על שולחן הניתוחים: לבאנטה 1-2 ברצלונה

“אני חושב שה-11 שבחרתי היו הטובים ביותר למשחק הזה. זה עזר לנו להעריך שחקנים בסיטואציות מורכבות. ידעתי שזה סיכון, אבל צריך לקחת סיכונים”. א. ואלוורדה, 10 בינואר, 2019.

כשזה נוגע לואלוורדה, אני במחנה המרכז. יש לו מעלות שלדעתי לא מספיק מעריכים בקרב הקהל הברצלונאי, ויש לו מגרעות, הרבה מגרעות. אתמול הן בלטו עוד יותר, ואני אסביר.

ואלוורדה לא יודע לנהל סגל רחב, אני לא יודע אם הוא ילמד בעתיד, אבל כרגע אין לו את זה. מעולם לא היה לו כזה סגל עתיר בכוכבים ועמוס באגו. הצרה היא שואלוורדה הוא גם מאמן שמרן עם המנטרה הקלאסית של “אם זה לא שבור אל תתקן את זה”, רואים זאת היטב בטחינה הבלתי פוסקת של אותו הרכב ואותם שחקנים במשחקי הליגה האחרונים.

ואז מגיע משחק גביע, מקום נהדר לבצע בו רוטציות. האידיאל הוא להעניק במה בגביע לשחקני רוטציה, השחקנים שאתה משלב מדי פעם במשחקי הליגה והצ’מפיונס. לא להקיא שחקנים על המגרש רק בשביל להגיד “הנה, תראו!!! שיתפתי שחקני בית!!! וראיתם כמה הם גרועים!!!”. שחקנים צעירים ילמדו המון כשהם שיחקו ויתבשלו לצד שחקנים ותיקים. להקיא על המגרש את צ’ומי, מירנדה ומוריו, שחקנים שמעולם לא שיחקו בהרכב הראשון ובקושי התאמנו ביחד, זה פשוט מעשה חסר אחריות. האמירה של “זה עזר לנו להעריך שחקנים בסיטואציות מורכבות” היא פשוט מטומטמת, אין לי הגדרה אחרת.

כנ”ל לגבי השלישיה הקדמית מלקום-דמבלה-קוטיניו, בפיפ”א זה אולי יעבוד. משחקנים שערכו שני אימונים במערך הזה (זה הכל), אי אפשר לצפות לקונצרט רק בגלל שהם עלו יותר מ-300 מיליון יורו, זה לא עובד ככה.

לגבי קוטיניו, זה פקטור של שני גורמים: 1. ביטחון (קצת קשה להגיע ל-200 קמ”ש ביכולת אחרי 5 משחקים בספסל), 2. קוטיניו לא ממשיך את האבולוציה שלו ככדורגלן תחת ואלוורדה. יש מאמנים שהופכים שחקנים לטובים יותר, ולואלוורדה פשוט אין את זה.

ההצלה של סילסן והפנדל המרהיב שסחט דניס סווארס וקוטיניו תרגם משאירים הרבה תקווה לבארסה ובמשחק הבא אין לי ספק שואלוורדה יעלה בהרכב השמרני והקלאסי שלו בשביל להעלות. בכנות, אין לי בעיה לוותר על הגביע, במיוחד שאנחנו יודעים שבסיבובים הבאים יכולות להגיע קבוצות עם שם גדול יותר ושם הבאסקי לא יעשה רוטציות בכלל, כמו בעונה שעברה.

הטוב: הזוועה הפכה לתוצאה לא רעה (תודה לסילסן ודניס).

הרע: בכל זאת, הייתה זוועה.

המכוער: יורם ארבל חושב שלנגלה החליף את מלקום, אחר כך את מוריו ובסוף את צ’אמה.

 

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום