בארסה מאניה
~ עניין של זמן? קוטיניו כובש מול ולנסיה את שערו הראשון כבלאוגראנה ~ בהחלט עניין של זמן. תפקודו של קוטיניו ברמה הטקטית הוא נושא מרתק לדיון עוד הרבה לפני שעלה על המטוס לברצלונה. יש שיבינו את השימוש של ואלוורדה בברזילאי דווקא בצד ימין ויש שימחו בתוקף, אך מה שחשוב הוא שמהשניה בה ראה דשא אצלנו,…
מה שהתחיל כהחמצה (המצב של מסי מול אתלטיקו כשכלום זמן עבר משריקת הפתיחה), המשיך כמעין תסכול שהתקבל כמעט כמובן מאליו בדמות השער של סאול דווקא אחרי שבארסה יכלה לעלות ליתרון, למה מובן מאליו? בשל פגרת הנבחרות הזו שהרגישה כמו נצח (לא, כי האחרות הן ממתק נעים בפה פשוט), הג’ט-לג של כל כך הרבה ליגיונרים, האופוריה…
ככה זה נגמר בעונה שעברה. זה היה המשחק הראשון בטורינו, אלה לא חגיגות השער השלישי אפילו ואחרי המהפך על פ.ס.ז’ היו שהאמינו שאפשר לעבור גם את זה בגומלין, אבל עדיין – ככה זה התחיל ונגמר. אני דווקא כן מאלו שתוהים מה היה קורה אם סרג’י בוסקטס לא היה מושעה ופותח במשחק הארור ההוא בטורינו, ולא…
ממוצ"ש יצאנו כעוסים ומתוסכלים כמו הרגע הראשון שבו חזינו בבעייתיות שבגישתו של לואיס אנריקה, ממש כמו אז מול סוסיידאד (לא לגמרי הרגע הראשון, אבל בכל זאת). ובעוד שהוא אשם במידה מאוד גבוהה במה שהוביל להפסד (כי אם להיות פוליטיקלי קורקט, לבארסה כן היו החמצות רבות יחסית לאוטובוס שעמד מולנו + ניימאר והאדום), הבעייתיות הכי גדולה…
גבורה, גאווה, אש בעיניים. זה כל מה שרצינו ולא אמרנו מילה על תוצאה והצלחה. אני מכיר הרבה שהגיעו עם אמונה למשחק הזה, אני אחד מהם. אני לא מכיר הרבה שהמשיכו להאמין, אפילו אם לא באותה המידה, כאשר בארסה הייתה זקוקה לעוד 3 שערים בחצי השעה האחרונה Out of the blue כשמסי נשמר בחוזקה מה שהשפיע…