בארסה מאניה
אני לא יודע איך נשרוד את השבוע הזה. פרפרים, פרפרים. תנינים, תנינים. התחלנו את המשחק טוב יחסית, ואז הגיע הפנדל הזה. כדור ירוי או לא, הידיים של בוסקטס עשו את העבודה קלה יותר לטשיירה. בוסקטס היה צריך ללמוד מפפה ולהתגלגל על הדשא ואז היינו יוצאים בלי כלום. או שלא. משהשיגה את היתרון, לא הותרנו ללבאנטה…
מאז ה 2-5 ההוא של המסידונה לא יצא לנו לפרק את חטאפה כמו שצריך. אני שמח שזה הגיע היום. קבוצת אנטי כדורגל מגעילה (מבלי להזכיר את מתנותיה לאחות הגדולה), שמסתגרת גם בפיגור של שתיים ומנסה להפוך כל שריקה בחצי שלנו למצב נייח. הם באו פשוט לצאת בתבוסה מינימלית, החנו את האוטובוס, בקושי עשו עבירות (פעם…
זה היה משחק לא קל מראש, והתוצאה בסיום טיפ'לה מרמה. סארגוסה שנלחמת על החיים שלה עם מומנטום של 3 ניצחונות רצופים, נתנה 200 אחוז מעצמה וצריך רק להעריך את זה. לא בונקר ולא נעליים. הסתכלה על בארסה בעיניים, ניצלה את העובדה שהיינו ב-10 שחקנים מהדקה הראשונה וגם עלתה ליתרון מתגמל, וזאת גם אחרי שואלדס מנע…
האבסורד הגדול במשחק הזה, הוא שאוהדים (שלנו וכלליים) מתייחסים לביטול המוחלט של אלופת איטליה כדבר מובן מאליו. מילאן היא קבוצה טובה מאוד ולגרום לה להעיף כדורים בפאניקה של סקציה נס ציונה עם לחץ אלוהי, דורש קבוצה טובה מאוד מנגד, אבל את זה אנחנו יודעים, ולצערי, גם רגילים. מבחינת חלוקה, המשחק התאפיין בסינדרום ברסאי מאוד מוכר….
יכול להיות שהישורת המנומנמת של המחצית השנייה הותירה תחושה אחרת, אבל זה לא צריך להיות כך. מחצית ראשונה מהסרטים, לחץ פשוט מטורף על כל כדור, ורעב של ממש במלחמה. פתיחת שטחים, מציאת מרחבים, הגיחות של מסצ'ה ופיקה והשרביט אצל אינייסטה האלוהי וסגנו בוסקטס. אלכסיס היה נהדר בתנועה, בקבלת הכדור, בדברים הקטנים. קלאסה אמיתית של הקבוצה…