ארתורו וידאל: "אני שמח מאוד וגאה להצטרף לבארסה, המועדון הטוב בעולם. אני מאושר להיות כאן ורעב לזכות בתארים עם הקבוצה הזאת. הגעתי עם מלוא המרץ והכוח כדי להשאיר את כל מה שיש לי על המגרש. אני רוצה לזכות בכל התארים האפשריים עם בארסה וכבר מצפה להתחיל לעבוד עם חבריי לקבוצה". אנטי-מדרידיסטה? "(*צוחק*) אני לא אנטי…
בארסה מאניה
המגזין
פסטיבל הרכש של ברצלונה העונה מסרב לעצור, ובמטרה לנסות לרוץ בכל המסגרות, הצוות הטכני מוסיף לארסנל של ברצלונה גם את ארתורו וידאל הצ'יליאני כדי להכניס (או לשמר) אלמנטים מסויימים למשחק של הקטאלונים. האם זה טוב? האם זה נחוץ? ועל מה אנחנו עשויים לוותר? הקרב על הפרופיל אוהבים לדבר לא מעט על הפרופילים, או יותר נכון…
לאחרונה אני נתקל יותר ויותר בגישה מסויימת, שבעקבותיה אמירות מסויימות הנוגעות למעורבות ההגנתית של שחקני התקפה. אומרים שהשימוש ההגנתי בשחקני התקפה הופך את הכדורגל ליותר "אפור", "טקטי", "בונקריסטי" ומה לא. נותר רק לשאול האם הכל נכון? האם אין מקום לדרוש יותר משחקני ההתקפה? האם זה באמת עד כדי כך ציני לבקש משחקני התקפה מחוייבות הגנתית?…
תיאגו? ראביו? ויליאן? מי היה מאמין שאחרי חרושת השמועות שירתה חיצים כמעט לכל שם גדול באירופה נקבל רכש לא צפוי כמו מלקום. יותר מזה, אני לא חושב שמדובר על שם שהרבה אנשים שלא עוקבים אחרי הליגה הצרפתית באמת מכירים. האם הוא שווה את ההייפ סביב המחטף שנעשה מול רומא? האם ברצלונה בכלל צריכה קיצוני כרגע?…
לוקאס רסנדה, קולה ברזילאי בעל בלוג, כתב בהרחבה את דעתו על הרכישה של מלקום – כפי שתרגמנו לפניכם: "רקע: מלקום נולד בשכונה ענייה מאוד בסאו פאולו ב-1997, ובניגוד לקאקה או ניימאר, שקיבלו כל עזרה אפשרית מגיל צעיר, הוא היה צריך להילחם באמת ולעבוד קשה מאוד כדי להפוך לכדורגלן אמיתי. סבא שלו ודודו עדיין שיחקו במגרש…