מוכנים. בארסה לא התקשתה מול דפורטיבו לה קורוניה המסכנה וניצחה אותה 4 – 0 שהיה יכול בקלות גם להיות ניצחון בהפרש דו-ספרתי. פאוליניו כבש צמד ריבאונדים, סוארס הוסיף צמד משלו, מסי החטיא פנדל והקבוצה משייטת לה להפרש 6 מסגניתה והפרש 11 נקודות מריאל מדריד, כשהמפגש מולם יקרה בעוד 5 ימים בלבד. אוי, המתח…
עם הופעה כזו חד-צדדית קשה להתלונן, אבל מה לעשות, הטבע שלנו כאוהדי בארסה בפרט ואוהדי כדורגל בכלל הוא תמיד להתייחס לכל דבר שאנחנו רואים. ואלוורדה העלה הרכב טוב מאוד בעיניי. למרות ההערות הפוליטיקלי קורקט לפני המשחק, הוא שמר על בוסקטס מפני צהוב חמישי מיותר. אלקאסר קיבל הזדמנות בהרכב (וחבל מאוד שנפצע), אינייסטה הוריד חלודה. הבעיה היחידה שלי היא לא עם ההרכב כי אם עם הספסל – צר לי שסמדו אף לא הוצב שם. זה שסמדו בכושר פחות טוב ולכן סרג’י רוברטו עדיף על פניו כמגן ימני אני מבין ומסכים, אך ייבוש ביציע עלול לפגוע בסמדו ובקבוצה בטווח הארוך.
מסי שיחק בצורה ילדותית ויהירה. בעיטת הפנדל המזלזלת הייתה ממש לא לעניין, והעובדה שהוא בעט 11 (!!!) פעמים מבלי להבקיע נסלחת אך ורק כי מדובר, בכל זאת, בשחקן הטוב בעולם. פעמיים בקורה ופעם אחת במשקוף הוא פגע, על כך אי אפשר לבוא בטענות, אבל גם בשאר המשחק הוא שיחק מפוזר מאוד, עשה שטויות וזה מאוד לא אופייני לו. במשחקים האחרונים הוא ממעט לכבוש, ונותר לנו רק לקוות שהוא שומר תחמושת ליום שבת.
משמח מאוד לראות את סוארס מבקיע, ועוד שני שערים באותו משחק. 4 שערים ב-3 המחזורים האחרונים זה לא צחוק. מלבד השערים גם היה לו משחק פעיל, אנרגטי ומעורב היטב. התלונה היחידה היא המצב הנפלא שבזבז כשניסה לעבור את רובן.
אלבה ממשיך בכושר הנפלא שלו. היה בכל מקום על המגרש פעם נוספת. צץ לחפות בצד ימין של ההגנה כשהיה צריך, עלה בלי סוף להתקפה, תיקל 4 פעמים – הכי הרבה מקרב שחקנינו. מעולה. גם המגן השני שלנו, הלא הוא סרג’י רוברטו, שיחק טוב מאוד והבישול הוא קינוח חביב במיוחד.
דווקא מי שבא על תקן מגן ובסוף מבלה הרבה זמן כשחקן התקפה – אלייש וידאל – מציג משחק נוסף שמעלה תהיות על מקומו בסגל הקבוצה, עם טכניקה וחוכמת משחק ברמה נמוכה. לפעמים מרגיש שהוא משחק ללא מחשבה כלל, וזה מצרך בסיסי עבור שחקן בסגל של בארסה.
אינייסטה בקישור זה כמו אוויר לנשימה. המסירה המופתית למסי היא רק חלק קטן מהתרומה העצומה שלו למשחק שלנו. איתו ובלעדיו אפשר לראות משחק שונה לגמרי. הדרך בה הוא מוסיף לשליטה במשחק, היצירתיות הקסומה שלו. אלה אלמנטים כה חשובים. רק שיישאר כשיר. אנחנו זקוקים לו נואשות.
ראקיטיץ’ נתן משחק סולידי וטוב כקשר האחורי, ניהל את המשחק בשקט מעמדה עמוקה מאוד. הבעיה העיקרית שלו בעמדה זו היא המיקום והתזמון. ניכר שהוא לוקה בכך ולכן פישל מספר פעמים בבלימת ההתקפות של דפורטיבו. משכך, שחקני ההתקפה הגיעו מספר די מפתיע של פעמים קרוב או לתוך הרחבה של טר שטגן. למזלנו הרב, רביעיית ההגנה, בהנהגת פיקה וורמאלן, עצרה את המתקפות ביעילות גבוהה ושמרה על רשת נקייה פעם נוספת. מאזן ספיגות של 7 שערים ב-16 מחזורים זה הישג עצום!
זהו, המשחק הבא שלנו הוא הקלאסיקו. אפשר כבר להתחיל להרגיש את הבטן מתהפכת מלחץ ומהתרגשות. שדיוס יהיה עמנו.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה (דין), ורמאלן, פיקה, רוברטו
פאוליניו, ראקיטיץ’, אינייסטה (גומש)
אלקאסר (אלייש), סוארס, מסי
