בארסה מאניה
איזה שבוע עבר עלינו. הרבה חדשות נפלאות. הסאגה של קוטיניו תמה והוא הצטרף לקבוצה. ג'רי מינה הוחתם. טוראן עזב. בארסה עלתה לרבע גמר הגביע עם מאניטה לסלטה ויגו, ולפני שבוע בדיוק ניצחה את לבאנטה 3 – 0 ושמרה על מעמדה בפסגה. המומנטום חיובי ומצב הרוח טוב, בטח כשרואים מה מזג האוויר בבירת ספרד. העניין הוא…
זה כדורגל. מי היה מאמין בהפסקת המחצית שכך יסתיים המשחק? התחושה הייתה שמזל שלא ספגנו. אוהדים רבים החלו לחתום על תיקו. אני לא איבדתי תקווה. רציתי והאמנתי בניצחון. ידעתי שהוא בהישג יד. והוא בא, הוא בא כמו גדול, הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין לפני המשחק ובטח שבמהלך המחצית הראשונה. כזה הוא הכדורגל. לוקח אותך מחרדה…
אז, הנה זה… הגענו למשחק האחרון לשנת 2017. המשחק הגדול ביותר שאפשר לבקש, הלא הוא הקלאסיקו. בארסה נגד ריאל מדריד. זה אף פעם לא משנה באיזה מצב הקבוצות מגיעות, איפה הן בטבלה, כמה פצועים יש להן, הקלאסיקו תמיד יהיה המשחק הכי מרגש ומלחיץ שאפשר לדמיין. בין המשחק נגד דפורטיבו לה קורוניה ביום ראשון ועד הקלאסיקו…
מוכנים. בארסה לא התקשתה מול דפורטיבו לה קורוניה המסכנה וניצחה אותה 4 – 0 שהיה יכול בקלות גם להיות ניצחון בהפרש דו-ספרתי. פאוליניו כבש צמד ריבאונדים, סוארס הוסיף צמד משלו, מסי החטיא פנדל והקבוצה משייטת לה להפרש 6 מסגניתה והפרש 11 נקודות מריאל מדריד, כשהמפגש מולם יקרה בעוד 5 ימים בלבד. אוי, המתח… עם הופעה…
חזרה גנרלית. 6 ימים לפני הקלאסיקו העצום בברנבאו, לבארסה אסור לשכוח ממשחק הליגה בקאמפ נואו נגד דפורטיבו לה קורוניה. לא היה משחק אמצע שבוע בשבוע החולף ולא יהיה גם בקרוב, מה שאומר שאין תירוצים של עומס ועייפות. המשחק האחרון לשנת 2017 בקאמפ נואו הוא הזדמנות מעולה להגדיל את הפער בפסגה ל-6, אחרי הניצחון של אתלטיקו…