בארסה מאניה
גולת הכותרת בעונה שעברה בשלב זה הייתה ההתמודדות ללא מסי. התמודדנו בלי דיוס בעבר, הפציעה מול אתלטיקו וכל זה. אבל זה שונה עכשיו. היו זמנים בהם התמודדות של מסי היה דבר שלא מדברים עליו, משהו כמעט אסור, טאבו. בעונה שעברה לעומת זאת, בלי הכלים שיש לנו היום, למרות התחלה רעועה בארסה סיימה על הצד הטוב…
חזרה למסלול הניצחונות עם מאניטה על ספורטינג ליסבון \ חיחון באיצטדיון אלבלאדה \ מולינון. זה לא כמעט כי אם בדיוק מה שבארסה הייתה צריכה, על אחת כמה וכמה לאחר שעלתה עם הרכב לא אופטימלי להחריד במגרש הלא פשוט הזה, סיימה חצי שעה די איומה והשאר הפך להיסטוריה. אז, כשמסי נפצע, היה קשה להמשיך במסלול הניצחונות…
התיקו מול אתלטיקו מדריד היה מאכזב, אין דרך להתחמק מכך שלמרות שמדובר באתלטיקו ולמרות ששיחקנו דקות ארוכות ללא מסי ולא פחות כי אם יותר קריטי מכך, בלי בוסקטס, הרי שהשער העד כדי כך לא מחויב למציאות שספגנו והעובדה שבארסה כן שיחקה טוב בסך הכל, יצרו תחושות גדולות של תסכול עת שוב אנחנו מכבים את האור…
בארסה יודעת להתאושש ממצבים כללו, הרי זה ברור. בשנה שעברה המכות נחתו עלינו בזו אחר זו. המשחק מול סלטה ויגו היה אחד שלא נשכח עוד הרבה זמן שכן אני בטוח כי לא זכורות לנו מספיק פעמים עוד מאז עלייתו של פפ, שבארסה 'נקרעה' במשחק בצורה כה גסה. כואב פי 2 ממה שהיה מול אלאבס הרגע….
עונה מיוחדת נראה כי עדיין בפתח. וכי למה? כמובן שיש סיכוי שנגיד את ההיפך בסוף העונה. זה אומר שלא הרגשנו לאחר הרביעייה בברנבאו כי ההיסטוריה הולכת להימשך ולהיכתב במלוא תפארתה עבורנו? בכל מקרה, יש לנו את כל הסיבות לומר זאת, לא בגלל שלשתי היריבות ממדריד יש איזה עונש (שאנחנו אכלנו חרא ממנו יותר בגלל הנהלת…