לקראת אינטר בקאמפ נואו

משחק עונה. בארסה מארחת את סביליה שלא ניצחה בקאמפ נואו מאז סוף 2002, עולה ל-2-0 אחרי כלום זמן ונראה היה שהיא בדרך לעוד. לבסוף ניצחנו 4-2, צלחנו את האתגר הלא פשוט הזה וכבשנו מחדש את המקום הראשון. אבל כשמתעוררים בבוקר שאחרי ונזכרים בניצחון הזה, עולה פתאום מן תחושה כי אם למעשה הפסדנו. למרות שלא הפסדנו. וואו, כמה שאנחנו שונאים ניצחונות כאלה עם כוכבית – פויול נגד בנפיקה, וייה נגד אל סאד, ואלדס נגד סלטה, ראפיניה נגד רומא, מסי נגד אתלטיקו, מסי נגד לאס פלמאס, מסי נגד סביליה.

3 שבועות בלי הסופר אקס פקטור של הקבוצה, בעייתי לכל הדעות. אז קודם כל, הלוואי ויחזור קודם כמו הגיבור שהוא ליאו מסי שהתשוקה שלו להתאמן חזק, להיות כשיר ולשחק מעולם לא הייתה מוטלת בספק. יש 2 דרכים להסתכל על זה: מצד אחד, לא צריך להרחיב על ההבדל עם ליאו ובלעדיו, הרי מנגיעת השוער ועד לכדור ברשת – מסי נמצא שם, הדברים סובבים סביבו והוא סובב סביבם כראות עיניו, כך הפעולות החיוביות ביותר ולפעמים היחידות במשחק – מגיעות ממנו בדרך אחת או אחרת. זו גם הסיבה מדוע כל קבוצה שפגשנו ונפגוש תתכונן אליו יותר מאשר לבארסה עצמה. מצד שני, אל לנו להיות יותר מדי דרמטיים. אמנם בפעם האחרונה שבה היינו במצב כזה היה ניימאר שלקח פיקוד וכעת לא ברור מי יקח אותו, אבל בארסה עדיין לא נופלת מאף קבוצה ועם ההכנות הנכונות של ואלוורדה, אפשר להגיע הערב וגם ביום ראשון הקרוב עם הרבה מאוד רעב, מוטיבציה ויכולת לקחת את כל הקופה. רק תרפה קצת מראקיטיץ’ אולי ותן מקום לדמבלה. תן.

מה שהיה, תשכח מזה…

מה בארסה אוהבת? להיות עם הגב אל הקיר ובלי מסי או אומטיטי, תהיו בטוחים שזו חלק מן התחושה. הערב מול אינטר נגלה איך זה בא לידי ביטוי, חוסר הביטחון של לשחק ללא מסי או ביטחון גדול בידיעה שאי אפשר להפיל כאן את האחריות עליו הפעם. בעוד מספר ימים הקלאסיקו הראשון של העונה וגם ריאל מדריד תבוא לנסות לנצל את המצב. אחרי כן ראיו בחוץ, ואז טיסה לסאן סירו הקשה. נקווה שדיוס יחזור למשחק מול אתלטיקו לפחות.

מלבד 3 פצועים (מסי, אומטיטי ו-ורמאלן) + דניס, אלניה וסאמפר הלא נספרים, כולם בסגל – כולל מלקום וצ’ומי הצעיר.

ברוך שובך לקאמפ נואו, אינטר

~ הרבה מים עברו מאז. הרבה. ז’וזה מוריניו עוזב את אינטר בוכה לאחר הצלחה מסחררת ~

– תודה רבה רבה לעמוד האוהדים של אינטר בישראל על הסיוע בסיקור לקבוצתם! –

בפעם האחרונה שבארסה ראתה את אינטר, מוריניו היה בראש הקבוצה ואנו זוכרים איך זה נגמר. אז ראשית כל, קצת על הניהול של אינטר מאז. מאז העזיבה של מוריניו ועד ספאלטי, אינטר נמצאת בתקופת שפל. עברו בה שחקנים ומאמנים לא מתאימים למעמד של קבוצה כמוה. הסיבה המרכזית לכך היא הפסקת ההשקעה של מוראטי הבעלים שלא התאים את אינטר לעידן הפייר פליי, דרך הרכישה של אריק טוהיר, איש עסקים אינדונזי שדווקא ניהל מדיניות אחראית יותר. זאת עד ההגעה של חברה סינית בשם סונינג גרופ, שרכשה את אינטר לפני שנתיים. נשמע קצת מבולגן, אך השורה התחתונה היא שלאחר תקופת השפל הזו, מאז למעשה אינטר נמצאת במגמת שיפור מתמדת. הבעלים השקיעו 500 מיליון יורו בקבוצה (בין אם דרך חסויות או דרכים אחרות), כאשר בזמן הזה אינטר כבולה עדיין להסכם פייר פליי שהגביל מאוד את הפעולות שלה בשוק. בכדי להתייצב, אינטר השתמשה בכל מיני טריקים של השאלות (כמו למשל ראפיניה) ואופציה לרכישה כדי להשתפר צעד אחר צעד.

~ ניינגולן, המנוע שהיה חסר לנראזורי ~

בקיץ האחרון, הרבה בזכות ההגעה שלה לליגת האלופות אחרי כל כך הרבה שנים, דבר אשר יכניס לה כסף שהיה חסר, היא עשתה את אחד מהמרקאטו (שוק קיץ) הטובים ביותר שלה כאשר רכשה את ורסליקו, ניינגולן, דה פריי ואסמואה (שניהם בחינם), לאוטרו מרטינז, פוליטאנו וקייטה (שניהם בהשאלה עם אופצית רכישה). להוסיף את זה על הסגל הקיים והרכישות שעשו בשנים האחרונות (הבולטת שהם היא שקרינייר, שהגיעה בסה”כ ב23 מיליון יורו מסמפדוריה), לאינטר יש קבוצה שאמורה להתברג בצמרת בצורה קלה יותר מבעונות האחרונות.

~ לוצ’יאנו ספאלטי, עוד שם ברשימה או שם שיביא את הבשורה? ~

בגזרת המאמנים, אינטר החליפה מאמנים כמו גרביים לאחר שז’וזה עזב. היו לאינטר בעונות האלה יותר מאמנים מאשר… ובכן, עונות. רפא בניטז היה זה שאמור היה לרשת את מוריניו אבל נכשל ופוטר כבר בדצמבר. לאונרדו, אגדה דווקא במילאן שהיה מאמנם זמן מה, החליף אותו ודווקא עשה עבודה לא רעה כאשר הגיע למקום השני בעונת 10-11, זכה בגביע וגם הגיע לרבע גמר האלופות. הוא עזב בסוף אותה עונה. משם הכל הלך והתדרדר – גאספריני, ראניירי, סטרמאצ’יוני שהועלה מאימון הנוער, מצארי, רוברטו מנצ’יני שחזר לקדנציה שניה במועדון ודווקא ניפק תוצאות טובות אך עזב בעקבות חילוקי דעות עם הסינים. וזה לא נגמר – פרנק דה בור, פיולי ועד לוצ’יאנו ספאלטי היום. אף אחד מהמאמנים האלה לא הצליח לעשות דבר עם הסגל החלש שהיה לאינטר. ספאלטי חתם על הארכת חוזה עד 2021 לאחר שעמד במשימה להעלות את אינטר לליגת האלופות, שם לא בילתה כאמור מאז עונת 11/12. עם זאת, אינטר כן רוצה להתקדם ושמה עין על צ’ולו סימאונה כמאמן הבא של אינטר, בין אם בעונה הבאה או בזאת שאחריה (עם תום החוזה שלו באתלטיקו). אין ספק שההנהלה תרצה להחתים מישהו בעל שם כמוהו שגם מבחינת מיתוג יכול להקפיץ את אינטר מדרגה, כמו כמובן ספורטיבית. עד אז נדמה שספאלטי ישאר, זה כי נדמה שבין ספאלטי לשחקנים ובין ספאלטי להנהלה יש מערכת יחסים תקינה ולא נשמעות בעיות מתוך חדר ההלבשה, זאת בין השאר כי ספאלטי דואג לשמור על רוטציה.

~ מאורו איקרדי, איפה אינטר בלעדיו? ~

בעונות שלפני 15/16 ראינו בעיקר התפרקות איטית של קבוצת הטרבל ועזיבה/פרישה של השחקנים ההולכים ומזדקנים מאותה עונה, אתם כולם אתם מכירים. רוב השחקנים שהגיעו בעונות האלה כבר הספיקו לעזוב, אפילו נגאטומו שהגיע בעונת 10/11 ועזב רק עונה שעברה, והרבה רואים בו את סמל התקופה הזו שבין הטרבל לעונה הנוכחית, תקופה לא פשוטה בעליל. גם שחקנים שהיה נראה שיכולים להותיר חותם נמכרו (קואבצ’יץ’ היא דוגמה מובהקת לכך) כאמור, מלבד אחד – מאורו איקרדי שהשתפר עונה אחר עונה והפך לאחד החלוצים הטובים בעולם. אינטר בעונות האחרונות הסתמכה מאוד על איקרדי שבמחזור הקודם השווה את כמות השערים של כריסטיאן ווירי במדי אינטר בסריה א’, 103 שערים ולפני 3 ימים, בתוספת הזמן, בדרבי מול מילאן, כבש את ה-104 וניצח את המשחק. אמנם העונה הוא עדיין לא כבש הרבה, אך לאינטר יש הרבה יותר אפשרויות להבקיע – ניינגולאן שפצוע ולא ישחק הערב אך לידע כללי הביא נקודות לאינטר העונה, פרישיץ’ שהיה בעונות האחרונות מספר 2 של איקרדי מבחינת כיבושים, פוליטאנו שהפתיע את רוב האוהדים ביכולת שלו והוא פורח בקבוצה. אינטר העונה קצת לא יציבה מבחינת יכולת אבל לאחרונה התיישרה מבחינת נקודות וכן מספקת תוצאות. אם דיברנו על הרוטציה של ספאלטי אמנם, אז הכיוון היחיד ממנו כן יש חשש הוא לאוטרו מרטינז, החלוץ הארגנטינאי החדש, כאשר בקיץ דובר בתקשורת שישחק לצד איקרדי בחוד אך העונה מלבד המחזור הראשון זה לא קרה. יחד עם זאת, נדמה כי הוא מקבל על עצמו כרגע את היותו וייס-איקרדי. למעשה בעונות האחרונות ומאז מינויו לקפטן בעונת 15/16 איקרדי הוא הכוכב הבלתי מעורער של אינטר. עוד דבר חיוני לציין על אינטר הנוכחית זה שבעונה שעברה ספאלטי שינה תפקוד למרסלו ברוזוביץ’, פינאליסט המונדיאל האחרון עם קרואטיה, והפך אותו לקשר אחורי, ‘רגיסטה’, והוא הפך לאחד מהברגים החשובים בקבוצה כאשר הוא מחזיק את הקישור, זאת אחרי שדווקא בינואר האחרון עוד ניסו למכור אותו לסביליה ביום האחרון של המרקאטו. הוא עשה שינוי של 180 מעלות הן בגישה והן ביכולת ואינטר בלעדיו היא קבוצה אחרת לגמרי.

בכל זאת, רוב הביקורת של האוהדים כיום בדבר הסגל מתמקדת בהעדר קשר התקפי טבעי ובהתחבר לברצלונה, עד היום הרבה מאיתנו מבכים על כך שאינטר לא יכולה הייתה לרכוש את ראפיניה שהתחבר מאוד לקבוצה ולאוהדים, וגם סיפק יכולת טובה, משום שעבור אינטר ברצלונה דרשה מחיר גבוה מידי.

~ ניצחון מהחלומות לאיקרדי וחבריו, 1-0 בדרבי דלה מדונינה ~

סביר להניח שיהיה שינוי אחד בין גליארדיני לוסינו. בימים כתיקונם אינטר הייתה מנסה ליצור בילד אפ דרך מסירות קצרות בהגנה ואז פריצה דרך האגפים והרמות במטרה למצוא את איקרדי. ההשערה הייתה שאינטר תבוא להסתגר בקאמפ נואו ולשחק על המהירות של פרישיץ’ ופוליטאנו באגפים או במצבים נייחים בה לאינטר יש כלים לא רעים (נוגחים טובים – איקרדי, דה פריי שעונה שעברה כבש 6 שערים בראש והעונה כבר 1, שקרינייר, וסינו).

הנה ההרכב שפתח מול מילאן: הנדאנוביץ’; ורסליקו, דה וריח, סקריניאר, אסמואה; ברוזוביץ’, וסינו; פוליטאנו (קאנדרבה), נאינגולאן (ואלרו), פרישיץ’ (קייטה); איקרדי.

_______________________________________________

ועוד קצת לגבי הרקורד בעונה הנוכחית: אינטר פתחה את העונה בצורה מגומגמת מאוד בליגה עם ניצחון אחד ב-4 המחזורים הראשונים, ביניהם הפסד ססואולו, תיקו ביתי מול טורינו והפסד ביתי לפארמה. מאז אותו הפסד לפארמה ב-15 לספטמבר, אינטר נכנסת לתקופה פשוט פנטסטית עם 7 ניצחונות רצופים, רצף שהתחיל עם ה-2-1 הסופר דרמטי בבית מול טוטנהאם במחזור הראשון של ליגת האלופות, המשיך עם ניצחון חוץ דרמטי נוסף אצל סמפדוריה, 2-1 ביתי על פיורנטינה, 2-0 על קליארי, 2-1 אצל פ.ס.וו במחזור השני של האלופות, 2-1 אצל ספאל וביום ראשון האחרון, שוב דרמה בדרבי על מילאן ו-1-0. בכלל, ב-5 מתוך 7 הניצחונות הללו מילאן כבשה שערי ניצחון מאוחרים. 2 המקרים האחרים הם פ.ס.וו וקליארי, אצל האחת שער ניצחון בדקה ה-60 ואצל השניה, שער מאוחר בדקה ה-89′ שלא היה שער ניצחון, אך כן היה שער מכריע.

אינטר ספגה 6 שערים בליגה עד כה ו-8 בסך הכל. ב-7 הניצחונות האחרונים, הגנת הברזל של אינטר ספגה 4 שערים בלבד. אחרי בארסה ועד שתפגוש בנו שוב, אגב, תצא אינטר למשחק חוץ קשה מול לאציו ותארח את גנואה העקשנית (שלקחה לראשונה העונה נקודות מיובה). בארסה תשחק 3 משחקים. *טכנית*.

אינטר היא קבוצה שיכולה לספוג הרבה מאוד לחץ, לשמור על כוחותיה ולהכות כשלא תצפו או אף כשכן. אם דיברנו רבות על ההתמהמהות של ארנסטו ואלוורדה במאני טיים של המשחק והזמן בו הוא צריך להסתכל יותר על מה מתרחש במשחק ולבצע חילופים בהתאם, הרי שמול אינטר זה חשוב שבעתיים.

הנה הסגל המלא שכן כולל בסופו של דבר את פרישיץ’. כפי שפורסם, ראג’ה ניינגולאן פצוע ונשאר מחוץ לסגל. ספק אם ישוב למשחק השני.

במפגשי העבר

~ פויול, סביולה, רייזיחר, אוברמארס והקפטן פיליפ קוקו חוגגים מול אינטר, 2003 ~

אינטר היא אחת מ-8 קבוצות איטלקיות אותן בארסה פגשה (אינטר, מילאן, יובה, רומא, לאציו, פיורנטינה, סמפדוריה, אודינזה). באינטר פגשנו כבר 10 פעמים בעבר – 4 פעמים בגביע ערי הירידים ו-6 פעמים בליגת האלופות. העונה יהיו אלה מפגשים 11 ו-12. הרקורד הביתי מול הנראזורי הוא כמעט מושלם עם 4 ניצחונות והפסד אחד (לפני 48 שנים…). גם רקורד החוץ בסך הכל עומד לטובת בארסה עם נצחון, הפסד ו-3 תוצאות תיקו. אבל ההפסד האחרון, כמה שהוא הופך את הרקורד הנ”ל לחסר חשיבות עבור כל אוהד בארסה שצפה באותו הערב.

~ תמונה אדירה של לאדיסלאב קובאלה כובש נגד אינטר, 1959 ~

– רבע גמר גביע ערי הירידים, עונת 58-60: כן, לא טעיתי, 58-60. טורניר גביע הירידים, לימים גביע וופ”א וכיום הליגה האירופית, התנהל בזמנים ההם בצורה די הזויה שמזכירה טורניר מוקדמות של מונדיאל. המשחק הראשון בשלב הראשון שוחק ב-29.10.58 והגמר? 4.5.60. טירוף. בכל מקרה, השתיים נפגשו ברבע הגמר, בארסה של קובאלה ולואיס סוארס (המקורי) מול אינטר של אנטוניו אנג’לילו. בארסה ניצחה 8-2 בסיכום שני המשחקים, 4-0 בראשון (צמד לריבייס, וייאוורדה, סגארה) שנערך בבית (שם קובאלה לא שיחק) ובגומלין בסאן סירו, צמד של יולוחיו מרטינס וצמד של קובאלה סגרו את הסיפור במשחק שנגמר 4-2. עד היום, זהו הניצחון הראשון והאחרון של בארסה אצל הנראזורי (!!!). בארסה המשיכה לזכות בגביע עם 4-1 על בירמינגהאם סיטי בגמר, תואר שני אירופי כלשהו לבארסה כשהראשון היה בעצם גביע ערי הירידים הקודם, אז ניצחה בארסה את לונדון XI בסיכום שני המשחקים 8-2. נ.ב – אלו הם שני הטורנירים הראשונים בהיסטוריה של גביע ערי הירידים והשושלת שהתפתחה ממנו עד היום.

– שמינית גמר גביע ערי הירידים, עונת 69-70: בארסה ואינטר נפגשו שוב בעונה הלפני האחרונה של גביע ערי הירידים לפני שהוחלף בגביע וופ”א. הפעם הייתה זו בארסה של פוסטה, רשאק וריפה מול אינטר של פאקטי, קורסו, מאזולה ו… לואיס סוארס. כן כן. סוארס האגדי של בארסה עבר לאינטר בקיץ שלקראת עונת 61-62 אחרי האכזבה שבהפסד של בארסה מול בנפיקה בגמר גביע אירופה. סוארס היה לרכישה היקרה בעולם בזמנו כשנמכר בסכום של 145 אלף פאונד. באינטר, כמו בבארסה, הפך לשם דבר ואגדה כשזכה עימם בשני גביעי אירופה הראשונים שלהם באמצע שנות ה-60. בשלב שמינית הגמר הזה, בגיל 35, עלה סוארס לראשונה מול קבוצתו לשעבר בקאמפ נואו ושיחק את נשמתו כאשר אינטר מנצחת את בארסה 2-1 (פוסטה השווה זמנית), ניצחונה הראשון והאחרון עד כה של אינטר אצלנו. בגומלין 1-1 (רשאק) ואינטר מדיחה את בארסה. לגמר אמנם היא לא הגיעה.

– שלב הבתים השני של ליגת האלופות, עונת 02-03: מתקדמים, מתקדמים. בארסה פוגשת באינטר לראשונה מזה 33 שנים, הפעם בשלב הבתים המתקדם של ליגת האלופות. בארסה ה-עדיין- הולנדית של אז, גם לאחר עזיבתו של לואי ואן חאל ותחת שרביטו הזמני של רדומיר אנטיץ’, היא קבוצה עם יתרונות והרבה יותר חסרונות, אך באלופות היא כזכור הגיעה לחצי הגמר בעונת 01-02 וכמו אז, גם בעונת 02-03 נעצרה מול האלופה הסופית (יובה). המשחק הראשון היה בקאמפ נואו בפברואר 2003, אינטר עם ויירי, קנבארו וסאנטי בהרכב הייתה די חסרת אונים מול בארסה שכבשה בחלוף 8 דקות מרגלי יודאס ג’וניור, סביולה. את השני כבש פיליפ קוקו והשלישי הגיע מרגלי קלייברט. שבוע לאחר מכן בארסה כבר יצאה לסאן סירו וסיימה בתיקו 0-0. אגב, עד רבע גמר האלופות מול יובה אליו הגיעה בארסה באותה עונה, התיקו מול אינטר היה המשחק היחיד שבארסה לא ניצחה. חזקה באירופה כאמור, אבל העונה הבאה…

https://www.youtube.com/watch?v=Bj5qO0WaEyI

– שלב הבתים של ליגת האלופות, עונת 09-10: אינטר של מוריניו בעונת 09-10 היא קבוצה לא ברורה בעליל. התרגלתם ליובנטוס כשליטת הסריה א’, אבל זה כלום לעומת הכיסוחים שבזמנו אינטר העניקה לשאר הליגה האיטלקית לאחר הקלצ’יופולי, ועם זאת באירופה אינטר, גם עם מוריניו ועם סמו אטו שנאלץ לפגוש בנו עונה לאחר שעזב, לא נספרת כמו בארסה, מדריד הגלקטית המתחדשת או האנגליות. בשלב הבתים פגשנו את אינטר וזה היה נראה כך גם על המגרש. במחזור הראשון בארסה הגיעה לסאן סירו מול אינטר שסחטה מאלופת אירופה תיקו מאופס. בקאמפ נואו בארסה שלטה והפעם גם כבשה ראשונה, פיקה כובש שער ראשון מבין 2 שיכבוש מול הנראזורי בעונה ההיא, גם כאשר נמשך בחולצתו הוא נותן מכל הלב וכובש. השני מגיע מאת תופעה מטורפת בדמות קילר צעיר העונה לשם פדרו שגם הוא יכבוש שוב מולם בהמשך. 2-0 בסיום. אינטר השיגה ניצחון אחד בלבד ב-5 המחזורים הראשונים והייתה בסכנת הדחה. ניצחון ביתי על רובין קאזאן במחזור האחרון הוא שהציל לה את העונה, ועוד כמה…

https://www.youtube.com/watch?v=9ZU0NnboKZQ

– חצי גמר ליגת האלופות, עונת 09-10: ופתאום, חצי אחרון של העונה, אינטר היא קבוצה אחרת לגמרי. הביקורות שחוטף מוריניו היום על כך שהשיטה שלו והגישה שלו כבר מוצו ואינן עובדות כלל? ובכן, זה היה הכל עבור אינטר ההיא. כמובן שבאינטר ההיא כיכבו שחקנים כמו מייקון, דייגו מיליטו, ווסלי סניידר, ז’וליו סזאר ותיאגו מוטה שפשוט חוו את העונות של חייהם, אבל מעל לכל עמד מוריניו והטירוף שהחדיר בשחקניו הרבה לפני שצ’ולו חשב בכלל לאמן. כך הדיחה אינטר בצורה מפתיעה את צ’לסי בשמינית גמר האלופות ובחצי הגמר מול בארסה, לא התכוונה לוותר, בטח כאשר בארסה מגיעה לצמד המפגשים ללא אנדרס אינייסטה, דבר שפשוט השפיע קשות על ההתמודדות בלי ספק. אחרי שער ראשון של פדרו בסאן סירו, אינטר התעוררה והפכה את התוצאה מרגלי סניידר, מייקון ושער בנבדל ברור של דייגו מיליטו. ואז הגיע הגומלין אותו אי אפשר לשכוח עד היום. מוריניו עולה במערך מאוד הגנתי כשהוא ב-11 שחקנים, אז תארו לכם מה קורה כשתיאגו מוטה מקבל אדום שפשוט לא היה לאחר הצגה של בוסקטס ומשאיר את אינטר בעשרה שחקנים כבר בדקה ה-30. אטו מגן שמאלי, מיליטו מגן ימני, 10 שחקנים בתוך הרחבה ואחזקת כדור של 80-20. אתם זוכרים בדיוק את התסכול הזה. 6 דקות לסיום, עם זאת, פיקה כובש בקלאסה מדהימה ומותיר תקווה שכן שער אחד, אחד (!!!) נוסף יביא לנו גאולה. ואז, שערורייה שאין כדוגמתה – בתוספת הזמן הכדור פוגע ביד צמודה לחלוטין לגופו של יאיא טורה שמוסר לבוז’אן, הילד כובש אבל השופט דה בליקר שורק לנגיעת יד שפשוט לא הייתה, דופק את בארסה בלי כוונה ורומס את תקוותנו האחרונה. מוריניו חוגג על הדשא בקאמפ נואו בזמן שהמקומיים מפעילים את הממטרות מוקדם. אינטר שורדת את בארסה ובגמר גם מנצחת 2-0 את באיירן בדרך לטרבל היסטורי משלה… מוריניו? זה היה רק פרק נוסף ברומן הארוך עם האיש הזה. אל דאגה, ב-29 לנובמבר הבא עוד ננקום.

בסך הכל: 10 משחקים, 5 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו, 2 הפסדים, 17-8 לטובתנו בשערים. ונסיים דווקא בנתון מבאס: מסי כבש נגד כמעט נגד כל קבוצה איטלקית שפגש, כולן מלבד 2 – הראשונה הא אודינזה אותה פגש בעונת 05-06 למשחק אחד (אז גם היה בן 18-19). השניה היא אינטר, מולה לא הצליח להבקיע בלא פחות מ-4 משחקים. גם העונה לא תהיה לו לצערנו הזדמנות, לפחות לא בשלב הבתים.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.