הסיקור: ולנסיה 1 – 1 בארסה

ממשיכים להידרדר. משחק ליגה רביעי ברציפות שבארסה לא מנצחת מוציא אותה מהפסגה. הפעם זה היה תיקו נגד ולנסיה במסטאייה. גאראי הבקיע שער מהיר, מסי השווה ומעבר לכך כמעט ולא ראינו דבר מהקבוצה, שנתקלה בחומה איתנה מולה.

יהיה קשה למצוא סנגור כלשהו לארנסטו ואלוורדה בתקופה הזו. בחירות ההרכב, החילופים ושיטת המשחק של בארסה – הכול נראה רע, רע מאוד. הדבר שזעק יותר מכול במשחק אמש היה האין-חילופים, הקיפאון. זה העלה אצלי תהיות: האם עומד לנו על הקווים מאמן או דחליל? האם הוא מרוצה מתיקו? האם הוא מרוצה מאיך שהקבוצה שיחקה? האם הוא לא חושב שאף חילוף יכול לתרום למשחק?

זה כואב לי לכתוב את הפסקה הזו, כי אם יש משהו שאני לא אוהב, זה להתבטא בצורה כזו פשטנית, חותכת, נוקבת. בעונה הקודמת נהגתי להעלות בסיקורים שלי סוגיות ובעיות שאני רואה בקבוצה ובדרכו של המאמן, ועם הזמן התרככתי כי היה לי קשה להתווכח עם ההצלחה העקבית. אולם, למרות הניצחונות עדיין היה אפשר לראות את הבעיות, זה התפרץ בשיא העוצמה במפלה ברומא והשנה זה מתפרץ מחזור אחרי מחזור. הנבואה לא ניתנה לי ואני גם לא מהמר אף פעם, אך עם ארנסטו ואלוורדה כאחראי, אני לא רואה את הקבוצה הזו לוקחת את ליגת האלופות כמו שחלק אמרו במהלך הקיץ. נדרש שינוי קיצוני בקבוצה הזו, באופן דומה למה שקרה באנואטה בינואר 2015, כדי שהקבוצה תדהר לעבר ההצלחה. בדרך הנוכחית דבר לא יצליח – גם הזכייה באליפות, שנדמה לחלק מאיתנו שהייתה צריכה להגיע בהליכה.

מעבר לאין-חילופים, אחת הסוגיות הכואבות והבולטות במשחק נגד ולנסיה הייתה “הפרות הקדושות” בקבוצה. ראקיטיץ’ וסוארס בראשם. את ראקיטיץ’ אני אוהב מאוד, אתם לא יודעים כמה. אבל הוא בתקופה בה רואים בבירור את השחיקה והעייפות והוא משחק מתחת לרמתו. וידאל, קשר שעשה חיל בבאיירן מינכן וביובנטוס, היה יכול בקלות להיכנס במקומו בהרכב אתמול או לכל הפחות לעלות כמחליף בחצי השעה האחרונה של המשחק. במקום זה ראינו עוד תצוגה בה הקשר הקרואטי הולך לאיבוד. לואיס סוארס אהוב אצלי לא פחות, ועם כל האהבה נדמה לפעמים שעדיף לו לשחק רוגבי, עם הניסיונות המוגזמים לדרוס שחקנים יריבים בעוצמה רבה. הייתי שמח לראות אותו מוחלף על ידי קיצוני כמו דמבלה או מלקום כדי לרווח את המשחק (ותכף אסביר זאת) או על ידי חלוץ כמו פאקו אלקאסר… אה, רגע, הוא מחורר רשתות בגרמניה כרגע. לא חשוב.

עוד נקודה שבלטה מאוד במשחק של ברצלונה זה חוסר האיזון העצום בין שני האגפים. זה היה ניכר לעין גם במשחק ביום כיפור נגד איינדהובן. גם עם דמבלה וגם בלעדיו, כשקוטיניו קשר או קיצוני, יש גודש פסיכי באגף השמאלי לעומת שממה באגף הימני. זה נובע גם בזכות היכולת המצוינת של ג’ורדי אלבה, החוזק של ארתור וקוטיניו, וגם בגלל ההעלמות העקבית של מסי מצד ימין, מותיר אותו לראקיטיץ’ ולסמדו שלא ממלאים את החלל כראוי. ככל שהמשחק נגד ולנסיה התקדם, משחק האגפים של בארסה התנוון אף יותר, בטח עם ההיחלשות של קוטיניו. מסי חייב לבוא יותר לאגף ימין הן כדי לרווח את המשחק והן כדי לשתף פעולה יותר עם ראקיטיץ’ וסמדו, שאם אפשר לומר בהזדמנות זו מילה עליו, נראה במגמת שיפור ונדמה שהפציעה של סרג’י רוברטו יוצרת אצלו הקלה מסוימת.

כמובן, יכולתו החלשה של פיקה בעונה הזו לא נעלמת מעיניי, ואני לא חושב שצריך לחסוך בביקורת עליו. רק צריך להזכיר, שהוא לא האשם היחיד במצב של הקבוצה וביכולת ההגנתית הרעועה שלה. הפציעה של אומטיטי בהחלט טורפת את הקלפים – כשפיקה הכי זקוק לניעור על הספסל, הוא גם הכי נחוץ בהרכב. שכן חסר בלם ימני נוסף שהמאמן יכול לסמוך עליו, וזה פוגע בנו מאוד. לי באופן אישי אין שום בעיה עם הצבתם של שני בלמים שמאליים, אך בלי אומטיטי, אני לא חושב שרצוי לשים הן את לאנגלה והן את ורמאלן יחדיו בהרכב. היה מאכזב לראות את ורמאלן האיטי והמסורבל יחסית בהרכב ולא את לאנגלה, שאולי יכולת המסירה והמהירות שלו היו יכולות לסייע יותר במשחק שכזה.

גם בתקופות קשות וגם במשחק מתסכל כמו אתמול אני אוהב להסתכל על הצד החיובי, ויש מה. ארתור, כמובן. גם במשחק לא מבריק ומצוין שלו, ראו בבירור שמקומו בהרכב הקבוצה בהמשך. הוא צעיר מאוד ויש לו כל כך הרבה מה ללמוד. צ’אבי שגשג רק לקראת סוף העשור השלישי לחייו, אז בטח שאין מה למהר עם ארתור. הוא איבד כדורים, לפעמים לא מסר טוב או נמנע ממסירת עומק וזה בסדר. הוא עדיין מה שהקבוצה שלנו זקוקה לנו: קונטרולר. קשר שישלוט בקצב המשחק, ירגיע אותו כשצריך, יזיז את כולם מצד לצד כדי לחפש פרצה, ישמור על רוגע כשלוחצים אותנו – ואין ספק שהפעם ולנסיה לחצה טוב יותר מאשר טוטנהאם וזה הפריע לו ולקישור שלנו מאוד. אשמח מאוד לראותו שוב בהרכב במשחקים בהמשך, אולי לצדו של ארתורו וידאל פעם אחת במקומו של איוון. שווה ניסיון לכל הפחות.

לא יודע לומר אם פגרת הנבחרות באה בזמן טוב או לא. צריך זמן לעשות ריסט, שאני מתפלל שיקרה עד המשחק נגד סביליה עוד שבועיים. למי שלא שם לב, היא תבוא לקאמפ נואו כמובילת הליגה הספרדית, לא פחות ולא יותר, ומדובר במשחק עונה – רגע לפני משחקים חשובים לא פחות נגד אינטר מילאנו ונגד ריאל מדריד. כמו שאמרתי מקודם, נדרש שינוי גדול בקבוצה כדי להצליח. זה עוד יכול לקרות, זה עוד יכול לקרות. אל תתייאשו עדיין.

 

ההרכב:

טר שטגן
אלבה, ורמאלן, פיקה, סמדו
ארתור (ראפיניה), בוסקטס, ראקיטיץ’
קוטיניו (דמבלה), סוארס, מסי

 

סאני

הדם שזורם בעורקיי אדום-כחול. האהבה לבארסה במקום הראשון, והחלק האהוב עליי בה הוא ההיסטוריה של המועדון.

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום