איזה כיף, זו הפעם האחרונה וזו הבטחה, שאני מתכוון להתייחס למאמן הכדורגל המזעזע, ארנסטו וולוורדה.
רגע אחד מייצג מבחינתי את כל הקדנציה העלובה של האיש הזה. פיגור 2-0 באולימפיקו, תוצאה שמספיקה לברצלונה בשביל לעלות. במשחקו האחרון אי פעם בליגת האלופות, הגאון הבאסקי מוציא את אנדרס אינייסטה, קפטן הקבוצה הלב והנשמה ההתקפית שלה, ומכניס במקומו את אנדרה גומש, שחקן שזר למקצוע. בתגובה הוא חוטף מיד גול ומסתכל על הספסל ביאוש שואל את עצמו אם אפשר להוריד את גומש ולהחזיר את אינייסטה. אם באותו רגע הוא היה עף מהקבוצה זה היה עשר דקות מאוחר מדי. היום, אחרי שנה וחצי, כמעט שנתיים בעצם, זה כבר ממש מאוחר. לקח לעצמנו, לא לוקחים מאמנים מקבוצות שמאמינות במשחק אגרסיבי, בהגנה בכל מחיר, במלחמה על המגרש על חשבון ההתקפה היפה. זה יופי לריאל, זה אחלה לאתלטיקו, זה לא ברצלונה. אנחנו הלפיד שנושאים אנשי הכדורגל היפה, והמאמנים שלנו צריכים לחתום על ההצהרה הזאת באפסנאות, רגע לפני שמקבלים את החולצה עם ראשי התיבות שלהם. לחיות יפה או למות, זאת ברצלונה.
אז הבאסקי הלך (זהו, פעם אחרונה מתייחס אליו) והגיע אחד המינויים המוזרים ביותר שאני זוכר בכל השנים בהן אני אוהד כדורגל. רוצים להבין כמה סטיין הוא המאמן האלמוני ביותר שהגיע לבארסה אי פעם ? לאיש אין ויקיפדיה בעברית! לויקו חדד יש, לבני בן זקן יש, לקיקה סטיין אין (עדכון, הבוקר העלו לו ערך, הגיע זמן באמת). אין לו גם אף תואר, לא כשחקן ולא כמאמן (בעצם יש לו סופר קאפ עם אתלטיקו, אם ממש קוראים לזה תואר). יש לו שלוש הופעות בנבחרת ספרד ומשהו כמו 5 שנים כמאמן בלה ליגה. זה מעט, מעט מאוד. צריך להבין שמה שמכיר האיש שגדל בסאנטנדר, במונחים של לחץ, זה אלפית מהלחץ שיהיה לו כמאמן בברצלונה. פה אין בונוסים על הפסדים בכבוד, אין מחיאות כפיים על תיקו רב שערים במאסטיה או תוצאה מכובדת במטרופוליטנו. פה אתה מנצח יפה או מת. לפרטים אפשר לשאול את המאמן הקודם, שכחתי את שמו, שמשאיר את הקבוצה במקום הראשון, עם כדורגל מחורבן לתפארת, והלך הביתה.
זו הנקודה היחידה שמלחיצה אותי. בסך הכל ניסיון הוא עניין מוערך יתר על המידה אבל אצל קיקה גם קריירת המשחק היתה לרוב על מי מנוחות. היו לו 3 שנים באתלטיקו, לא בשיאה, וזהו. עם כל הכבוד לסנטאנדר, לחץ לא היה עליו שם. כדי להבין עוד קצת כמה המינוי מיוחד, או מוזר, או מטורף, קחו את הנתון הבא. הפעם הראשונה שקיקה אימן בלה ליגה היתה אחרי שברצלונה זכתה בצ׳מפיונס האחרון שלה עד כה. קצת אחרי. וזה מלחיץ, זה מלחיץ כי בארסה זה מועדון מלחיץ וקיקה יצטרך להבין מהר מאוד לאן הגיע. הציפיות ממנו? גביע, אליפות, צ׳מפיונס. יש לו את מסי בקבוצה וזה מספיק.
אז למה כן? כי סטיין הוא רומנטיקן של כדורגל. כי אחרי שנתיים וחצי עם מאמן, ששכחתי את שמו, שמאמין שכדורגל זה רק עניין של תוצאה ואם כבר תוצאה, אז גם תיקו זה סבבה, סוף סוף מגיע בנאדם שמבין שכדורגל נועד קודם כל לענג את העין. איתו אנחנו נשלוט בכדור, נתקוף, נראה שילוב של צעירים, נראה את ארתור משולב על חשבון רקיטיץ׳, כי הברזילאי הגאון נותן מה שרקיטיץ׳ לעולם לא יתן ואיתו נראה אולי את דמבלה פורח ונהנה. זה שווה המון. אחרי מאמן, ששכחתי את שמו, שהתמחה בלהוציא את המינימום משחקניו, סוף סוף נראה בנאדם שיתן להם לפרוח. איך זה יראה הגנתית? מי יודע. אפשר לחשוב שעד כה נראינו כמו מילאן של אריגו סאקי. דבר אחד בטוח, אצל סטיין לא נראה קריסות, כי הוא מאמן של שחקנים, כי הוא מתרגש על הקווים, כי הוא חי, כי הוא מבין שכדורגל זה עסק שצריך לרגש אותך ולא להרגיש כמו מילוי של דוח מס שנתי. אז מה יהיה? אני לא יודע מה יהיה, אבל מבחינתי כל מה שיהיה טוב יותר ממה שהיה. ברצלונה זה מועדון שנועד לרגש וללכת על כל הקופה.
ומה הלאה? אני לא בטוח שצ׳אבי לא עשה את טעות חייו. כן, הוא לא מת על ברתומיאו, גם אני לא. אבל הוא נקרא לדגל ומי יודע מתי הוא יקרא בפעם הבאה. כל אוהד שאוהב את הקבוצה, צריך לקוות שהקדנציה של צ׳אבי תהיה כמה שיותר רחוקה, כי כל דבר אחר אומר כשלון של סטיין, והרי לא בשביל זה אנחנו פה, נכון?
אז ויסקה באסה, ויסקה קיקה, אנחנו כאן מאחוריך, רק בחיאת, תן לשחקנים להנות עם החפץ העגול, בשביל זה הוא קיים.
