שמחה גדולה. בדרכי חזרה מחגיגת יום הולדת לידידה טובה בירושלים, קיבלתי את ההודעה המשמחת: הדרבי של מדריד הסתיים בתיקו מאופס. משמעות התוצאה הזו היא שבארסה מסתכלת על ריאל ואתלטיקו מדריד ממרחק של 10 נקודות מעליהן, אחרי שניצחה מוקדם יותר אצל לגאנס. זה לא היה המשחק היפה ביותר לעין, אבל בארסה הציגה פעם נוספת משחק יעיל ואפקטיבי. קשה להתלונן אחרי שחוזרים מפגרת נבחרות, כשהמאזן שלנו תמיד צולע במשחקים האלה, מול יריבה שמגנה באגרסיביות, עם רשימת פצועים לא קצרה, וכשמקנחים בסוף עם מעידה של שתי יריבות משמעותיות לתואר.
בארסה ניגשה למשחק הזה עם נורת אזהרה דולקת, כשגם פיקה וגם אומטיטי סחבו ארבעה צהובים, וצהוב של אחד מהם במשחק נגד לגאנס – משמעו השעיה מהמשחק אצל ולנסיה במחזור הבא. ואלוורדה החליט לקחת את הסיכון, סיכון שכולנו ראינו כממשי מאוד. לצערנו הרב הסיכון התממש עבור פיקה. מסצ’ראנו פצוע לתקופה הקרובה, מה שאומר שוורמאלן ייצא מהפריזר הישר למשחק החוץ הקשה הזה, ולא ברור מי יישב על הספסל.
אחד המאפיינים הבולטים לעין של בארסה העונה זה התלות העצומה במסי, כמה מסי סוחב את הקבוצה על גבו, על כתפיו ועל רגליו הקצרות. נשאלה השאלה, מה יקרה כשישחק פחות טוב? מה יקרה כשהיריבה מחליטה לשים את כל משאביה בבלימה שלו? ניימאר עזב ולא יכול להעניש מהאגף השני, מה שאומר שלואיס סוארס חייב להכניס הילוך ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב. כמה אנו שמחים שזה מה שהוא עשה אתמול. ברור, השער הראשון היה ממטר, בשער השני אומרים תודה לבלם שהסיט את הכדור פנימה, אבל רואים שהוא חזר מלא מרץ מהפגרה. כאילו הוא לא מקריב את הנשמה שלו כל משחק מחדש, הפעם הוא נתן אפילו 200% מהרגיל, וזה השתלם עם צמד השערים שלו, שערים כה קריטיים עבורנו.
סמדו נתן אתמול הופעה מזעזעת, נראה כאילו הוא עלה למגרש עם כאב ראש ובטן. הן בהגנה הוא התקשה מאוד, והן בהתקפה הוא איבד כמות מכובדת של כדורים. למרות זאת, קשה לי להאשים אותו. פעמים רבות מדי נותר לבד ומבודד באגף, ללא תמיכה של ראקיטיץ’ או של מסי. המערך של ואלוורדה הלכה למעשה הפקיר אותו לבדו. באגף השני אלבה מתרוצץ מעלה מטה כל המשחק, משתף פעולה עם אינייסטה, עוקף את המגן מאחור. אני מקווה שבמקרה של סמדו, מדובר במעידה טיפוסית לשחקן צעיר וחדש בקבוצה, ולא למשהו שיחזור על עצמו.
טר שטגן נעל את השער ושמר על רשת נקייה בפעם השמינית העונה בליגה, עם 7 הדיפות סופר חשובות. זה תענוג שיש לנו שוער כזה, שאפשר לבטוח בו, בטח במשחק מפחיד מאוד של פיקה. מה שכן, אפשר להתייחס לרמת הפעילות של טר שטגן כרפיון של ההגנה שלנו. לגאנס הקטנה העמידה שחקן התקפה מול טר שטגן יותר מדי פעמים. לא תמיד נוכל לבנות על התעלות שלו, ולכן הקבוצה מוכרחה לשפר את משחק ההגנה והלחץ כקולקטיב לקראת המשחקים הקשים אצל יובנטוס ואצל ולנסיה.
שער ליגה רביעי של פאוליניו, שמוכיח שהוא לכל הפחות חילוף ראוי במשחקים כאלה. הוא נכנס למגרש ונותן מנת אנרגיה חשובה לקבוצה, לא מפסיק לרוץ מצד אחד לשני של המגרש ונמצא במקום המתאים בזמן המתאים כדי לשים עוד שער.
שבוע יום ההולדת שלי נפתח על הצד הטוב ביותר. ניצחון על לגאנס והגדלת הפער מהמדרידאיות. היום הופעה של ניק קייב, מחר יום ההולדת עצמו. ברביעי אטוס לאיטליה, ולא כדי לצפות במשחק נגד יובנטוס בטורינו, אלא כדי לבלות ברומא. רק שימשיך כך.
ההרכב:
טר שטגן
סמדו (אלייש), פיקה, אומטיטי, אלבה
ראקיטיץ’, בוסקטס, אינייסטה (פאוליניו)
מסי
אלקאסר (דניס), סוארס
