ניצחון מר. בארסה שבה לפסגת הליגה הספרדית לאחר שניצחה 4 – 2 את סביליה משערים של קוטיניו, מסי, סוארס וראקיטיץ’, אבל הידיעה הגדולה מהמשחק היא פציעתו של מסי במרפק.
אין ספק שעל הניצחון מעיבה הפציעה הכואבת של מסי. הוא פתח את המשחק כל כך נפלא, עם בישול ושער, ונראה שהוא מכניס הילוך בדיוק בזמן, ואז באה הנפילה הזו. זה הלם וכאב גדול עבור האוהדים והשחקנים כאחד. לא צריך להכביר במילים. כולנו יודעים מה משמעות ההעדרות שלו ב-3 השבועות הקרובים. זה יהיה קשה מאוד, אך אפשרי.
למרות המכה הזו, ניתן לקחת מהמשחק מספר גדול של נקודות חיוביות ואני רוצה להתמקד בהן.
מישהו יכול לומר שמצטיין המשחק הוא לא טר שטגן? שתי הצלות כפולות לא מהעולם הזה. הן היו מרגשות ומלהיבות יותר משערים מחוץ לרחבה. מארק ענק, ושני השערים שספג לא מורידים ממנו אפילו אלפית נקודה.
ההגנה התקשתה מאוד מול סביליה ההתקפית והמוכשרת, בטח גם אחרי היציאה של מסי, שלאחריה לקח לקבוצה זמן להתארגן מחדש. בכל זאת ברמה האינדיווידואלית, ניתן לשבח את פיקה, שכיסה מצוין בהגנה, בעיקר בכדורי הגובה. בצל הביקורת על חוסר מקצועיות ועל תפקוד לקוי במגרש, הוא נתן הופעה איתנה. רק שימשיך כך. חברו למרכז ההגנה, לאנגלה, סבל מחוסר מזל בשער של סביליה אך זה לא משכיח משחק די סולידי שלו.
הפציעה של סרג’י רוברטו הייתה כמעין ברכה עבור נלסון סמדו. ניכר שהביטחון הנמוך שלו השפיע רבות על התפקוד שלו והתייחסתי לכך. כאשר החשש מחילוף הוסר, הוא תפס ביטחון בהדרגה וזה מה שכולנו היינו צריכים. מול קבוצות שעיקר ההתקפה שלהן היא מהירות, כמו סביליה, הוא תרופת נגד הולמת מאוד. בצד שמאל, היה קרב ראש בראש מרתק בין ג’ורדי אלבה לחסוס נבאס. ידו של הסנאי הייתה על העליונה, אם כי ראו שהמשימה ההגנתית הזו הגבילה אותו בהתקפה.
ארתור ניפק עוד משחק שגורם לנו להבין באיזה “בינגו” מדובר בהימור עליו. שחקן צעיר שמגיע ישר מברזיל לאירופה, מספר בודד של משחקים בהרכב – ולמרות זאת יוצר תחושה שהוא פה הרבה זמן. השליטה במשחק הייתה לא פשוטה גם איתו על המגרש, וכשיצא חסרונו בהחלט הורגש. סרג’י רוברטו לא מציע את אותו הרוגע, אותה השליטה שארתור מציע.
מן הצד השני של הקישור, ראקיטיץ’, למרות השער, היה קצת רשלן. הן בסיומת במהלכים לפני כן והן בעבודת הקישור. כשיש אינספור אופציות בקישור בסגל, זה תמוה שהוא נטחן כך.
לואיס סוארס, גם בלי השער שכבש בפנדל ולמרות חוסר חדות מול השער, שיחק מצוין. היה פעיל מאוד, החלטי, אגרסיבי. ככה אני רוצה לראות אותו. מנגד, עוסמאן דמבלה עם הופעה בין הגרועות שיכולנו לדמיין ממנו, שכללה אינספור איבודי כדור וקבלת החלטות רעה. שחקן צעיר ומוכשר כמוהו לגמרי תלוי בהכוונה ובטיפוח של המאמן. יש לו באמת פוטנציאל בשמיים, אך יהיה לו קשה להגיע לשם מהספסל.
בארסה עברה בהצלחה את המדרגה הראשונה מבין שלוש המדרגות הגבוהות והקשות של השבוע הזה, אך עם מחיר כבד. כאילו לא היינו מודאגים מספיק לפני כן, כעת הדאגה מוכפלת לקראת המשחקים נגד אינטר וריאל מדריד. לפחות בארסה באה ביתרון 4 נקודות על יריבתה בקלאסיקו, יתרון חשוב מאוד. למרות המצב המדאיג, אני אופטימי ובוטח בקבוצה שתדע להסתדר גם בלי השחקן הגדול בהיסטוריה.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, לאנגלה, פיקה, סמדו
ארתור (רוברטו), בוסקטס, ראקיטיץ’
קוטיניו, סוארס (מוניר), מסי (דמבלה)
