש טגן לא היה מסיים את צמד המשחקים עם אפס ספיגות. צריך לקחת את זה בחשבון ולא להתפלא אחרי זה כשהיכולת הזאת לא תספיק מול קבוצות איכותיות יותר, בכושר טוב יותר.

4.

אז מה כן מעודד? תתפלאו, וולורדה. כצפוי הוא עלה נגד ריאל בהרכבים הגנתיים, אבל לפחות נראה שהקדיש מחשבה ולא עשה פעולות אוטומטיות. בעיקר ראויות לציון שתי נקודות מהמשחק השני. האחד, ההכלה של ויניסיוס. אני אומר הכלה, כי זאת לא היתה עבודת יחיד של סרג׳י, אלא מערך שלם שנע ביחד עם ויניסיוס, מנע ממנו לחתוך למרכז (שם הוא הכי מסוכן) ובעיקר השתמש מולו בפיזיות חסרת רחמים. היה כמעט מעורר רחמים לראות את הילד הברזילאי המאוד מוכשר (מזכיר בדיוק את ניימאר בתחילת דרכו אצלנו, מוכשר אש, יכולת סיום דרושת שיפור) מקבל טיפול VIP ונתקל פעם אחר פעם בסרג׳י החזק ממנו, בפיקה שבא לסגור ולסייע וגם ברקיטיץ׳ שפתח עין. זה היה מופת של עבודת הגנה ומגיע כאן קרדיט עצום לוולורדה שהבין בדיוק כמונו שאלת המזל עזרה לו בגביע, אבל קשה להמשיך לבנות על החמצות אם ימשיכו לתת לויניסיוס (היחיד שיש לו מה מכור בריאל) לרקוד על הדשא.
אם יש תקווה זו ההגנה הקבוצתית והיכולת הטקטית לנצח משחק 1-0 קטן, יכולת מאוד לא ברצלונאית בעיקרה. עוד נקודת עידוד, וולוורדה למד להשתמש בווידאל. וידאל בגרסתו החדשה רחוק מאוד מהשחקן שהכרנו מיובה. אז הוא היה סוג של קשר התקפי, אחד שיודע לעשות הגנה אבל עולה, כובש, מוסר. היום? היום נשאר מוידאל גרזן נטו. לא הכי מדויק בהתקפה, לא מזכיר את צ׳אבי במסירות, בלשון המעטה, אבל וואחאד גרזן, כזה שעם הלוק המאיים שלו והגוף המאסיבי, אף אחד לא רוצה להיתקל בו. חמישה תיקולים היו לוידאל מהדקה השבעים ואפשר להגיד חד משמעית שהוא זה ששמר על הנצחון. סוף סוף וולורדה הבין שוידאל הוא לא תחליף לבוסקטס בניהול המשחק ובוודאי ובוודאי לא קשר התקפי שאפשר באמת לעשות איתו משהו. אבל כגרזן, למחצית, חצי מחצית? האיש יושב בול במשבצת, והלוואי שידעו להשתמש בו בעיקר שם.

5.

אז מה יהיה? וולוורדה חייב לגדול בעוד כמה מידות אם רוצים ללכת רחוק גם באירופה. בהנחה שהדאבל כמעט מובטח, צריך עכשיו לשים את העיניים, הביצים והראש על אירופה. הסיטי תגיע טרודה במאבקי צמרת באנגליה, יובה אולי אולי אולי בחוץ, פריס פריכה ולמען האמת דווקא קיים סיכוי לפגוש את ריאל לעוד צמד מפגשים, הפעם על הגביע עם האוזניים הגדולות. ארנסטו חייב להשתמש בעוד שחקנים ולהיות יצירתי יותר בחילופים שלו. לא ברור למה מלקום לא משחק, בעיקר במשחק חלש של דמבלה, שהכדרורים שלו לא עבדו ביום שבת. קוטיניו חייב להיכנס למשוואה. אני יודע, הוא לא נראה טוב, אבל הוא חתיכת שחקן יוצר ובסוף, גם ארנסטו יודע, לא ניקח צ׳מפיונס עם קישור שמורכב מבוסקטס, סרג׳י ורקיטיץ. צריך להיות שם מישהו שיודע ליצור (אם כי ארתור גדל יפה לתפקיד). ועוד מילה על אומיטיטי. אני לא שותף להתלהבות מלנגלה, למרות שהוא בהחלט משתפר לאחר פתיחת העונה המזעזעת. מה שכן, צריך לזכור, אומטיטי בשיאו הוא הבלם הכי טוב בעולם. אין לברצלונה לוקסוס לוותר עליו. השבועיים, שלושה הקרובים צריכים להיות בסימן שילובו מחדש של אומטיטי. בסוף, מול חיות אמיתיות כמו שיש לפאריז בהתקפה, למשל, אתה רוצה לראות אותו ולא את לנגלה.

ומה נשאר להגיד? 4 חתיכות לריאל בברנבאו, עוד גמר גביע, האליפות בדרך, הגביע עם האוזניים הגדולות עדיין חי. ויסקה בארסה!

יעוז סבר

יש גם החלטות טובות, למשל ברצלונה, ההיא שהתחלתי לאהוד באמצע שנות השמונים, ברצף האליפויות המטורף של מדריד והוגו סאנצ׳ז. למה התחלתי לאהוד את בארסה? האמת לא יודע. אמא שלי אומרת שלא יודע זו לא סיבה, אבל מצד שני, זה הצליח אז למה להתווכח.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו