שלום לכל האוהדים היקרים. קשה לכתוב ולסכם משחק בצורה ראויה כשרגשות שליליים עזים מציפים אותך. אני יכול להבין את כל הכעס, העצבים, האכזבה, העצב, המרירות שתביעו – הכול לגמרי מובן. נדיר מאוד לראות קלאסיקו שמסתיים בבעיטה כזו בדלי. איכשהו, למרות כל הפסימיות שהייתה לפני המשחק, למרות הציפיות הנמוכות, יש אכזבה מהמשחק הזה. כי לפי איך שהוא התגלגל, בהחלט היה סביר שבארסה תסיים עם 3 הנקודות אצלה. בארסה הצליחה להפיח תקווה מסוימת למשך לא מעט דקות, אך התיקו בסופו של דבר מחזיר אותנו למציאות, לקרקע: המצב לא טוב. בארסה בפיגור 6 נקודות מאחורי ריאל מדריד. הקבוצה עוד מסוגלת לזכות בטרבל בסוף העונה, אבל הבעיות הרבות של הקבוצה נשארות.
אחת הבעיות העיקריות של הקבוצה, ואני נאלץ לומר זאת בצער רב, היא בדמות המאמן שלנו. אני אוהב את לואיס אנריקה מאוד. לא כי אני מסתכל על שורת התארים ומסתפק בכך, אלא כי באמת הוא עשה דברים טובים. בראש ובראשונה, החייאת הקבוצה מהשפל של עידן טאטה מרטינו, גיוון הקבוצה, חיזוק הקבוצה במצבים נייחים. התיקו אמש, כמו גם עוד משחקים שאיבדנו בהם נקודות, הרבה מאוד באחריותו. על ההצבה של גומש אין צורך להכביר במילים. הוא השעיר לעזאזל של כל אוהד בארסה בתקופה האחרונה, ויש לכך לא מעט הצדקות על המגרש. החיבור שלו עם ראקיטיץ’, שנראה אבוד מאז עזיבתו של אלבס, פשוט לא קיים – ודווקא ראקיטיץ’ הוחלף כדי לפנות מקום לאינייסטה (כמה טוב שחזרת!). בדקות האחרונות הוא הכניס את טוראן, אותו שחקן שכניסתו בקלאסיקו הקודם הרגה את המשחק שלנו, ומה קרה הפעם? עבירה מיותרת שלו הביאה לשוויון של ריאל. כמה יאה ששחקן שהגיע כפעלול בחירות אחראי לשתי המפלות האלה.
מאז הטרבל בארסה לא מראה כמעט התפתחות, ההיפך. יש רגרסיה מסוימת, בייחוד בסימן המסחרי של הקבוצה: משחק הקישור המשובח. לבארסה יש סגל מדהים, עם שחקנים נפלאים בכל עמדה. מאמן טוב יותר צריך להוציא מהם יותר. בטח משחקנים שיש להם כדורגל ברגליים ושעשו דבר או שניים בקריירה שלהם, כמו פאקו אלקאסר ואנדרה גומש, שחייבים לתת יותר; ובטח שבמשחק שכזה, בו ריאל מדריד נראיתה רפויה ופגיעה, הקבוצה הייתה חייבת לעשות יותר. מעבר לעבודה הלקויה של המאמן, הייתה גם רשלנות של השחקנים ובראשם של ניימאר ושל מסי, שהיו מוכרחים לסיים את המשחק עם שער שני. במקום זה, ראינו עקבים ומהלכים ראוותניים חסרי תכלית, עקבים מיותרים. בשביל מה אתם עושים את זה? בהרמה של מודריץ’ פחות או יותר כל הקבוצה פישלה, זה היה מחדל עצום שהשחקנים כיסו רוחות רפאים במקום את אחד הנוגחים הארורים ביותר שיש למשחק להציע.
למרות הכול, ועם כמה שזה קשה, הפנים קדימה. אני תמיד דוגל באופטימיות, גם במצבים הכי קשים, כי אני תמיד מסתכל על מה שפויול אמר לפני 4 שנים אחרי שפרק את המרפק: השמש תמיד חוזרת לזרוח. יש לנו קבוצה נפלאה עם שחקנים נפלאים. כשהכאב חזק, אין כמו להאזין להמנון בשירת כל הקאמפ נואו, עם המוזאיקה המרהיבה ברקע. רואים את אינייסטה ואת מסי – ונזכרים למה אנחנו אוהבים את הקבוצה הזו כל כך. אני מאמין בבארסה, וכל עוד זה לא נגמר רשמית, אני מאמין שאנחנו יכולים. מקווה שגם אתם.
