אחרי שנבחר בקלות לשחקן הטוב ביותר ב-25 השנים האחרונות וברשימת המאה ה-21 (*בדירוג 100 הגדולים בכל הזמנים שפורסם לפני שנים הוא נבחר שני למראדונה), מגזין הכדורגל הגדול בעולם, FourFourTwo המוערך, פרסם עוד דירוג של 50 השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. מסי, כמו תמיד, במקום הראשון.
- ליאו מסי
- דייגו מראדונה
- פלה
- יוהאן קרויף
הנה שלל הדברים שנכתבו עליו במגזין, חובה קריאה:
“תשאלו את אלו שמגיעים באדיקות דתית לכנסיית מראדונה בנאפולי על זהות השחקן הגדול בהיסטוריה של המשחק, והתשובה שתשמעו מהם תהיה ברורה. גם מרבית הכותבים פה יכולים להתגאות בכך שגדלו על דייגו, כידוע לכל. תשוחחו עם אנשים שנמצאים בגיל מסוים בברזיל, והתשובה שלהם תהיה אחרת לגמרי. קחו צעד קדימה לעידן המודרני – כאשר קשה עד בלתי אפשרי לדמיין שאי פעם היה שחקן שמסוגל לעשות את הדברים שהבחור ההוא שמשחק בברצלונה עושה לנגד עינינו.
העולם מריע לשחקן הגדול מכולם: בגילו הוא כבר שבר שיאי כל הזמנים, אישיים וקבוצתיים, ועדיין – רק ע”י צפייה במסי אפשר באמת להעריך את הגאון החד פעמי שהוא.
המקום שלו בנושא התחיל להיות ברור כבר בגיל 22, אחרי כמה שנים ראשונות של קסם בטופ, בערב בו התרומם מעל פרדיננד והכניע את ואן דר סאר רק ימים בודדים אחרי שנשמעה הביקורת על האספקט היחיד במשחק שליונל מסי לא הכי טוב בו.
דרך אחת לנסות לתאר את הגדולה של מסי היא למנות את רשימת השיאים והפרסים הארוכה שלו. ואז להגיע למסקנה שהשיטה הזאת היא בלתי מספקת…
מסי הוא בין היתר מלך השערים בהיסטוריה של הלה ליגה, של ברצלונה, של הקלאסיקו ושל נבחרת ארגנטינה. בשנה שעברה הוא הפך לראשונה גם למלך השערים בהיסטוריה של כל שחקני הליגות הבכירות באירופה, עם מינוס של כמעט 100 משחקים. הוא כבש הכי הרבה שערים בשנה קלנדרית (91 ב-2012) והכי הרבה שערים בעונה אחת (73 ו-82). הוא בישל יותר פעמים מכל אחד אחר, ושבר אינספור שיאים שונים גם בתחום הזה. הוא זכה ב-6 כדורי זהב, הכי הרבה בהיסטוריה. אליהם מצטרפות 6 נעלי זהב, שוב הכי הרבה אי פעם. הוא זכה בלא פחות מ-35 תארים קבוצתיים, כש-20 מתוכם היו ב-3 התחרויות המרכזיות של הקבוצה בכל עונה. אפשר להמשיך עד מחרתיים כי יש לו עוד כל כך הרבה הישגים מהסוג הזה, ועוד כאלה לא פחות גדולים שבקרוב יהיו שייכים לו, כך שהרשימה המדהימה הזאת היא עדות לגדולתו של מסי, אבל באופן בלתי נתפס – זו באותה מידה גם שיטה בלתי ראויה כדי לנסות ולסכם או לאמוד כמה הוא באמת עצום.
הוא לקח את יכולת כיבוש השערים לרמה אחרת, כשהוא מביא ללעג את קנה המידה הטבעי של שאר הסקוררים שהיו עד היום – וגם את האמונה הקיימת לגבי סגנון המשחק של השחקנים שכובשים הכי הרבה שערים (אותם החלוצים). אבל, שוב, זה פשוט לא מספיק. כי בשבילו זה עוד כלום. כמות השערים מפילת הלסת שלו מחווירה בהשוואה לאיכות, הייחודיות והקושי של הביצוע שלהם, ובכלל ליכולת המהפנטת שהוא מפגין על המגרש – ומפגין בעקביות בלתי פוסקת. כך גם לדרך עוצרת הנשימה בה הוא שולט במשחקים ומנהל את כל מה שקורה, ולשלמות הכללות שלו ככדורגלן. פשוט תצפו בו, ואז תנסו להגיד אם היה מישהו יותר טוב מהדבר הזה.”
זאת ועוד: “ספרי ההיסטוריה יהללו את מסי יותר מכולם, ועדיין – המגבלות הבסיסיות שלהם יעשו לו שירות בלתי מספק. בעוד 20 שנה, אוהדי כדורגל צעירים יקראו על דמות מסיחית שהגאונות והזוהר שלה הדהימו את העולם, על רסיטל יחיד שריסק אינספור שיאים והתחיל עידן של דומיננטיות מטורפת – אבל עד שהם לא יצפו בקטעי הווידאו הם לא יבינו באמת מה הם פספסו. רק כשהם יראו בעיניים, יהיה להם חצי מושג.
הכי טוב – והכי יפה: אצל מסי זו לא רק הכמות במקום הראשון, זו גם האיכות. כשמסי כובש את שער החודש בעולם, הוא אפילו לא נכנס לטופ 20 שלו: בין אם זה שער סולו אינדיבידואלי, בעיטה חופשית מסובבת, הקפצה מחוכמת מעל השוער, השחלה בין הרגליים שלו, סיומת מושלמת עם דיוק ברמת הגולף, או בעיטה סוערת מרחוק – אחת מיני רבות.
מסי הוא גם מלך הבישולים בהיסטוריה של כמעט כל תחרות שהשתתף בה, נרשמו לו הכי הרבה בישולים בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי והכדורגל האירופי, אבל העובדה הזאת היא אפילו פחות מרשימה מהביצוע המבריק והמשוכלל של הבישולים האלה: מסירות האלי-אופ לצדדים, הכדורים שהוא מניח על רגלי חבריו, ה’קילר פאס’ – המסירה האחרונה הקטלנית, המסירות בין קווי ההגנה השונים, מסירות העומק ששוברות את המבנה ההגנתי בקו האחרון של היריבה, הכדורים הארוכים מעל היריבים, הכדורים שמכופפים שחקני הגנה כאילו הם נשלטים ע”י שלט רחוק… וכל אלה קורים כמה פעמים לפחות בכל משחק, דבר שלא נראה לפני כן מעולם. בנוסף, כמות ענקית של המסירות הכי טובות שלו בכלל לא הובקעו ע”י הבועט, ולכן מעולם לא נרשמו כבישול ולא נכללים בכמות.
מעולם לא היה שילוב מאוזן יותר בין פליימייקר, דריבליסט וסקורר אצל שחקן. כיום כולם כבר מכירים את הסיפור: הילד עם בעיות הגדילה שעזב את עיר הולדתו רוסאריו לברצלונה והחל לראשונה ב-2004 עידן של גאונות מבריקה. הוא נבחר בטופ 3 השחקנים בעולם כבר 12 פעמים, 10 מתוכם גם ברציפות, וב-10 מהפעמים הוא היה בטופ 2. זה דבר אחד להיות הטוב ביותר, ודבר קצת אחר זה להישאר כזה במשך כל כך הרבה זמן. יש אוהדי כדורגל בגיל העשרה, שכבר נמצאים ממש בשיא הנעורים שלהם, שמעולם לא חוו עולם כזה שבו ליאו מסי לא מרתק אותנו למסך על בסיס שבועי עם הכישופים שלו. זה קורה מאז היום בו הם נולדו – ועד היום.
רק ע”י אבולוציה קבועה והתפתחות מתמדת של המשחק שלו, מסי הצליח לשמור על הרמה שלו כטוב מכולם. הדריבליסט המחשמל ההוא הפך לפליימייקר לכל דבר, אחד כל כך בוגר שמנהל את כל המשחק של הקבוצה – ועדיין נשאר בו זמנית הכי מכריע בשליש האחרון של המגרש. כמו שחאבייר מסצ’ראנו אמר, מסי הוא שלושה שחקנים באחד. הכל מצביע על כך שהוא ככל הנראה הסקורר הטוב בכל הזמנים, ויחד עם זאת הוא גם המוסר הטוב ביותר אי פעם, ובמידה ותגיד את זה כל העובדות יתמכו בטענה שלך.
העידן של מסי: העשור האחרון יזכר כעידן של מסי, ואחר כך גם של בארסה. מאמנים באו והלכו, הסגלים והסביבה השתנו מקצה לקצה, אבל הוא היה הדבר הקבוע והבטוח היחיד. 4 מ-5 גביעי האלופות בהיסטוריה שלהם הגיעו דרכו, ועם כמה שזה משוגע מבחינה היסטורית, זה אפילו לא מספר חצי מהסיפור של ההשפעה חסרת התקדים של מסי על ברצלונה. והוא כל כך טוב עד כדי כך שחלק מחשיבים את הכמות הזאת (שהיא גם אחת מהגבוהות בהיסטוריה של כל שחקני המפעל) למאזן לא מספיק גבוה שברצלונה השיגה ביחס לרמה שלו.
ועדיין, מסי לא נגמר. המונדיאל ב-2022 מייצג הזדמנות נוספת לגביע עולמי עם ארגנטינה, וצפו לראות אותו בטופ גם ב-2022 – הרגליים יהיו איטיות יותר, אבל השכל עדיין הכי חכם – וחד מתמיד.
בינתיים, פרשנים, אוהדים וכותבים ינסו לתאר את הגדולה שלו במילים ומטאפורות כאלה ואחרות. כולם יכשלו במשימה הזאת – בדיוק כמו המאמר הנוכחי שאתם קוראים – מהסיבה הפשוטה שהיא לא אפשרית. שלל המאמנים והכדורגלנים ברחבי העולם אולי רק מחזקים את הקונצנזוס על מסי כטוב מכולם, אבל זה מיותר, משום שהדבר הטוב ביותר שכולנו יכולים לעשות הוא להקשיב למשפט המיתולוגי שאמר כבר מזמן פפ גווארדיולה: ‘אל תכתבו עליו, אל תנסו לתאר אותו. פשוט תצפו בו’.”
בסיכום השני נכתב: “מסי הוא כמו רוג’ר פדרר. הספורטאי הטהור הכי מוכשר טבעית שהענף הזה אי פעם ייצר, הארגנטינאי מנרמל את העל-אנושיות, כשבו זמנית הוא משיג שלמות גלויה לעין – עם הסחף של רגל שמאל חסרת הדאגות שלו.
‘אני מרחם על אלו שרוצים להתמודד על הכתר של מסי’, אמר פפ גווארדיולה. ‘זה פשוט בלתי אפשרי. הילד הזה יחד במינו’.
לנסות למצוא את ההיגיון במסי ולנתח אותו זה בעצם לוותר על הכדורגל, לשכוח את הסיבה שבגללה בכלל התחלת לצפות בזה מלכתחילה, עם רגליים שלובות בסלון או עם פה פעור ביציע. ותרו על אי האמונה שמה שאנחנו רואים זה אמיתי, ופשוט תעשו את מה שרוב היריבים שלו עושים. תעריצו.”
