בארסה מאניה
14 שלישיות, שתי רביעיות ועכשיו גם חמישייה אדירה – במשחק אחד – יש לתופעת הטבע הזו שנקראת ליאו מסי, וזה מול לברקוזן, ארסנל ו-ולנסיה, לא נגד פחוני סנטאנדר או סביליה. ה"בנאדם" (מודה, טעות תחבירית) מעלה את הרף כל פעם מחדש וזה כבר פשוט בלתי נתפס. אבל רגע, שימו לב: את המאניטה הפרטית על הראש של הגרמנים…
זה היה אמור להיות טיול בפארק של עוד שעת ערביים בקאמפ נואו. החסרונות היו ידועים, וגם הבונקר של ספורטינג. השיפוט? אני לא יודע אם כבר לקחת את זה כמובן מאליו. תצוגת האימים של ולסקו קרבאיו (קיבל ציון 0 עגול בכל עיתוני הספורט של ספרד היום) היא עוד אפיזודה בסקנדל השיפוט נגד בארסה העונה. לא בגינם…
לא מגיע לנו להיות בפער כזה. זה משפט שפפ חזר עליו בשבועיים האחרונים, ורציתי להדגיש כמה הוא נכון. אולי לא היה קונצרט אתמול, אבל ניצחנו את המשחק כמו שמנצחים משחקים כאלה. נלחמנו לא פחות, הוצאנו הרבה נשמה, וגם ניסים מואלדס ומסי לא יזיקו. בפרספקטיבה לאחור, מעט מאוד פעמים בהיסטוריה שלנו יצא לנו לפרק את אתלטיקו…
זה היה החיוך שלי אחרי שריקת הסיום (וגם במחצית): משחק אדיר שלנו. מהמשחקים האלה שהכל מתחבר והכל דופק על לרמת המילימיטר. כל דריבל עובד, כל מטאטא יורה (פדרו ), כל טרזן שואג, וכל יעקבי מנחס. למעט פדרו (שיחסית היה סביר בהשוואה למדד האשפה הקודם שלו), כולם דפקו שעון. ואלדס עם יציאה מפדחת לכדור של פיאטי דפק…
אני חושב שהיה לנו משחק סביר ומעלה. בהתחשב בנסיבות שסבבו סביב המשחק הזה, עם הג'ט לג והאכזבה מפמפלונה, עם רקורד החוץ הבעייתי שלנו בליגת האלופות בשלבי הנוק-אאוט (חוץ מהביבנבאו ), עם הפציעה של צ'אבי, לא חסר. היינו צריכים מאוד את השער הראשון כדי לפתוח את הצ'אקרות ולהזמין את לברקוזן לצאת מהבונקר. גאונות של מסי ותנועה נפלאה…